עוד 500 שקל בחודש עכשיו או פחות 1,800 שקל בפנסיה

בשנים הראשונות של הקריירה, דווקא כשהשכר עדיין רחוק מהשיא, צעירים מתמודדים עם שכר דירה או משכנתה, גידול ילדים והלוואות. במקביל, חלק מהמשכורת שלהם מופנה מדי חודש לחיסכון שיוכלו לפגוש רק בעוד כמה עשרות שנים.
ההיגיון של פנסיית החובה ברור. אם החיסכון יישאר לבחירה אישית בלבד, עובדים רבים עלולים לדחות אותו ולהגיע לגיל הפרישה ללא הכנסה מספקת.
אלא שבמועצה הלאומית לכלכלה טוענים שהמערכת מגינה על העובד המבוגר במחיר של לחץ כלכלי מיותר בשנותיו הצעירות.

הצעה של המועצה, בראשות פרופסור אבי שמחון, מבקשת לבטל כברירת מחדל את חובת הפרשת העובד לפנסיה עד גיל 40.
האומדן המוצג הוא תוספת ממוצעת של כ500 שקל בחודש לנטו, לצד הפחתה של כ1,800 שקל בקצבה החודשית נטו לאחר הפרישה כאשר מדובר בהצעה ובתוצאות סימולציה, ולא בשינוי שכבר נכנס לתוקף. 

ההשפעה האפשרית רחבה יותר מתלוש השכר. המהלך עשוי להגדיל את הכנסות המדינה ממסים, לשנות את זרימת הכספים לתעשייה הפיננסית והפנסיונית, ולצמצם את השנים שבהן החיסכון של העובדים נהנה מריבית דריבית.

מה באמת מציעה הרפורמה

חובת הפנסיה בישראל הונהגה ב2008. שיעור ההפקדה המזערי המקובל לשכירים עומד על 18.5% מהשכר המבוטח, בכפוף לכללי ההסדר. העובד מפריש 6%, והמעסיק מוסיף 6.5% לתגמולים ועוד 6% לפיצויים. בהסדרים מסוימים ההפקדות גבוהות יותר.
ההצעה נוגעת לחלקו של העובד בלבד. המעסיק ימשיך להפקיד, והעובד יוכל לבחור להמשיך לחסוך גם לפני גיל 40 כאשר מגיל 40 תחזור לחול חובת ההפרשה המלאה.
לכן, השינוי המרכזי הוא בברירת המחדל בשנים הצעירות ובהיקף הכסף שיצטבר בהן. 

ההשלכות החיוביות

יותר אוויר למשפחות צעירות ופחות תלות בחובות

תוספת של מאות שקלים בחודש יכולה להיות משמעותית למשפחה שמתמודדת עם הוצאות דיור, מעונות ורכב.
כשהכסף מאפשר לצמצם מינוס או להחזיר הלוואה יקרה, התועלת אינה מסתכמת בהקלה רגעית. היא עשויה לכלול גם חיסכון בתשלומי ריבית בהמשך.
וזהו הטיעון המרכזי בעד ההצעה. משפחה עשויה להידרש לחסוך לעוד עשרות שנים ובמקביל לשלם ריבית גבוהה כדי לממן את ההווה כשהגמישות בהפקדות יכולה לעזור לה לאזן בין הצרכים, אם הכסף שהתפנה אכן משמש לשיפור מצבה הכלכלי.

יותר צריכה והכנסות אפשריות ממסים למדינה

אם חלק מהתוספת לנטו יופנה לקניות ולשירותים, הוא עשוי לתמוך בעסקים ובפעילות הכלכלית.
מבחינת המדינה, גידול בצריכה החייבת במע״מ יכול להגדיל את גביית המס ואם הכסף יופנה בעיקר להחזר חובות או לחיסכון אחר, ההשפעה המיידית על הצריכה תהיה קטנה יותר.
יש גם ערוץ נוסף להכנסות המדינה. הפקדות העובד לפנסיה מזכות כיום בזיכוי ממס הכנסה בשיעור 35%, בכפוף לתקרות ולחבות המס.
אם העובד יפסיק להפקיד והכללים יישארו כפי שהם, הוא עשוי לאבד את הזיכוי ולשלם יותר מס הכנסה. כלומר, חלק מההפקדה שהתבטלה עשוי להגיע למדינה ולא לחשבון הבנק של העובד. 

