פפטידים: פריצת הדרך הבאה ברפואה או עוד טרנד יקר שמקדים את המדע?

אם לפני כמה שנים כולם דיברו על קולגן, אחר כך הגיע תורם של תאי הגזע, ובשנתיים האחרונות העולם התאהב בתרופות ההרזיה - נראה שכעת הגיע תורם של הפפטידים. המונח הזה מופיע כמעט בכל שיחה על אריכות החיים, רפואה מותאמת אישית ואיכות חיים, וסביבו נבנה שוק שמגלגל כבר מיליארדי דולרים.

רופאים, משפיענים, ספורטאים וכוכבי הוליווד מספרים על זריקות שמסייעות לבניית שריר, מאיצות התאוששות מפציעות, משפרות את איכות השינה, מצעירות את העור ואפילו עשויות להאט את תהליך ההזדקנות. מנגד, רגולטורים ואנשי אקדמיה מזהירים שרבות מההבטחות עדיין אינן מגובות במחקרים קליניים מספקים, ושחלק מהחומרים נמכרים ללא פיקוח מספק.
אז האם אנחנו עומדים בפני מהפכה רפואית חדשה, או שמדובר בעוד טרנד שיווקי שרץ מהר יותר מהמדע?

מה הם בכלל פפטידים?

פפטידים אינם המצאה חדשה. למעשה, מדובר בשרשראות קצרות של חומצות אמינו - אבני הבניין של החלבונים בגוף האדם. הגוף שלנו מייצר באופן טבעי מאות פפטידים, ורבים מהם משמשים כהורמונים או כחומרי תקשורת בין תאים.

גם כמה מהתרופות החשובות ביותר בעולם מבוססות על פפטידים. אינסולין, המשמש מיליוני חולי סוכרת, הוא פפטיד. גם תרופות ההרזיה המצליחות המבוססות על מנגנון ה-GLP-1 שייכות לעולם הזה.
אוזמפיק ו-וויגובי פותחו על ידי ענקית התרופות הדנית נובו נורדיסק, הנסחרת בארה"ב תחת הסימול NVO, ואילו מונג'רו וזפבאונד פותחו על ידי אלי לילי, הנסחרת תחת הסימול LLY.
ההצלחה של התרופות הללו לא רק שינתה את שוק הטיפול בהשמנה ובסוכרת, אלא גם הפכה את שתי החברות לאחד הסיפורים הבולטים ביותר בשוק ההון בשנים האחרונות.

כלומר, חשוב להבדיל בין שני עולמות שונים לחלוטין: מצד אחד קיימות תרופות פפטידיות שעברו מחקרים קליניים מקיפים, קיבלו אישור רגולטורי ומיוצרות תחת בקרת איכות מחמירה. מהצד השני נמצאים עשרות פפטידים שנמכרים בעיקר בתחום ה־wellness וה-Longevity, אף שהראיות לגבי יעילותם ובטיחותם עדיין מוגבלות.

האם הפפטידים הם ה־GLP-1 הבא?

קשה להתעלם מהדמיון בין שיגעון הפפטידים הנוכחי לבין ההייפ שנבנה סביב תרופות ה-GLP-1 בשנים 2022-2023. גם אז, תרופות שהיו מוכרות בעיקר לחולי סוכרת פרצו במהירות לתודעה הציבורית, זכו לחשיפה מצד סלבריטאים ומשפיענים והפכו משוק רפואי ממוקד לתופעה צרכנית והשקעתית עולמית.
העלייה בביקוש הזניקה את המכירות של נובו נורדיסק ואלי לילי, יצרה מחסור בתרופות והובילה משקיעים לחפש כל חברה שעשויה ליהנות ממהפכת הטיפול בהשמנה.

אבל יש הבדל מהותי בין שני המקרים. כאשר ההייפ סביב אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו הגיע לשיאו, מאחוריו כבר עמדו ניסויים קליניים רחבים, אישורים רגולטוריים ותוצאות שניתן היה למדוד.
במקרה של רבים מהפפטידים שנמכרים כיום בקליניקות בתחום אריכות החיים, השיווק מקדים את המדע. קיימות עדויות ראשוניות, מחקרים קטנים ולעיתים תוצאות מעניינות בבעלי חיים, אך ברוב המקרים עדיין אין בסיס קליני דומה לזה שהיה לתרופות ה־GLP-1.

