האם הישראלים חוסכים יותר מדי והאם המדינה בדרך לפגוע בקרנות ההשתלמות?

ישראלים רגילים לחשוב על חיסכון כעל התנהלות כלכלית אחראית. כסף שנצבר בקרן פנסיה, בקרן השתלמות או בקופת גמל מספק ביטחון, מאפשר להתמודד עם תקופות קשות ומקטין את התלות במדינה בגיל מבוגר. אחרי שנים של קורונה, מלחמה, עליית ריבית ויוקר מחיה, קשה להתייחס לכרית ביטחון כלכלית כאל בעיה.

אלא שמנקודת המבט של המדינה, חיסכון גבוה אינו מביא איתו רק יתרונות. כאשר חלק גדול מההכנסה מופנה למוצרים שנהנים מהטבות מס, פחות כסף מגיע לצריכה השוטפת והמדינה מוותרת על הכנסות בהיקף גדול. מכאן נולד הוויכוח שמוביל כיום הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ד״ר שמואל אברמזון. לטענתו, ישראל נמצאת בחוסר איזון מסוים בין חיסכון לצריכה, והצעד הראשון שצריך לבחון הוא צמצום הפטורים והטבות המס שניתנים לחיסכון.

חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים כי עדיין לא התקבלה החלטה על ביטול הטבות מס או על פגיעה בקרנות ההשתלמות. משרד האוצר ורשות שוק ההון מגבשים המלצות לממשלה הבאה. בשלב הזה מדובר בעמדה מקצועית ובדיון על שינוי אפשרי במערכת המס, ולא בתוכנית מאושרת שנכנסת לתוקף.
דבר נוסף שצריך לציין הוא שנושא ביטולי המס בקרנות השתלמות או כל דבר כזה או אחר צץ כל כמה חודשים ונכנס לשיח סביב משרד האוצר, לכן צריך לקחת את הנושא בעירבון מוגבל, לפחות כרגע.

למה הישראלים חוסכים כל כך הרבה

החיסכון הגבוה בישראל אינו נובע רק מהחלטות אישיות. הוא קשור במידה רבה למבנה שוק העבודה ולמדיניות הממשלתית. פנסיית החובה מכניסה מדי חודש חלק משמעותי מהשכר של העובד ומהתשלום של המעסיק לחיסכון ארוך טווח. שיעור ההפרשה לפנסיה מגיע ל18.5% מהשכר עד השכר הממוצע וממקם את ישראל במקום השני בקרב מדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
כתבנו לכם הבוקר סקירה מפורטת על רפורמה חדשה ולדעתי טיפשית מאוד שמקנה את האפשרות לצעירים עד גיל 40 לא להפריש בכלל לפנסיה.

אל החיסכון הפנסיוני מצטרפות קרנות ההשתלמות, הסדרי שכר במגזר הציבורי והפקדות נוספות שנהנות מהטבות מס. כך נוצר מצב שבו חלק מהציבור חוסך הרבה מעבר לשיעור ההפרשה הבסיסי.

עם זאת, הגישה להטבות אינה שווה. מעסיק של עובד שכיר לא מחויב לפי החוק להפקיד עבורו לקרן השתלמות, אלא אם קיימים הסכם אישי, הסכם קיבוצי או צו הרחבה שמחייבים זאת. שכיר שהמעסיק שלו לא מפקיד לקרן בדרך כלל גם אינו יכול לפתוח קרן במעמד שכיר ולהפקיד אליה לבדו. לעומת זאת, עובדים במקומות עבודה שמעניקים את ההטבה ועצמאים בעלי יכולת הפקדה יכולים ליהנות מאחד מאפיקי החיסכון האטרקטיביים בישראל.

הפער הזה חשוב מפני שהדיון הוא לא רק על עידוד חיסכון, הוא גם עוסק בשאלה מי מסוגל לנצל את הטבת המס ובאיזה היקף. ככל שהשכר וההפקדה גבוהים יותר, כך עשוי לגדול הערך הכספי של ההטבה עד לתקרות הקבועות.

החיסכון מחזק את משקי הבית אבל מגביל את הכסף הזמין

לחיסכון הגבוה יש יתרון ברור. הוא מספק למשקי הבית נכסים שניתן להישען עליהם בגיל הפרישה או בעת משבר. הוא גם עשוי להסביר חלק מהיכולת של הציבור הישראלי להמשיך לעמוד בתשלומי משכנתה וחובות בתקופה של ריבית גבוהה והאטה בשוק הדיור.

