אינפלציה תחת מכסים: התפנית הכלכלית שטרפה את הקלפים

במשך חודשים ארוכים, כלכלנים רבים ניבאו כי מדיניות המכסים האגרסיבית של הממשל האמריקאי תוביל להתפרצות אינפלציונית משמעותית. ההיגיון היה פשוט: עלויות המכסים יגולגלו לצרכן, המחירים יעלו, והבנקים המרכזיים יאלצו להגיב בהידוק מוניטרי נוסף. אלא שהנתונים האחרונים מראים תמונה שונה בתכלית. האינפלציה ממשיכה להישאר נמוכה מהצפוי, מה שמעלה שאלה מכריעה: אם המכסים מכניסים עשרות מיליארדי דולרים לקופת המדינה והצרכן אינו סופג את העלויות, מי בכל זאת משלם את המחיר?

לפני שאתחיל, חשוב לי להעביר שיעור קצר בכלכלה, הכל מתחיל מהתמונה הבאה: 

הסבר על התמונה: העיקרון המרכזי של היצע וביקוש קובע כי מחיר של מוצר נקבע על ידי מפגש שני כוחות: ההיצע והביקוש. מחיר "נכון" מתקבל בנקודת שיווי המשקל, בה כמות המוצר המוצעת שווה בדיוק לכמות המבוקשת. עם זאת, לא כל המוצרים מגיבים באותה צורה לשינויים במחיר. גמישות העקומה מתארת את רגישות הקונים והמוכרים לשינויי מחיר.
 כשהביקוש גמיש, עלייה קטנה במחיר תוביל לירידה גדולה בכמות המבוקשת (למשל, מוצרי יוקרה). כשהביקוש קשיח, שינוי במחיר כמעט ואינו משפיע על הכמות (למשל, מוצרים חיוניים כמו תרופות). אותו הדבר נכון גם להיצע. הבנה של גמישות העקומות היא המפתח להבנת ההשפעה האמיתית של שינויים בשוק, כמו למשל הטלת מכסים, על המחיר הסופי.

אחרי שהבנתם, אפשר להמשיך:
התשובה, לכך שאין עליית אינפלציה כתוצאה מהמכסים טמונה בדינמיקה הנסתרת של עקומות ההיצע והביקוש, ובמציאות הכלכלית הנוכחית.
נכון להיום, שני שחקנים עיקריים נושאים בעול. הראשון, ובמידה פחותה, הן חברות זרות שמפחיתות את מחיריהן כדי לשמור על נתח שוק. חברות רכב יפניות, למשל, ספגו חלק מהמכסים במטרה למנוע עליות מחירים לצרכן האמריקאי, כפי שהשתקף בנתוני מחירי הרכב האחרונים. אולם, עיקר הנטל נופל על החברות האמריקאיות המייבאות, שמוצאות את עצמן סופגות את רוב עלויות המכס. השאלה המרכזית היא מדוע אותן חברות לא מגלגלות את העלויות לצרכן, ובה תלויה התשובה לשאלה הגדולה האם אינפלציה עוד תגיע.

ההסבר לכך טמון בכמה גורמים, שבניגוד לתחזיות הפשטניות, מורכבים יותר. ראשית, הנחת היסוד הכלכלית גורסת כי חברה תגבה תמיד את המחיר המקסימלי שהיא יכולה. אם חברות היו יכולות להעלות מחירים מבלי לפגוע באופן משמעותי במכירות, הן היו עושות זאת גם ללא המכסים. העובדה שהן אינן מגלגלות את העלויות במלואן מלמדת שהשוק לא מאפשר זאת, שכן העלאת מחירים גוררת ירידה בביקוש. סטודנטים בקורסי מבוא לכלכלה יודעים שגמישות הביקוש וההיצע משתנה ממוצר למוצר, וזוהי הנקודה שרבים מהכלכלנים שכחו, כשניבאו שהמכסים יגולגלו במלואם.

ההתנהלות הנוכחית מוסברת גם על ידי מצב השוק הייחודי. מצד אחד, החברות האמריקאיות נהנות משולי רווח גבוהים, כפי שעלה מעונת הדוחות של הרבעון השני. רווחיות זו מעניקה להן גמישות לספוג חלק מהעלויות הנוספות. מצד שני, הצרכן האמריקאי נחלש, לנוכח האטה בשוק העבודה ובכלכלה בכללותה. במצב כזה, שבו ההיצע יחסית גמיש והביקוש קשיח, ספיגת עלויות היא התנהגות הגיונית לחלוטין המונעת פגיעה ברווחיות לטווח הארוך. גורם פסיכולוגי נוסף הוא רגישות הצרכנים להעלאות מחירים לאחר שנות אינפלציה גבוהות מאוד, רגישות שהופכת כל ניסיון להעלות מחירים למהלך מסוכן שיכול לגרום לירידה דרמטית במכירות.

אולם, לא כולם משוכנעים שהסכנה חלפה. יש הטוענים כי האינפלציה עוד תגיע, וכי עוד לא ראינו את מלוא השפעת המכסים. טיעון זה מתבסס על מספר נקודות: ראשית, לא כל המכסים שהוכרזו כבר נכנסו לתוקף, ועלויות נוספות צפויות על תרופות, שבבים ומוצרים נוספים. שנית, המכסים על שותפות סחר גדולות כמו האיחוד האירופי, יפן וברזיל רק נכנסו לתוקף לאחרונה ועדיין לא השפיעו על נתוני האינפלציה. כמו כן, יש הטוענים כי חברות משתמשות כעת במלאים שצברו לפני כניסת המכסים לתוקף, וכי כשאלו יאזלו, בחצי השני של 2025 או בתחילת 2026, עלויות הייבוא החדשות יאלצו אותן לגלגל את המחירים לצרכן.

סיכום ומסקנות למרות הנתון החיובי של האינפלציה האחרונה, השאלה האם המכסים יבואו לידי ביטוי במדדים הבאים עדיין פתוחה. נדרשים נתונים נוספים של לפחות 4-5 חודשים כדי להכריע בוודאות. חוסר הוודאות הקיים פוגע גם בוודאות הורדת הריבית בספטמבר, שכן למרות התחזיות האופטימיות, עוד נותרו נתונים כלכליים חשובים לפני ההחלטה. ההתנהלות הכלכלית הנוכחית מראה כי המציאות מורכבת יותר מתחזיות פשטניות, וכי הקרב על האינפלציה טרם הוכרע.