לכן, השאלה אינה האם פפטידים יכולים להפוך לקטגוריית התרופות הגדולה הבאה - חלקם בהחלט עשויים לעשות זאת - אלא אילו מהם יצליחו לעבור את הדרך הארוכה שבין הבטחה ביולוגית למוצר רפואי מוכח. ההצלחה של NVO ו-LLY ממחישה עד כמה גדול הפוטנציאל כאשר פפטיד יעיל פוגש מחקר איכותי, טכנולוגיית ייצור, קניין רוחני ואישור רגולטורי.
היא גם ממחישה מדוע לא כל חומר שזוכה להייפ ברשת יהפוך בהכרח לאוזמפיק הבא.

למה כולם מדברים עליהם דווקא עכשיו?

ההתעניינות בפפטידים לא נולדה במקרה. בשנים האחרונות התפתחה תעשיית ה-Longevity בקצב מסחרר. יותר אנשים מחפשים לא רק לחיות יותר שנים, אלא גם להאט את תהליכי ההזדקנות ולשמור על איכות חיים גבוהה לאורך זמן.

במקביל, ההצלחה האדירה של תרופות ה-GLP-1 שינתה את הדרך שבה הציבור מסתכל על פפטידים. אם פפטיד אחד הצליח לחולל מהפכה בטיפול בהשמנה ובסוכרת, רבים החלו להאמין שאולי קיימים פפטידים נוספים שיוכלו לשפר כמעט כל מערכת בגוף.

לתוך החלל הזה נכנסו קליניקות פרטיות, חברות תוספים ומשפיענים ברשתות החברתיות, שמקדמים פפטידים כמעט לכל מטרה אפשרית - החל משיפור ביצועים ספורטיביים ועד האטת ההזדקנות.
הבעיה היא שהמדע עדיין לא הדביק את קצב ההתלהבות.

בין מחקר רפואי לשוק אפור

כאן מתחילה המחלוקת המרכזית.

חלק גדול מהפפטידים שנמכרים כיום אינם מאושרים לטיפול רפואי באותן ההתוויות שבהן הם משווקים. לעיתים הם נמכרים תחת הכותרת "לצורכי מחקר בלבד", ולעיתים נעשה בהם שימוש מחוץ להתוויה המקורית של תרופה קיימת (Off Label).
בארצות הברית התפתחה בשנים האחרונות תעשייה שלמה של בתי מרקחת המכינים פפטידים בהכנה רוקחית אישית, לצד אתרי אינטרנט המציעים לרכוש אותם בקלות יחסית.
מבחינת המשתמש, הגבול בין תרופה מאושרת לבין חומר ניסיוני הופך לעיתים מטושטש מאוד.
זו אחת הסיבות לכך שה-FDA בוחן מחדש את המדיניות כלפי חלק מהפפטידים, בניסיון למצוא איזון בין עידוד חדשנות רפואית לבין שמירה על בטיחות הציבור.

למה הרגולטורים חוששים?

הבעיה המרכזית איננה בהכרח הפפטידים עצמם.
להפך - רבים מהחוקרים סבורים שפפטידים עשויים להפוך בעתיד למשפחת תרופות חשובה במיוחד. מאחר שהם דומים לחומרים שהגוף מייצר באופן טבעי, ייתכן שחלקם יהיו בטוחים יותר מחומרים כימיים סינתטיים.
החשש נובע בעיקר מהדרך שבה הם נמכרים כיום.
בקליניקות שונות משלבים לעיתים מספר פפטידים יחד, למרות שאין מחקרים שבדקו כיצד השילובים הללו משפיעים לאורך זמן. במקרים אחרים כלל לא ברור האם החומר אשר מופיע על התווית הוא אכן החומר שנמצא בתוך המזרק.
החשש הזה גובר במיוחד כאשר חלק מהמוצרים מיוצרים במדינות שבהן הפיקוח על איכות הייצור נמוך יותר, והמשתמשים מתקשים לדעת מה בדיוק הם מקבלים.

