האמת מאחורי הפרטת משק החשמל

הרפורמה ההיסטורית במשק החשמל שווקה לציבור הישראלי כבשורה הצרכנית הגדולה של השנים האחרונות, פירוק המונופול של חברת החשמל, פתיחת השוק ליזמים פרטיים, והבטחה חד-משמעית להורדת התעריפים לכל בית בישראל. 
סקירה מפורטת שכתבתי לכם על הרפורמה
אלא שכיום, כאשר המגזר הפרטי כבר שולט ברוב מוחלט של מקטע הייצור, המציאות בשטח מספרת סיפור שונה לחלוטין.
נתונים עדכניים מגלים כי השוק החדש לא הוליד תחרות משוכללת, אלא ריכוזיות חדשה המובלת על ידי קומץ חברות אנרגיה פרטיות.
עם הכנסות שיא שחצו את רף ה-7 מיליארד שקלים ורווחים עודפים המוערכים במיליארדים, נראה כי מי שנהנה מפירות ההפרטה הם בעיקר המשקיעים, בעוד הציבור הרחב ממשיך לשלם את החשבון במלואו. 

תחנת הכוח דוראד.
קרדיט: דוראד אנרגיה.

האשליה הצרכנית של הרפורמה

הבסיס של הרפורמה במשק החשמל נשען על תיאוריה כלכלית קלאסית, שבירת המונופול הממשלתי והעברת מקטע הייצור לידיים פרטיות יובילו להתייעלות, לתחרות חופשית ובסופו של דבר, לירידה חדה ומתבקשת בתעריפי החשמל לצרכן הקצה.
אלא שממצאי המחקר של מרכז אדוה משרטטים תמונה הפוכה ומטרידה, ומחשבים מסלול מחדש ביחס להבטחות הרגולטור.
בפועל, בעוד שכיסו של האזרח הישראלי לא זכה לשום הקלה מורגשת בחשבון החשמל החודשי, חברות האנרגיה הפרטיות רשמו זינוק פנומנלי בהכנסותיהן וברווחיהן.

על פי הערכות החוקרים, בין השנים 2022 ל-2024 בלבד, נהנו היצרנים הפרטיים מרווחים עודפים בסך של כ-4.6 מיליארד שקלים, סכום עתק שהצטבר מעבר למה שהיו מרוויחים לו היה החשמל ממשיך להימכר תחת מנגנוני התמחור המפוקחים שהיו נהוגים בעבר.
נתון דרמטי זה מעיד כי העברת הנכסים הציבוריים לא יצרה שוק תחרותי המיטיב עם הכלל, אלא מנגנון מתוחכם המנתב את כספי הציבור ישירות אל שורת הרווח של מספר מצומצם של שחקנים פרטיים.

התונים מדברים על השנים 2022-2024 מפני שלוקח קרוב לשנה לגופי הממשלה לאסוף ולאמת את נתוני האנרגיה הגולמיים, ונדרשים חודשים ארוכים נוספים כדי שמכוני המחקר יעבדו את הדאטה הזו ויבנו את המודלים הכלכליים, תהליך מצטבר שמביא לכך שמחקר אקטואלי מתבסס על השנה המלאה האחרונה שזמינה באופן רשמי.

ממונופול ציבורי לריכוזיות פרטית

המעבר לשוק חופשי החליף את המונופול ההיסטורי של חברת החשמל במבנה שוק ריכוזי, שבו מספר מצומצם של חברות אנרגיה פרטיות אוחז בנתח קריטי מכושר הייצור הלאומי.
תהליך זה מורגש היטב בשני מדדים מרכזיים שעברו שינוי קיצוני, כושר הייצור וההכנסות.
בתוך עשור בלבד, זינק הספק החשמל המוחזק בידי היצרנים הפרטיים פי חמישה כמעט, מ-1.8 ג'יגה-ואט ל-8.4 ג'יגה-ואט בשנת 2024.
תוספת הכוח הדרמטית הזו תורגמה באופן מיידי לנסיקה פיננסית חסרת תקדים, כאשר הכנסותיהם של אותם יצרנים ממכירת חשמל בשוק הסיטונאי קפצו מ-1.54 מיליארד שקל ב-2016 לשיא של 7.16 מיליארד שקל ב-2024.
נתונים אלו ממחישים כיצד שרטוטו מחדש של משק החשמל לא יצר ביזור או תחרות בריאה, אלא העביר עוצמה כלכלית ואסטרטגית אדירה לידיהם של שחקנים פרטיים בודדים.

