פופוליזם במחיר מבצע: האמת היקרה מאחורי הגדלת הפטור ממע"מ

שר האוצר חתם בשבוע שעבר על הצו המגדיל את הפטור ממע"מ ביבוא אישי ל-150 דולר, צעד שמוצג לציבור כבשורה צרכנית וכמלחמה ביוקר המחיה. אך ניתוח מעמיק של המהלך חושף תמונה מורכבת של "כלכלת בחירות" קלאסית שבה הטבה מיידית ונראית לעין עבור הבוחרים כדבר חיובי, בזמן שעלותה האמיתית מגולגלת חזרה לציבור דרך הגדלת הגירעון ופגיעה במגזר העסקי המקומי. בעוד הכותרות מבטיחות הוזלה, השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מי ישלם את החשבון הסופי.

כלכלת בחירות בניגוד למגמה העולמית

העיתוי של החתימה על הצו אינו מקרי. שר האוצר וסביבתו מעריכים כי להגדלת הפטור יש "דיבידנד פוליטי" משמעותי לקראת מערכת הבחירות הקרובה. זהו צעד שנועד לייצר כותרות חיוביות בטווח הקצר, גם אם הוא מנוגד לכל היגיון מקצועי ארוך טווח. למעשה, גורמי המקצוע באוצר התנגדו למהלך, והוא עומד בניגוד מוחלט למגמה במדינות ה-OECD, שם פועלים לצמצום ולביטול פטורים כאלו בשל עיוותי המס שהם יוצרים.

המספרים לא משקרים: ישראל נגד העולם (וההיגיון)

כדי להבין עד כמה המהלך הזה חריג, מספיק להעיף מבט בנתונים ההשוואתיים. בעוד ישראל מקפיצה את הרף ל-150 דולר וממצבת את עצמה בראש הטבלה העולמית כ"גן עדן לייבוא אישי", שנייה רק לקולומביה וקוסטה ריקה, הרי שהכלכלות החזקות בעולם נעות בכיוון ההפוך בדיוק.


מקור: כלכליסט

שימו לב לרשימת המדינות שבחרו לבטל לחלוטין את הפטור ממע"מ על יבוא אישי: בריטניה, צרפת, גרמניה, אוסטרליה, שוודיה ועוד. מדינות אלו הבינו שפטור כזה הוא עיוות כלכלי שפוגע בעסקים המקומיים שלהן, ולכן הן גובות מע"מ מהדולר הראשון. סמוטריץ', לעומת זאת, בוחר ללכת נגד הזרם של ה-OECD ונגד ההיגיון הכלכלי, ומעניק יתרון לא הוגן לספקים סיניים על פני הקמעונאי מתל אביב או באר שבע.

בור של 1.1 מיליארד שקל

אבל כמה ההטבה הזו באמת עולה לנו?
הנתונים מראים קורלציה ישירה וברורה, ככל שסכום הקניות בחו"ל זינק בשנים האחרונות וראינו זאת עם עלייה של 250% מ-2020 ל-2024, כך העמיק הבור בקופת המדינה.

מקור: כלכליסט

אם ב-2018 עלות הפטור עמדה על 380 מיליון שקל בלבד, בשנת 2024 אנו כבר רואים זינוק לאומדן של 1.13 מיליארד שקל, זה הסכום שהמדינה מפסידה ישירות מהפטור ממע"מ. כשמגדילים את הפטור עוד יותר, ל-150 דולר, הקו האדום בגרף צפוי להמשיך ולנסוק בחדות כלפי מעלה.

האבסורד זועק לשמיים בגלל שאת המיליארדים החסרים הללו המדינה לא תמציא יש מאין.
היא תיקח אותם מכם דרך מיסים אחרים, דוגמת מס הנסועה (מס שהמדינה מתכננת להטיל על כל קילומטר שרכב חשמלי נוסע) או העלאת מס הקנייה על רכבים חשמליים.
אם המטרה הייתה באמת הקלה רוחבית על הכיס של האזרח, ניתן היה לשקול את החזרת המע"מ ל-17% לכולם, או אולי אף להעביר את ה1.1 מיליארד לתקצוב אגפים אחרים כמו חינוך או רפואה, ולא ליצור עיוות מס שמעדיף את אלי אקספרס על פני העסק הישראלי. בסופו של יום, הגרף הזה הוא החשבונית שכולנו נשלם.

 

מכה לקמעונאות המקומית

הנפגעים העיקריים מהמהלך אינם רק ה"מונופולים" כפי שטוען שר האוצר, אלא דווקא העסקים הקטנים והבינוניים. בעוד עסק ישראלי נדרש לשלם מע"מ מלא של 18% מהשקל הראשון, המתחרה שלו בחו"ל נהנה כעת מפטור גורף עד סכום כפול ממה שהיה עד עכשיו. זוהי אפליה מיסויית בחסות המדינה ששולחת את הצרכנים לרכוש תוצרת חוץ על חשבון התוצר המקומי.

התוצאות בשטח כבר ניכרות, יבואנים מזהירים מפגיעה במחזורי המכירות, פיטורי עובדים וסגירת מחלקות אונליין. חמור מכך, איגוד לשכות המסחר כבר בוחן את העברת פעילות האונליין של עסקים ישראלים לקפריסין כדי להתחמק מהמס הישראלי ולייצר תחרות שווה. במקום לעודד צמיחה מקומית, המדיניות הנוכחית דוחקת את העסקים החוצה ומחלישה את הכלכלה הריאלית בישראל.

סיכום

ההחלטה להגדיל את הפטור ממע"מ ל-150 דולר היא דוגמה מובהקת לפער שבין פופוליזם לבין אחריות כלכלית. אמנם הצרכן יראה הוזלה נקודתית בחשבונית של אתר הקניות, אך את המחיר האמיתי, בדמות גירעון של מיליארדים, מיסים חדשים במקומות אחרים כמו רכבים חשמליים (שלאחרונה כתבתי סקירה מפורטת בנושא באתר שלי) ופגיעה אנושה בעסקים מקומיים, הציבור כולו ישלם בריבית דריבית. במקום רפורמות אמיתיות להורדת יוקר המחיה, קיבלנו פלסטר יקר שנועד בעיקר לצורכי קמפיין.