להמחשה, עובד שמפקיד 600 שקל ומנצל בגינם זיכוי מלא של 210 שקל, יקבל תוספת של 390 שקל לנטו אם ההפקדה והזיכוי יבוטלו, בהנחה שכל שאר הנתונים נשארים קבועים.
אצל מי שאינו משלם מס הכנסה, ההשפעה תהיה אחרת. לכן תוספת הנטו האישית תלויה גם במצב המס, ואינה זהה בהכרח לסכום ההפקדה.
תוספת גבייה היא יתרון אפשרי לתקציב המדינה בטווח הקצר, אך אינה הכנסה חדשה שנוצרה ללא מחיר, חלקה משקף אובדן הטבת מס לעובדים והעברת כסף מחיסכון עתידי לצריכה בהווה. היקף התוספת בפועל יהיה תלוי במתווה ובבחירות העובדים.

יותר גמישות והזדמנויות בחלק מהתעשייה הפיננסית

עובדים שיבחרו לשמור את הכסף שהתפנה עשויים להפנות אותו לפיקדונות, לקרנות נאמנות או לחשבונות השקעה.
תרחיש כזה יכול ליצור הזדמנויות לבנקים ולבתי השקעות שמציעים חיסכון נזיל וניהול כספים.
זו אפשרות, ולא תוצאה מובטחת. כסף שמתקבל בנטו יכול גם להיבלע בהוצאות השוטפות. חיסכון נזיל דורש משמעת עצמית, ותנאי המס, דמי הניהול וההגנות שלו עשויים להיות שונים מאלה של החיסכון הפנסיוני.

ההשלכות השליליות

ויתור על השנים שבהן הריבית דריבית עובדת הכי הרבה זמן

המחיר המרכזי של ההצעה הוא אובדן זמן בשוק ההון. כסף שמופקד בתחילת הקריירה יכול לצבור תשואה במשך עשרות שנים וכשהרווחים נשארים מושקעים, גם הם יכולים לייצר רווחים נוספים. זהו אפקט הריבית דריבית, שבחיסכון פנסיוני מבוסס על תשואות משתנות ולא על ריבית קבועה ומובטחת.
להמחשה, 10,000 שקל שמושקעים במשך 40 שנה בתשואה שנתית קבועה של 4% יצמחו לכ48 אלף שקל.
אותו סכום, באותה תשואה, יצמח לכ26.7 אלף שקל אחרי 25 שנה. הדוגמה מניחה השקעה מחדש של התשואה, ללא מסים, דמי ניהול או עלויות ביטוח, ואינה תחזית. היא ממחישה כמה משמעותיות יכולות להיות 15 שנות חיסכון נוספות.

בסימולציה של המועצה, הקצבה החודשית נטו, כולל קצבת אזרח ותיק, יורדת מכ16,600 לכ14,800 שקל. אלה סכומים צפויים במחירי 2022, בתרחיש שמניח בין היתר תחילת עבודה בגיל 25, פרישה בגיל 70 ותשואה שנתית של 4% לאחר דמי ניהול. אלה אינן הקצבאות הממוצעות המשולמות כיום, וגם לא הבטחה לעובדים צעירים.
הסימולציה כבר כוללת הנחת תשואה על החיסכון. לכן הדיון בריבית דריבית מסביר את הפגיעה המחושבת, ולא מתאר נזק נוסף מעליה.
השאלה היא עד כמה הנחות המודל יתאימו למסלול החיים בפועל של כל עובד.

פחות הפקדות ופגיעה אפשרית בהכנסות מנהלי הפנסיה

לתעשייה הפנסיונית, צמצום ההפקדות עשוי להביא לפגיעה עסקית כאשר החברות המנהלות קרנות פנסיה גובות דמי ניהול מההפקדות ומהכסף שנצבר.
אם שיעורי דמי הניהול יישארו קבועים, פחות הפקדות יקטינו את ההכנסות מהרכיב הראשון, ובהמשך יאטו את הגידול בסכום הנכסים שממנו נגבים דמי ניהול מצבירה. זו השלכה אפשרית הנגזרת ממבנה ההכנסות בענף.
ההשפעה עשויה להיות שונה בין הגופים. חברות שתלויות יותר בניהול פנסיה עשויות להיפגע יותר, בעוד שגופים המציעים גם מוצרים נזילים יוכלו לנסות לקלוט חלק מהכסף במסלולים אחרים. אם משקי הבית ישתמשו בכסף להחזר הלוואות, הם עשויים לחסוך ריבית, אך המלווים יקבלו פחות הכנסות ריבית מאותם חובות.
גם בשוק ההון עשוי להיות שינוי. הפקדות לפנסיה מממנות השקעות במניות, באג״ח, באשראי ובתשתיות והפחתתן עשויה לצמצם את קצב כניסת הכסף החדש להשקעות אלה, היא אינה מחייבת מכירה של הנכסים שכבר נצברו, וההשפעה הכוללת תלויה גם בכמה מהכסף יושקע מחדש דרך אפיקים אחרים.