שיטת התמחור השולי

לב הרפורמה, והמנוע המרכזי מאחורי רווחי העתק של החברות הפרטיות, אינו טמון רק בעצם העברת הבעלות על התחנות, אלא בשינוי שורשי של שיטת קביעת המחיר במשק.
בעבר, מחירי החשמל נקבעו תחת פיקוח רגולטורי הדוק, אשר התבסס באופן ישיר על עלויות הייצור הריאליות של כל תחנה ותחנה.
כיום, המודל המפוקח הוחלף בשוק סיטונאי מבוסס מכרזים שמנהלת חברת נגה (מנהלת מערכת החשמל). במסגרת מנגנון זה, נערכים מדי יום 48 מכרזים נפרדים לאספקת חשמל, מכרז ייעודי עבור כל חצי שעה קלנדרית.

השיטה המובילה את המכרזים הללו היא שיטת התמחור השולי, והיא זו שמייצרת את עיוות הרווחיות הקיצוני, המחיר הסופי שמשולם לכל היצרנים שזכו במכרז מסוים, אינו נקבע לפי ההצעה המקורית שהם עצמם הגישו, אלא נקבע באופן אחיד לפי הצעת המחיר של יחידת הייצור האחרונה והיקרה ביותר שהיה צורך להפעיל כדי לספק את הביקוש באותה חצי שעה.
כתוצאה מכך, גם אם יצרן פרטי מסוים מייצר חשמל בעלות נמוכה ויעילה מאוד, הוא זוכה לקבל מהמדינה תשלום מנופח לחלוטין, הנגזר מהתחנה היקרנית ביותר שנכנסה לעבודה.
מנגנון זה סולל עבור היצרנים הפרטיים דרך מהירה לשורת רווח יוצאת דופן, על חשבון הקופה הציבורית.

המדינה בשבי המגזר הפרטי

הכישלון בריסון מחירי החשמל אינו נובע מחוסר סמכות, אלא מאוזלת יד רגולטורית מתמשכת ומשינוי עמוק במאזן הכוחות הפוליטי-כלכלי בישראל.
המחקר מאשים ישירות את רשות החשמל בהימנעות מופגנת מהפעלת הכלים המצויים בידיה, כלים שאמורים להגביל את מניפולציות התמחור של החברות הפרטיות בשעות השיא.
בעוד שהרשות עצמה העריכה בעבר כי ריסון נכון של הצעות המחיר עשוי לחסוך לציבור כ-400 מיליון שקלים בשנה, במרכז אדוה מבהירים כי מדובר בהערכת חסר קיצונית, וכי העלות העודפת בפועל גבוהה פי ארבעה ויותר.

הסיבה המרכזית לשיתוק הרגולטורי הזה נעוצה בעובדה שהמדינה פיתחה תלות מוחלטת וכמעט נואשת ביצרנים הפרטיים.
אל מול תחזיות לגידול חסר תקדים בביקוש לאנרגיה, הנובע מקצב גידול האוכלוסייה, חדירת הרכבים החשמליים והקמת מרכזי נתונים עצומים, המדינה אינה מסוגלת או מעוניינת לממן בעצמה את הקמת התשתיות הנדרשות.
כתוצאה מכך, מקבלי ההחלטות חוששים להטיל פיקוח מחירים הדוק או רגולציה קשוחה, מתוך פחד מובהק שצעדים אלו יתפרשו כפגיעה במשקיעים, יבריחו הון פרטי ויסכנו את היציבות האנרגטית העתידית של המדינה.
הרפורמה שנועדה להגן על הצרכן, הותירה את הרגולטור חסר אונים מול השחקנים החזקים שהוא עצמו טיפח.

סיפורה של ההפרטה ששינתה את מפת האנרגיה בישראל

בשנת 2016, עולם האנרגיה הישראלי נראה אחרת לחלוטין.
חברת החשמל הממשלתית הייתה המלכה הבלתי מעורערת של המשק, כשהיא מייצרת קרוב לשלושת רבעי מהחשמל במדינה, בעוד היצרנים הפרטיים החזיקו בנתח שולי וצנוע בלבד.
באותם ימים, גם המאזנים הפיננסיים של החברות הפרטיות התנהלו בשקט, הן צמחו באיטיות, והכנסותיהן דשדשו במשך שנים סביב פחות משני מיליארד שקלים בשנה.

אך בשנת 2020 התחולל המפץ הגדול.
עם כניסתו לתוקף של מודל המסחר הסיטונאי החדש ומכירתן של תחנות כוח ממשלתיות ענקיות לידיים פרטיות, הנדנדה החלה לנוע במהירות מבהילה.
זרם החשמל הפך לזרם אדיר של מזומנים, והקפיצה בהכנסות הפכה לאדירה, השינוי ההדרגתי הפך למהפך היסטורי בשנת 2023, כאשר השוק הפרטי חצה לראשונה את רף ה-50% ונטל מחברת החשמל את כתר הייצור.

שנה בלבד לאחר מכן, בשנת 2024, הכוחות כבר חולקו מחדש לחלוטין: היצרנים הפרטיים הפכו לרוב המוחלט והמובהק של המשק עם 59% מכושר הייצור, בעוד חברת החשמל נדחקה לעמדת מיעוט של 41%.

