מדיניות פיסקלית

מדיניות פיסקלית היא מערכת הכלים והצעדים שהממשלה מפעילה דרך תקציב המדינה, כלומר באמצעות גביית מיסים והוצאה ציבורית, במטרה להשפיע על הפעילות הכלכלית במשק. בניגוד למדיניות מוניטרית שמנוהלת על ידי הבנק המרכזי, המדיניות הפיסקלית נקבעת על ידי משרד האוצר והכנסת, והיא נוגעת ישירות לחלוקת משאבים בין משרדי הממשלה, להשקעות ציבוריות ולרווחה.

באמצעות מדיניות פיסקלית, הממשלה יכולה להמריץ את המשק בזמני מיתון, למשל על ידי הגדלת הוצאות על תשתיות, קצבאות או סבסודים ובכך להגדיל את הביקוש, להקטין אבטלה ולעודד צמיחה. מנגד, בזמן אינפלציה גבוהה, הממשלה עשויה לקצץ הוצאות או להעלות מיסים כדי לצנן את הכלכלה. במילים אחרות, זו מערכת איזון שמכוונת ליציבות כלכלית ולרווחת האזרחים.

האתגר הגדול במדיניות פיסקלית הוא לשמור על משמעת תקציבית, כי הוצאות ממשלתיות גדולות מדי עלולות להוביל לגירעון ולצמיחת חוב ציבורי, מה שמכביד על הדורות הבאים. לכן נדרש תכנון זהיר, שקובע סדרי עדיפויות בין השקעות, שירותים חברתיים והפחתת חובות.

לדוגמה, בתקופת הקורונה ממשלת ישראל נקטה במדיניות פיסקלית מרחיבה, שכללה חלוקת מענקים לעסקים ולאזרחים, כדי להקטין את הפגיעה הכלכלית ולהמריץ את הפעילות.