ברירת המחדל עלולה להחליש את החיסכון של מי שמתקשים לחסוך

האפשרות להמשיך להפקיד אינה מבטיחה שהעובדים יעשו זאת. מי שמתמודד עם לחץ כלכלי עשוי להשתמש בתוספת לצריכה שוטפת, גם אם הוא מבין את המחיר העתידי בעוד אחרים עלולים לקבל את ברירת המחדל בלי לבדוק את משמעותה.
מגיל 40 חובת ההפקדה אמורה לחזור, אך היא לא תשלים אוטומטית את הכסף ואת התשואות שלא נצברו קודם לכן.
לעובדים בעלי שכר נמוך, תקופות אבטלה או הפסקות עבודה עשויה להיות יכולת מוגבלת לפצות על החסר בהמשך.

גם כאן הממוצע אינו מספר את כל הסיפור. בתרחיש המועצה, ההכנסה החודשית נטו בפרישה בחמישון התחתון, כולל קצבת אזרח ותיק, יורדת מכ6,600 לכ6,000 שקל במחירי 2022. המועצה מדגישה שההכנסה עדיין גבוהה מהשכר הקודם בקבוצה זו. מנגד, גם יחס גבוה לשכר נמוך אינו מבטיח סכום שיספיק לכל צורכי המחיה. 

המדינה עשויה לגבות יותר היום ולשלם יותר בעתיד

אם חיסכון קטן יותר יוביל בעתיד ליותר גמלאים הזקוקים לסיוע, המדינה עשויה להידרש להגדיל הוצאות על תמיכה והשלמת הכנסה.
קצבאות פנסיה נמוכות יותר עשויות גם לצמצם את המס שייגבה מהן. לכן, בחינת המהלך צריכה לכלול את ההשפעה לאורך עשרות שנים, ולא רק את תוספת הגבייה בשנים הראשונות.
גם הכיסוי הביטוחי דורש הסדרה ברורה. קרן פנסיה כוללת בדרך כלל הגנה במקרה של אובדן כושר עבודה ומוות. ההצעה נועדה לשמר את הביטוח באמצעות המשך הפקדות המעסיק, אך ביישום יהיה צורך להבטיח שהיקף הכיסוי והשכר המבוטח נשמרים בהתאם למתווה.

הקלה בהווה דורשת מנגנון שישמור גם על העתיד

ההצעה נוגעת במצוקה אמיתית. צעירים זקוקים לכסף דווקא בשנים שבהן השכר עדיין נמוך וההוצאות גבוהות ותוספת לנטו יכולה לצמצם חובות, להקל על המשפחה ולתמוך בפעילות הכלכלית. אבל ההקלה מגיעה על חשבון חיסכון מוקדם, הטבות מס ושנים של צבירת תשואה.
אפשר לבחון הפחתה חלקית בהפקדות, שיעור שעולה בהדרגה עם הגיל, או הקלה זמנית וממוקדת בתקופות של עומס כלכלי.
אפשר גם להשאיר את המשך החיסכון כברירת המחדל ולדרוש בחירה פעילה לצמצומו. כך ניתן לתת לעובד גמישות, לצד הצגה ברורה של תוספת הנטו ושל המחיר הצפוי בפנסיה.

המבחן של הרפורמה צריך להיות השיפור במצבו של העובד לאורך חייו. גביית מסים גבוהה יותר או תוספת זמנית לחשבון הבנק אינן מספיקות לבדן.
פתרון טוב צריך לעזור למשפחה לעבור את השנים היקרות, בלי להשאיר אותה עם קצבה שלא תספיק בשנים שבהן קשה יותר להגדיל את ההכנסה.