המבט קדימה אל שנת 2030 מנבא עתיד שבו חברת החשמל המיתולוגית תהפוך לשחקן משני בלבד (23%), בשעה שהאימפריה הפרטית החדשה תשלוט באופן כמעט מוחלט על השלטר הלאומי (77%).

קרדיט: חברת חשמל 

מי הן החברות הפרטיות המובילות במשק? 

בעקבות הרפורמה המקיפה, מפת הכוחות במשק האנרגיה הישראלי השתנתה ללא הכר.
משק החשמל, המבוסס על תחנות כוח מודרניות המופעלות באמצעות גז טבעי, אינו מבוזר בין שחקנים רבים, אלא נשלט כיום ביד רמה על ידי מספר מצומצם של קבוצות עסקיות חזקות וחברות אחזקה מובילות.
חברות אלו ניצלו את מהלכי ההפרטה כדי לרכוש את נכסי חברת החשמל ולהקים תחנות חדשות, ובכך הפכו לנהנות המרכזיות מהמבנה הפיננסי החדש של השוק.

• OPC אנרגיה: חברה בשליטת קבוצת קנון של איש העסקים עידן עופר. OPC נחשבת לאחת החלוצות המובילות והמשמעותיות ביותר של ייצור החשמל הפרטי בישראל. החברה מחזיקה בנכסים אסטרטגיים בולטים, ובראשם תחנות הכוח OPC רותם שבמישור רותם ו-OPC חדרה, המציבות אותה כעמוד תווך מרכזי באספקת החשמל הפרטית למשק ולתעשייה.

• דליה אנרגיה: מפעילה את תחנת הכוח הפרטית הגדולה ביותר בישראל, תחנת צפית הסמוכה לקריית מלאכי. דליה ביססה סופית את מעמדה כענקית אנרגיה חסרת תקדים כאשר זכתה במכרז הממשלתי המדובר לרכישת תחנת הכוח אשכול מידי חברת החשמל, תמורת סכום שיא חסר תקדים של כ-9 מיליארד שקלים.

• קבוצת אדלטק: אחת השחקניות הוותיקות, המנוסות והחזקות ביותר בתחום התשתיות והאנרגיה בישראל. הקבוצה מחזיקה בנתחי בעלות ובשותפויות אסטרטגיות במספר תחנות כוח מרכזיות, בהן תחנת הענק דוראד הממוקמת ליד אשקלון, וכן התחנות התעשייתיות רמת נגב אנרגיה ואשדוד אנרגיה.

• שיכון ובינוי אנרגיה: זרוע האנרגיה של קבוצת התשתיות והנדל"ן הענקית שיכון ובינוי. החברה הרחיבה באופן אגרסיבי את דריסת הרגל שלה במקטע הייצור, כאשר רכשה בשותפות עם קבוצת אדלטק שתיים מתחנות הכוח הגדולות שנמכרו במסגרת הרפורמה של חברת החשמל, תחנת אלון תבור ותחנת חגית מזרח.
  החברה נמצאת לקראת מכירה.

• רפק אנרגיה וג'נריישן קפיטל: שתי קבוצות פיננסיות ותפעוליות המחזיקות יחד בפורטפוליו מגוון ורחב של נכסי אנרגיה. הן מתמחות בהקמה והפעלה של תחנות כוח קטנות ובינוניות המבוססות על גז טבעי באזורי תעשייה ברחבי הארץ, ובמקביל מחזיקות בשותפויות בתחנות כוח גדולות, דוגמת תחנת רמת חובב שנרכשה מחברת החשמל.

השלטר עבר ידיים, החשבון נשאר אצלנו

לסיכום, הרפורמה במשק החשמל, שהחלה כהבטחה צרכנית גדולה להורדת יוקר המחיה באמצעות כוחות השוק החופשי, התפתחה בפועל למבנה ריכוזי חדש המנתב עושר ציבורי אדיר לידיים פרטיות.
השילוב בין שיטת תמחור שולי מעוותת לבין תלות מוחלטת של המדינה ביצרנים הפרטיים לקראת אתגרי העתיד, כמו מהפכת ה-AI, הרכבים החשמליים והגידול באוכלוסייה יצר מלכוד רגולטורי מורכב.
בעוד שהחברות הפרטיות מציגות בצדק מבחינתן יעילות תפעולית וממקסמות את רווחיהן, הרגולטור נותר מורתע וחסר אונים מול השחקנים שהוא עצמו טיפח, מחשש להברחת משקיעים.
האם המדינה תדע להשיב את האיזון ולדאוג לכיסו של האזרח, או שהשלטר הלאומי הופקד סופית בידיהם של החברות הפרטיות?