מדיניות מוניטרית

מדיניות מוניטרית היא מערכת הכלים והצעדים שבנק מרכזי מפעיל כדי להשפיע על כמות הכסף במשק, על הריבית ועל נזילות האשראי. המטרה המרכזית שלה היא לשמור על יציבות מחירים, כלומר שליטה באינפלציה, לצד תמיכה בצמיחה הכלכלית ובתעסוקה. המדיניות הזו פועלת בעיקר דרך קביעת הריבית במשק, ביצוע עסקאות בשוק ההון (כמו קנייה או מכירה של אג"ח) ולעיתים גם באמצעות כלים פחות שגרתיים כמו הרחבה או הידוק כמותי.

המדיניות המוניטרית משפיעה ישירות על יוקר האשראי לדוגמה, כשבנק מרכזי מעלה ריבית, הלוואות נעשות יקרות יותר ולכן הביקוש לאשראי יורד, מה שמקרר את האינפלציה. להפך, כשהוא מוריד ריבית, הכסף זורם יותר בקלות למשק, מה שמעודד צריכה, השקעות וצמיחה. כל שינוי במדיניות הזו גורר תגובות מהירות בשווקים, במיוחד במט"ח, באג"ח ובמניות.

הבנק המרכזי חייב לאזן בזהירות: אם הוא ישאיר ריבית נמוכה מדי לאורך זמן, עלולה להיווצר בועת נכסים ואינפלציה גבוהה. לעומת זאת, ריבית גבוהה מדי עלולה לחנוק את הצמיחה ולהוביל לאבטלה. לכן נגידי בנקים מרכזיים כל הזמן עוקבים אחרי נתונים כלכליים, כדי להתאים את המדיניות באופן שיבטיח יציבות ויאפשר משק בריא.

לדוגמה, בנק ישראל נקט במדיניות מוניטרית מרחיבה בשנת 2020, כשקיצץ ריביות והזרים נזילות כדי לעזור למשק לעמוד בהשלכות מגפת הקורונה.