אבל חלק גדול מהעושר הזה אינו נזיל. הכסף בקרנות הפנסיה מנוהל על ידי גופים מוסדיים ומיועד בעיקר לגיל הפרישה. לכן עלייה בשווי תיק הנכסים של הציבור אינה מתורגמת בהכרח לעלייה דומה בקניות, בבילויים או בשיפור מיידי ברמת החיים.

זהו למעשה הגבול של אפקט העושר, התופעה שבה אנשים מרגישים עשירים יותר בעקבות עלייה בשווי הנכסים שלהם ולכן מרשים לעצמם לצרוך יותר. אם הנכס נמצא בחיסכון פנסיוני שלא ניתן למשוך באופן חופשי, ההשפעה שלו על ההתנהגות השוטפת מוגבלת הרבה יותר מעלייה במזומן שנמצא בחשבון הבנק.

בשנת 2025 הצריכה הפרטית בישראל חצתה לראשונה את רף טריליון השקלים, והצריכה לנפש עברה 100 אלף שקל בשנה. אלה נתונים שמראים כי הצריכה עצמה המשיכה לגדול. הירידה בחלקה היחסי מתוך התוצר נבעה גם מגידול מהיר יותר ביצוא, בהשקעות ובהוצאה הממשלתית.

לכן אין כאן סיפור פשוט של ציבור שהפסיק לצרוך. הצריכה גדלה, אך לדעת הכלכלן הראשי היא עדיין נמוכה ביחס ליכולת הכלכלית ולרמת החיסכון של משקי הבית.

האם חיסכון גבוה באמת פוגע בצמיחה

כאשר משק בית מעביר חלק גדול יותר מהכנסתו לחיסכון, נשאר לו פחות כסף לצריכה בהווה. אם התופעה מתרחשת בהיקף רחב, עסקים עשויים להתמודד עם ביקוש נמוך יותר, והמשק עלול לצמוח בקצב מתון יותר בטווח הקצר.

אלא שחיסכון אינו כסף שנעלם מהכלכלה. גופי הפנסיה והחיסכון משקיעים אותו במניות, באיגרות חוב, בתשתיות, באשראי ובנכסים נוספים בארץ ובעולם. החיסכון יכול לממן השקעות של חברות ושל הממשלה ולתמוך בצמיחה עתידית.

לכן השאלה האמיתית כאן היא האם בישראל נוצר חיסכון מעבר לרמה שמשרתת את צורכי הציבור. כדי לענות על כך צריך לבחון את גובה קצבאות הזיקנה, צורכי ההכנסה בפרישה, תוחלת החיים, רמת הסיכון של משקי הבית והאופן שבו כספי החיסכון מושקעים.

המונח עודף חיסכון משקף אפוא עמדה כלכלית ולא עובדה מוחלטת. משרד האוצר מעריך שנוצר חוסר איזון, אך משקי בית עשויים לראות באותו כסף ביטוח חיוני מול חוסר ודאות עתידי.

הטבות מס שמגיעות לעשרות מיליארדי שקלים

המוקד המעשי של הדיון הוא העלות התקציבית של הטבות המס. בראיון הוערכו ההטבות לקרנות ההשתלמות בכ40 מיליארד שקל בשנה וההטבות לפנסיה בכ13 מיליארד שקל. מדובר באומדנים שנמסרו על ידי הכלכלן הראשי, אך לא נמצא בפרסום שנבדק פירוט מלא של דרך החישוב או מסמך ממשלתי נלווה שמאפשר לאמת בנפרד את הסכומים.

הטבת מס אינה בהכרח תשלום שהמדינה מעבירה לחוסך. במקרים רבים מדובר בהכנסה שהמדינה בוחרת שלא לגבות כדי לעודד התנהגות מסוימת. בקרן השתלמות, למשל, הפקדות ורווחים יכולים ליהנות מפטור ממס בכפוף לתנאים ולתקרות. אחרי שש שנים ניתן בדרך כלל להשתמש בכסף לכל מטרה, אף שהמוצר נועד במקור למימון השתלמויות מקצועיות.

מנקודת המבט של האוצר, קשה להצדיק את מלוא ההטבות כאשר המדינה כבר מחייבת את הציבור לחסוך לפנסיה. הטענה היא שאין צורך לתת פטור רחב כדי לשכנע אדם לבצע פעולה שהוא ממילא מחויב לבצע.

מנגד, שינוי ההטבות עלול לפגוע בתשואה נטו של החוסכים ולהקטין את ההכנסה העתידית שלהם. אם השינוי יחול גם על בעלי שכר בינוני ולא רק על הנהנים הגדולים ביותר מהפטורים, הוא עלול להיתפס כהעלאת מס לכל דבר.

