הון חוזר נטו (Net-net Working Capital per share)

הון חוזר נטו למניה (Net-net Working Capital per Share) הוא כלי שמרני במיוחד להערכת שווי חברה, שהתפרסם בזכות המשקיע בנג’מין גראהם. הוא מתבסס אך ורק על נכסים שוטפים שניתנים להמרה מהירה למזומן, תוך ניכוי כל ההתחייבויות הקיימות, וזאת מתוך מטרה לזהות חברות שנסחרות בפחות מערך הפירוק המיידי שלהן.

בגישה זו, גראהם ייחס ערך מלא למזומנים, רק 75 אחוז לחשבונות חייבים (לקוחות) ו־50 אחוז למלאי, מתוך הנחה שבמקרה של פירוק לא ניתן יהיה לגבות את מלוא החוב או למכור את המלאי במחיר מלא. לאחר שקלול הנכסים הללו, מפחיתים את כל ההתחייבויות, כולל מניות בכורה.

אם חברה נסחרת במחיר נמוך יותר מערך הון חוזר נטו למניה שלה, המשמעות היא שבמקרה של פירוק, בעלי המניות עשויים לקבל יותר כסף ממה שהשוק מוכן לשלם כיום עבור המניה. מצב כזה נקרא "Margin of Safety", והוא אטרקטיבי מאוד עבור משקיעים שמרנים, במיוחד בתקופות של ירידות חדות בשוק.

כיום קשה למצוא חברות איכותיות שמתאימות לאסטרטגיה הזו, אך בתקופות של משבר כלכלי או קריסת מגזר שלם, גישה זו יכולה לחשוף הזדמנויות השקעה נדירות. המפתח הוא להשוות את הנתון עם מתחרות באותו התחום, ולבחון האם קיימת צמיחה עקבית ב־NNWC לאורך זמן. נתון זה נחשב לעיתים קרובות אמין יותר מהון מוחשי למניה, שכן הוא מתבסס רק על רכיבים מאוד נזילים.