וודאות היא שם המשחק | טור דעה

בתור לוחם, אחד הרגעים הכי קשים הוא כשאתה כבר עם כל הציוד עליך ומחכה להחלטה. אתה מוכן לצאת, אבל עוד לא יודע אם יוצאים עכשיו, אם מחכים לבוקר או אם המשימה השתנתה לגמרי.
כל תשובה מחייבת אותך להיערך אחרת, ובינתיים אתה מחזיק את כל האפשרויות בראש.
ואז מגיעה הפקודה. המשימה יכולה להיות קשה בדיוק כמו שחשבת, אבל עכשיו אתה יודע למה להתכונן.

זה מה שחסר היום לבורסה בתל אביב.
הקולות נספרו, אבל תוצאות הבחירות עדיין לא אומרות לנו מי יוכל להקים ממשלה, על איזה רוב היא תישען ואם יהיה לה מספיק כוח להעביר תקציב.
בחלון של עשרה ימים סביב הבחירות, ת״א 35 ירד בכ7.74% ות״א 125 איבד כ8.26%. השאלה שמעניינת אותי היא כמה מהירידה משקף שינוי במה שהחברות צפויות להרוויח, וכמה ממנה משקף את המחיר שמשקיעים דורשים כדי להחזיק מניות ישראליות בתקופה שקשה לתכנן בה קדימה.

מדד הפחד והחמדנות (Fear&Geed) שעוקב אחר ת״א 35 עומד על 9 מתוך 100, רמה שמוגדרת בו כ״פחד קיצוני״. זהו מדד למצב הרוח בשוק, והוא משקלל בין היתר את התנודתיות הצפויה. הקריאה הנמוכה מלמדת עד כמה הסנטימנט נחלש. כדי להבין אם השוק גם זול, צריך לשאול מה קרה לתחזיות הרווח ומה מצדיק את המחיר החדש. אם הרווחים הצפויים נפגעו פחות ממחירי המניות, יש מקום לעלייה גם בלי שיפור מיידי בעסק עצמו.

מה וול סטריט קיבלה ותל אביב עדיין מחכה לו

יום אחרי בחירות האמצע בארצות הברית, כשהתברר שהדמוקרטים זכו בשני בתי הקונגרס, מדד ראסל 2000 עלה ב1.6%. באותו יום ת״א 35 ירד כמעט 2%.
הניצחון הדמוקרטי שינה את הציפיות לגבי המדיניות האמריקאית, ובמקביל הירידה במחיר הנפט תמכה במניות.
מה שרלוונטי לישראל הוא שוול סטריט יכלה כבר להעריך אילו צעדים הנשיא יוכל לקדם מול הקונגרס החדש ואילו מהלכים ייתקלו בבלמים.
כאן אפילו חלוקת הכוח שאמורה להכתיב את המדיניות עוד פתוחה.

בריטניה סיפקה דוגמה קרובה יותר בדצמבר 2019.
אחרי חודשים של שיתוק בפרלמנט סביב הברקזיט, השמרנים קיבלו רוב שאפשר להם לקדם את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי. ביום שאחרי הבחירות עלה מדד FTSE 250, שבו משקל משמעותי לחברות שתלויות במשק הבריטי, ב3.4%. מניות של כמה מבונות הבתים הגדולות זינקו בכ14%.
השוק הגיב לרוב פוליטי שאפשר לקדם מהלך מוגדר אחרי חודשים שבהם עסקים התקשו לתכנן סביבו. זה סוג ההכרעה שאני מחפש בישראל.

למה אני חושב שתל אביב תחזור לעלות חזק

הטיעון שלי מתחיל ברווחי החברות.
בתרחיש הבסיס של בנק ישראל, התוצר ללא ייצור בחו״ל צפוי לצמוח ב3.4% ב2026 וב5.1% ב2027. גבוה מאוד ביחס לכמעט כל מדינה מפותחת אחרת בעולם.
 חשוב להסתכל דווקא על הנתון הזה, כי הוא משקף טוב יותר את הפעילות שמתרחשת כאן. באותה תחזית, הצריכה הפרטית וההשקעה בנכסים קבועים, בניכוי אוניות ומטוסים, צפויות לגדול בכ5% כל אחת ב2027.
לחברה מקומית, זה יכול להתבטא ביותר לקוחות, יותר הזמנות ושימוש טוב יותר בתשתית שכבר שילמה עליה. כשההכנסות גדלות וההוצאות הקבועות עולות לאט יותר, הרווח יכול לצמוח מהר יותר מהמכירות.

הכוח השני הוא המחיר שהשוק מוכן לשלם על הרווח הזה.
תחשבו על חברה שהמשקיעים צופים שתרוויח 100 מיליון שקל בשנה. בשווי של 1.2 מיליארד שקל הם משלמים פי 12 מהרווח הצפוי. אם בעקבות עלייה בסיכון הם מוכנים לשלם רק פי 11, שווי החברה יורד בכ8.3% גם כשהתחזית לרווח נשארת בדיוק אותה תחזית. זו המחשה לכוח של שינוי בתמחור.
אם חלק מהירידה בתל אביב נבע מכך שהמשקיעים דרשו יותר פיצוי על הסיכון המקומי, ירידה בסיכון הזה יכולה להחזיר חלק מהשווי עוד לפני שהחברות ידווחו על שיפור.

כאן התקציב נכנס לתמונה.
בנק ישראל צופה גירעון של 4.6% מהתוצר ב2027, ותחזית הצמיחה שלו מניחה שעצימות הלחימה תישאר נמוכה. לכן חשוב מה הממשלה שתקום תעשה עם הרוב שלה.
אם השוק ישתכנע שיש לה דרך לממן את הוצאות הביטחון בלי להגדיל משמעותית את הגירעון, הוא עשוי לדרוש תשואה נמוכה יותר על החוב הממשלתי. זה יכול להקל בהמשך גם על המימון של החברות.
בחברת נדל״ן שצריכה למחזר חוב, למשל, מימון זול יותר משאיר חלק גדול יותר מההכנסות בידי בעלי המניות.
בבנקים, התאוששות במשק יכולה לתמוך בביקוש לאשראי וביכולת של לקוחות להחזיר הלוואות, בעוד ירידת ריבית עשויה לצמצם חלק ממרווחי הריבית.
ההשפעה תלויה במאזן של כל חברה ובדרך שבה היא מרוויחה כסף.

השורה התחתונה שלי: אם תתברר דרך אמינה להקמת ממשלה ולהעברת תקציב, וההתאוששות במשק תימשך, אני מעריך שתל אביב תחזור לעלות חזק.
עלייה במניות לצד ירידה בתשואות האג״ח הממשלתיות הארוכות תחזק בעיניי את ההערכה שהשוק מתמחר פחות סיכון מקומי. כמו בהמתנה עם כל הציוד על הגב, הרגע שמשנה את ההתנהגות מגיע כשמבינים לאן הולכים. בבורסה זה יכול לקרות עוד לפני ההשבעה.