האם המדינה באמת תגבה יותר מסים מצריכה

כאשר צרכן משתמש בכסף כדי לרכוש מוצר או שירות, המדינה גובה מע״מ. הרכישה גם מייצרת הכנסה לעסק, שכר לעובדים ולעיתים רווח החייב במס. כך צריכה גבוהה יותר יכולה להגדיל את הכנסות המדינה באופן ישיר ועקיף.

לעומת זאת, כאשר כסף מופקד במוצר חיסכון הנהנה מפטור, המדינה עשויה לוותר על מס בעת ההפקדה, במהלך תקופת החיסכון או בעת מימוש הרווחים. מבחינה תקציבית, העברת חלק מהכסף מחיסכון פטור לצריכה חייבת במס יכולה להגדיל את ההכנסות בטווח הקצר.

עם זאת, צריכה אינה מייצרת מס הכנסה ישירות אצל הקונה. מס ההכנסה נגבה מהשכר ומהרווחים שנוצרים לאורך שרשרת הפעילות. בנוסף, גם חיסכון עשוי לייצר פעילות כלכלית והכנסות ממסים כאשר הוא מממן השקעות או מופנה לאפיקים שאינם פטורים.

לכן המשפט שלפיו המדינה תקבל יותר מסים מצריכה מאשר מחיסכון מתאר כיוון אפשרי, אך הוא אינו כלל חשבונאי שמתאים לכל שקל. התוצאה תלויה בסוג החיסכון, בגובה הפטור, באופן השקעת הכסף ובשימוש שהציבור יעשה בהכנסה שתתפנה.

מי ירוויח ומי עלול להיפגע

צמצום הטבות המס עשוי לפגוע במיוחד בעובדים ובעצמאים שמפקידים סכומים גבוהים ונהנים כיום מהפטורים במלואם. ככל ששיעור המס השולי של החוסך גבוה יותר, כך ערכה של הטבת מס על ההפקדה עשוי להיות גדול יותר.

ההשפעה על בעלי הכנסות נמוכות מורכבת יותר. מצד אחד, חלקם אינם מחזיקים בקרן השתלמות או אינם מצליחים להפקיד עד התקרה, ולכן הם נהנים פחות מהמערכת הקיימת. מצד שני, פגיעה בחיסכון הפנסיוני שלהם עלולה להיות משמעותית במיוחד משום שיש להם פחות נכסים חלופיים.

המהלך עשוי להיות שוויוני יותר אם הוא יצמצם בעיקר הטבות שמגיעות לבעלי הכנסות גבוהות וישתמש בהכנסות להפחתת מסים רחבה, להגדלת קצבאות או להורדת עלויות עבור כלל הציבור. הוא יהיה קשה יותר להצדקה אם הכסף ייכנס לקופת המדינה בלי שהציבור יקבל הקלה במקום אחר.

אברמזון מציג אפשרות שלפיה ביטול פטורים יאפשר להפחית שיעורי מס באופן רחב. בשלב הזה לא הוצג מנגנון מחייב שיבטיח שההכנסות אכן ישמשו לכך. זו תהיה אחת השאלות המרכזיות אם ההמלצות יהפכו להצעת מדיניות ממשית.

אין עדיין החלטה אבל הוויכוח כבר התחיל

נכון לעכשיו, לא פורסם מתווה שמפרט איזו הטבה תצומצם, האם ישתנו תקרות ההפקדה, האם יוטל מס על הרווחים, מתי השינוי ייכנס לתוקף והאם הוא יחול על כספים שכבר נצברו.

לכן מוקדם לקבוע שקרנות ההשתלמות עומדות להיפגע בצורה מסוימת. מה שכן ניתן לומר הוא שמשרד האוצר בוחן מחדש את אחת ההטבות המשמעותיות והרגישות ביותר במערכת השכר והחיסכון בישראל.

הטענה שחיסכון גבוה מדי עלול להחליש את הצריכה אינה חסרת בסיס. עם זאת, צמצום הטבות אינו הופך אוטומטית למדיניות נכונה. חיסכון מספק יציבות, מממן השקעות ומפחית את התלות העתידית של הציבור בתקציב המדינה.

המבחן של כל הצעה עתידית יהיה פשוט. צריך לבדוק מי מאבד את ההטבה, כמה הוא צפוי להפסיד ומה נעשה בכסף שהמדינה גובה במקום. אם המהלך יתקן הטבות שמחולקות בצורה לא שוויונית ויממן הפחתת מסים רחבה, יהיה לו היגיון כלכלי. אם הוא ישמש רק להגדלת הכנסות המדינה, הציבור עלול לקבל פחות חיסכון בלי ליהנות מצריכה גבוהה יותר או מהקלה אחרת.