20 שנה למהפכה: רפורמת בכר והשפעותיה

לפני עשרים שנה, באוגוסט 2005, יצאה לדרך אחת הרפורמות הדרמטיות והמשפיעות ביותר שידע שוק ההון הישראלי. היא כונתה "רפורמת בכר", על שמו של מנכ"ל משרד האוצר דאז, יוסי בכר ז"ל, ומטרתה הייתה אחת: לפרק את הכוח העצום שהיה מרוכז בידי הבנקים ולפתוח את שוק החיסכון וההשקעות לתחרות. היום, שני עשורים אחרי, זהו זמן מצוין לבדוק מה קרה מאז: מה היה המצב שחייב מהפכה, מה היא עשתה בפועל, ומי היו המרוויחים הגדולים מהשינוי. התשובות, כפי שנראה, מורכבות ומפתיעות.

העולם שלפני בכר: ממלכה בשליטת הבנקים

כדי להבין את הצורך ברפורמה, צריך לחזור אחורה בזמן למציאות שבה המערכת הפיננסית בישראל נראתה אחרת לגמרי. באותן שנים, הבנקים הגדולים לא היו רק המקום שבו ניהלנו את חשבון העובר ושב ולקחנו הלוואות; הם היו השליטים הכמעט בלעדיים של הכסף שלנו.

הנתונים מדברים בעד עצמם: הבנקים החזיקו בנתחי שוק דומיננטיים כמעט בכל תחום פיננסי אפשרי:

• 80% מקרנות הנאמנות

• 73% מקופות הגמל

• 74% מקרנות הפנסיה

מצב זה יצר בעיה יסודית של ריכוזיות וניגוד עניינים מובנה. חשבו על זה כך: האדם בבנק שאמור היה לתת לכם "ייעוץ השקעות" אובייקטיבי, היה אותו אדם שמכר לכם את קרן הנאמנות או קופת הגמל של הבנק עצמו. התוצאה הייתה שוק הון "מפגר בהתפתחותו" , עם מקורות אשראי מוגבלים, עלויות גבוהות וצמיחה איטית.

הדרך לרפורמה לא הייתה קלה. ניסיונות קודמים לשנות את המצב התרסקו פעם אחר פעם על חומת ההתנגדות של המערכת הבנקאית וחילוקי דעות בין משרד האוצר לבנק ישראל.

המהפכה יוצאת לדרך: המלצות ועדת בכר

באפריל 2004, שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, מינה ועדה בין-משרדית בראשות יוסי בכר כדי לגבש פתרון. הוועדה חזרה עם המלצות דרמטיות, שקיבלו את תמיכת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ויצאו לדרך.

אלו היו עיקרי הרפורמה:

• הפרדה כפויה: ההמלצה המרכזית חייבה את הבנקים למכור את מלוא אחזקותיהם בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות.

• הסדרת הייעוץ: נקבעה חובת רישוי ליועצים ומשווקים פיננסיים ופנסיוניים.

• הפרדת כובעים: נוצרה הפרדה ברורה בין גופים שמוכרים מוצרים (כמו בתי השקעות וחברות ביטוח) לבין גופים שנותנים ייעוץ (כמו הבנקים, לאחר שמכרו את הקופות).

בסוף 2005, ההמלצות עוגנו בשלושה חוקים מרכזיים, והתשתית החדשה של שוק ההון הישראלי הונחה.

20 שנה אחרי: המרוויחים המפתיעים והנוף החדש

בזמן אמת, בכירי המערכת הבנקאית הזהירו מפני משבר קשה ופיטורי אלפים. בפועל, המציאות הייתה שונה לחלוטין.

המנצחים הגדולים: הבנקים, ובגדול

באופן שנשמע כמעט אירוני, רפורמת בכר, שנועדה להחליש את הבנקים, הפכה בדיעבד ל"מעולה להם". הם לא רק שלא נפגעו, אלא יצאו מחוזקים מתמיד.

• רווחיות שיא: הרווח הנקי המצרפי של חמשת הבנקים הגדולים קפץ מ-6.3 מיליארד שקל ב-2005 לכ-30 מיליארד שקל בשנת 2024.

• שווי שוק מרקיע שחקים: שווי השוק המצרפי שלהם זינק ביותר מפי 5 והגיע לכ-300 מיליארד שקל.

• התמקדות וייעול: הרפורמה אפשרה לבנקים למכור את הנכסים הללו "בכסף טוב" , להתמקד בפעילות הליבה שלהם - אשראי - ולהתייעל.

• מקורות הכנסה חדשים: הבנקים ממשיכים להרוויח משוק ההון. הם גובים עמלות הפצה על קרנות נאמנות שהם משווקים , ושולטים בכ-75% מחשבונות המסחר הפרטיים, מהם הם גובים עמלות גבוהות. למעשה, הכנסותיהם מעמלות בשוק ההון אף גדלו, מ-2.1 מיליארד שקל ב-2005 ל-3.5 מיליארד שקל ב-2024.

ומה יצא לציבור ולשוק ההון?

כאן התמונה חיובית באופן מובהק. הרפורמה שינתה את פני המשק, הגבירה את התחרות והפכה את חברות הביטוח ובתי ההשקעות ל"ענקים פיננסיים" בפני עצמם.

• פיזור הכוח: הריכוזיות עברה מהבנקים לגופים המוסדיים (חברות ביטוח ובתי השקעות). במקום 5 שחקנים מרכזיים, השוק נפתח לכ-15 שחקנים משמעותיים.

• צמיחת תיק הנכסים של הציבור: היקף הנכסים הפיננסיים של הציבור הישראלי זינק מ-1.6 טריליון שקל לפני 20 שנה לכמעט 6.5 טריליון שקל כיום.

• ניהול מקצועי ומגוון יותר: ניהול החסכונות עבר לגופים מוסדיים מקצועיים. כתוצאה מכך, תיק ההשקעות הממוצע של הציבור הפך מפוזר ויציב יותר. שיעור ההשקעות בחו"ל, למשל, הכפיל את עצמו מ-8.7% ב-2005 לכ-20% כיום.

• תחרות על דמי הניהול: למרות שהרפורמה לא פתרה מיד את בעיית דמי הניהול הגבוהים, היא יצרה את התשתית לתחרות. עם השנים, ובזכות מהלכים רגולטוריים נוספים, דמי הניהול בפנסיה ובגמל אכן ירדו משמעותית, מה שמשאיר יותר כסף בחיסכון של כל אחד ואחת מאיתנו.

סיכום: רפורמה הכרחית, גם אם לא מושלמת

במבט לאחור, אין ספק שרפורמת בכר הייתה מהלך "חכם ונבון" והכרחי למשק הישראלי. היא פירקה מבנה ריכוזי ומסוכן, פתחה את שוק ההון לתחרות, הביאה לניהול מקצועי יותר של חסכונות הציבור, וגרמה לצמיחה אדירה בהיקף הנכסים של כולנו.

האם היא פתרה את כל הבעיות? לא. הריכוזיות לא נעלמה, היא פשוט עברה מהבנקים לקבוצה מצומצמת של חברות ביטוח ובתי השקעות. הבנקים, מצדם, הוכיחו גמישות ויצירתיות ומצאו דרכים חדשות להמשיך ולשגשג. ובכל זאת, הרפורמה יצרה מגרש משחקים חדש, מאוזן ותחרותי יותר, שהציב את היסודות לשוק הון מודרני, משוכלל וטוב יותר עבור הציבור הרחב.