קרב הזירות: הפיקדון החדש של לאומי מאתגר את קרנות הנאמנות

קרב הזירות: הפיקדון החדש של לאומי מאתגר את קרנות הנאמנות
בשוק ההון, הגבול בין פיקדון בנקאי סולידי להשקעה תנודתית היה מאז ומתמיד ברור. השבוע, הגבול הזה החל להיטשטש באופן משמעותי. בנק לאומי השיק מוצר פיננסי חדש שמעורר סערה: פיקדון דולרי צמוד למדד הדגל האמריקאי, S&P 500, המציב חזית תחרותית ישירה מול תעשיית קרנות הנאמנות המחקות.

מה מציע הפיקדון החדש?
הרעיון מאחורי המוצר החדש פשוט למדי. לקוחות המפקידים סכום מינימלי של 5,000 דולר מקבלים הצמדה מלאה לתשואת מדד ה-S&P 500, לטוב ולרע. המאפיין המרכזי שהופך אותו לאטרקטיבי הוא מבנה העלויות, או ליתר דיוק, היעדרן: הבנק אינו גובה דמי ניהול, עמלות קנייה או מכירה, או דמי משמרת. עם זאת, השיווק אינו פונה לקהל הרחב, וההצעה זמינה אך ורק ללקוחות מיועצים בבנק, המנהלים תיק השקעות קיים.
בנוסף, הפיקדון כולל מנגנון פירעון אוטומטי: אם המדד מגיע לתשואה חיובית או שלילית של 40% בתוך 12 חודשים, הפיקדון נסגר. כדי לספק פרספקטיבה, בחמש השנים האחרונות עלה המדד בכ-95%, מה שממחיש את התנודתיות הקיצונית הנדרשת להפעלת מנגנון זה.

חזית ישירה מול קרנות הנאמנות
השקת הפיקדון מהווה איום ישיר על המודל העסקי של קרנות הנאמנות וקרנות הסל העוקבות אחר מדד ה-S&P 500. עד כה, משקיעים שרצו להיחשף למדד נאלצו לשלם דמי ניהול ועלויות נלוות, שהופכות כעת ליתרון מובהק של המוצר הבנקאי. בנק לאומי מציע למעשה את אותה החשיפה, אך ללא העלויות הנלוות, ובכך מאיים להסיט אליו נתחי שוק משמעותיים מתעשיית הקרנות.
עבור לאומי, פוטנציאל הרווח גדול: מכיוון שמדובר בפיקדון דולרי, הבנק נהנה מעמלת המרת מט"ח, ובנוסף, הוא נהנה מהכנסות על הפיקדון עצמו. מכיוון שהמעקב אחר המדד נעשה בעיקר באמצעות נגזרים, רוב סכום הפיקדון נותר בידי לאומי, שיכול להפקיד אותו בבנק זר ולהרוויח תשואה.

פיקדון או קרן מחקה? 
המהלך של לאומי פתח מחדש דיון ישן סביב ועדת בכר, אשר אילצה את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שלהם. גורמים רבים בשוק סבורים שהפיקדון החדש דומה מדי לקרן נאמנות ומנוגד לרוח המלצות הוועדה, ובעקבות זאת פנה איגוד קרנות הנאמנות לרשות ניירות ערך בדרישה שתבחן האם המוצר נוגד את ההוראות לגבי פיקדונות מובנים.
כדי להבין את טענתם, יש להבין מהו פיקדון מובנה. 
זהו פיקדון בנקאי שבו כספי הלקוח צמודים לנכס חיצוני בשוק ההון, כמו מדד מניות. לרוב, הקרן בפיקדונות אלו מוגנת, כלומר הבנק מתחייב להחזיר את הסכום המקורי בתום התקופה, והסיכון הוא על הרווח בלבד.
 כאן בדיוק טמונה הבעיה: השימוש במונח "פיקדון", המקושר לרוב להשקעה סולידית, עומד בסתירה לכך שבמוצר של לאומי קיים פוטנציאל הפסד של כ-40% מהקרן. ההבדל המהותי הזה עומד בלב המחלוקת הרגולטורית.

סיכום ותובנות
בנק לאומי הניח על השולחן מוצר שהוא כמעט הכל בו זמנית: פיקדון אטרקטיבי ללא עמלות, קרן מחקה אגרסיבית, ואתגר רגולטורי ישיר לתעשיית קרנות הנאמנות.
 בלב הסערה עומדת סתירה מהותית: הבנק משווק "פיקדון", מילה נרדפת לביטחון, אך מציע מוצר החושף את המשקיע לתנודתיות המלאה של שוק המניות, כולל סיכון להפסד משמעותי. כעת, הכדור נמצא במגרש של רשות ניירות ערך, שהחלטתה תקבע לא רק את גורל הפיקדון הספציפי הזה, אלא עשויה להגדיר מחדש את כללי המשחק בין הבנקים לשוק ההון.