גם המדע נמצא בבעיה

למרות ההייפ, דווקא חברות התרופות הגדולות אינן ממהרות להשקיע בפיתוח חלק גדול מהפפטידים.
הסיבה כלכלית, ניסוי קליני מלא עולה מאות מיליוני דולרים ונמשך שנים.
אם במקביל אותם פפטידים כבר נמכרים בדרכים אחרות, קשה להצדיק השקעה עצומה שתאפשר בסופו של דבר לקבל אישור רשמי בלבד.

זה יוצר מעין "כשל שוק": הציבור משתמש בחומרים שאין מספיק מחקרים עליהם, אבל גם אין לגופים מסחריים תמריץ משמעותי לממן את המחקרים שיספקו תשובות חד משמעיות.
כך נוצר מצב שבו ההבטחות השיווקיות מתקדמות מהר יותר מהראיות המדעיות.

האם כל הפפטידים שווים?

ממש לא.
זו אולי הטעות הנפוצה ביותר בדיון הציבורי.

המונח "פפטידים" כולל מאות ואף אלפי מולקולות שונות, שכל אחת מהן פועלת באופן אחר לחלוטין. אין משמעות אמיתית למשפט כמו "פפטידים עובדים" או "פפטידים לא עובדים".
חלקם כבר הוכיחו יעילות רפואית והפכו לתרופות מצליחות.
חלקם נמצאים בניסויים מתקדמים.
וחלקם עדיין מבוססים בעיקר על מחקרים ראשוניים, ניסויים בבעלי חיים או עדויות של משתמשים בודדים.
לכן, כל פפטיד צריך להיבחן בפני עצמו, בדיוק כפי שלא ניתן לשפוט את כל האנטיביוטיקות או את כל התרופות ללחץ דם כמקשה אחת.

מקור: אתר רשמי של חברת אמזון

מה המשמעות עבור המשקיעים?

מעבר להיבט הרפואי, הפפטידים מסמנים מגמה רחבה הרבה יותר.

הצלחת תרופות ההשמנה הוכיחה שמשקיעים מוכנים להעניק שוויי עתק לחברות שמצליחות לפתח טיפולים ביולוגיים חדשניים. לכן חברות ביוטכנולוגיה רבות מנסות כיום לפתח דור חדש של פפטידים לטיפול במחלות כרוניות, שיקום רקמות, מחלות דלקתיות ואף תחום ההזדקנות.
עם זאת, הדרך משלב המחקר ועד למוצר מסחרי ארוכה מאוד. רוב הפרויקטים בתחום עדיין נמצאים בשלבי פיתוח מוקדמים, ורק מיעוט קטן יצליח לעבור את מסלול האישורים הרגולטוריים.
לכן, למרות הפוטנציאל הכלכלי האדיר, מדובר בענף המאופיין גם ברמת סיכון גבוהה במיוחד.

השורה התחתונה

אין ספק שהפפטידים הם אחד התחומים המסקרנים ביותר בעולם הרפואה כיום. חלקם כבר חוללו מהפכה בטיפול במחלות שונות, וייתכן שבעשור הקרוב נראה עוד ועוד תרופות חדשניות המבוססות עליהם.

אבל חשוב להבחין בין מדע לבין שיווק.

כיום, חלק גדול מהשימושים שמקודמים בתחום אריכות החיים עדיין אינם מבוססים על ראיות מספקות, והרגולטורים בעולם מנסים להדביק את קצב ההתפתחות של השוק. במקביל, גם החוקרים מסכימים שיש צורך בניסויים רחבי היקף שיבדקו אילו פפטידים באמת מספקים תועלת, באילו מינונים, ולמי.

ייתכן שבעוד עשר שנים הפפטידים ייחשבו לאחת מפריצות הדרך הגדולות של הרפואה המודרנית. באותה מידה, ייתכן שחלק מההבטחות שנשמעות היום יתבררו כהגזמה שיווקית.

עד שהתמונה תתבהר, נראה שהכלל החשוב ביותר נשאר בעינו: ככל שההבטחה גדולה יותר, כך גם חשוב יותר לדרוש ראיות מוצקות לפני שממהרים לאמץ אותה.