מעל 43 מיליארד ש"ח בארנקים דיגיטליים, בזמן מלחמה, מה זה אומר עלינו כעם?
16.7.2025
בקצרה
- ההוצאות בארנקים דיגיטליים בישראל הגיעו ל-7.1 מיליארד ש"ח בחצי שנה, עם קצב יומי של 237 מיליון ש"ח, דבר המעיד על אימוץ גובר של טכנולוגיות תשלום מתקדמות ופוטנציאל צמיחה לחברות פינטק.
- סך ההוצאות בעסקאות אונליין בישראל חצה את רף 22.9 מיליארד ש"ח בין ינואר ליוני 2025, מה שמצביע על המשך מגמת הגידול במסחר האלקטרוני ועל הזדמנויות השקעה בחברות סחר מקוון.
- משיכות מזומן מכספומטים הסתכמו ביותר מ-4.1 מיליארד ש"ח, לצד שימוש יומי של מעל 3.7 מיליון כרטיסי אשראי פעילים, נתונים המדגישים את המשך החשיבות של אמצעי תשלום מסורתיים לצד הדיגיטליים.
- הוצאות של 40 מיליארד ש"ח בכרטיסי אשראי בחצי שנה בלבד, כאשר מעל 50% מההוצאה בארנקים דיגיטליים היא על מזון, מראים על חוסן צרכני ויכולת שמירה על שגרה, דבר שיכול להשפיע לטובה על ביצועי חברות קמעונאות.
אם יש דבר אחד שאי אפשר לקחת מהישראלים, זו ההתמדה בצריכה. הנתונים העדכניים של שב"א חושפים תופעה מרתקת. בזמן שהמשק מתמודד עם מלחמה, מגבלות תנועה, אינפלציה ועלייה ביוקר המחיה, הציבור פשוט ממשיך לקנות. בכל דרך, בכל מסלול, בכל זמן. כמעט אין קטגוריית תשלום שלא רשמה עלייה: רכישות באונליין, ארנקים דיגיטליים, משיכות מזומן, שימוש יומיומי בכרטיסי אשראי, כולן מצביעות על דבר אחד ברור. אנחנו אולי חיים תחת לחץ.
אבל הצריכה היא הקצב שמרגיע את החרדה.
בין ינואר ליוני 2025 בלבד, סך ההוצאות בעסקאות ללא הצגת כרטיס כלומר רכישות אונליין, חצה את רף ה־22.9 מיליארד ש"ח. משיכות מזומן מכספומטים הסתכמו ביותר מ־4.1 מיליארד ש"ח. השימוש היומי בכרטיסי אשראי פעילים עבר את ה־3.7 מיליון כרטיסים. כל זה, עוד לפני שדיברנו על נתון מעניין במיוחד, ההוצאות בארנקים דיגיטליים, שעמדו על 7.1 מיליארד ש"ח רק בחצי שנה. מדובר בפלטפורמות תשלום כמו Apple Pay, Google Pay ודומיהן, שצברו קצב יומי של יותר מ־237 מיליון ש"ח.
ומה עם משיכת אשראי רגילה?
גם כאן המספרים לא משקרים. 40 מיליארד ש"ח בחצי שנה בלבד, נתון שמבהיר עד כמה כרטיס האשראי הוא כבר לא רק אמצעי תשלום, אלא המשך ישיר של אורח החיים הישראלי.
אז מה כל זה אומר?
שיש כאן סיפור שהוא הרבה מעבר לטכנולוגיה או אמצעי תשלום. זהו סיפור על חברה שלמה שמסרבת להיעצר, גם כשנדמה שהמציאות סביבה דוחקת מכל כיוון. אנחנו לא רק ממשיכים לקנות אנחנו מגוונים את הדרך בה אנחנו קונים. משלמים בסלולרי, קונים אונליין, שואבים מזומן, ממשיכים להשתמש באשראי כבשגרה, ולא מהססים להוציא, גם אם התחזיות לא תמיד מעודדות.
ולא מדובר רק בקניות מותרות. לפי נתוני שב"א, ענף המזון לבדו מהווה יותר מ־50% מכלל השימוש בארנקים דיגיטליים - כלומר, ההוצאה נעשית על צריכה יומיומית, שוטפת, בסיסית. אבל גם תחומים "נחשבים פחות הכרחיים" זוכים לנתח משמעות, הלבשה, חשמל, פארם ואלקטרוניקה. התחושה היא ברורה, הישראלי הממוצע לא רק קונה מתוך צורך, אלא מתוך בחירה לנהל שגרה, גם אם מסביב יש אזעקות, מגבלות או חששות כלכליים.
ובדיוק כאן נכנס גם הקשר לשוק ההון.
כי אם יש דבר אחד שהנתונים האלו מרמזים עליו, הוא שהציבור הישראלי לא קורס, הוא רק ממתין. הכסף ממשיך לזוז, הצריכה נשארת גבוהה, והאנשים לא איבדו תקווה, הם פשוט מתנהלים בזהירות עד שהאבק ישקע. זה מה שמחזיק את השוק, הידיעה שביום שאחרי, כשיהיה שקט, הביקושים יחזרו, המסעדות יתמלאו, והמסחר יתעורר מחדש. שוק ההון כבר יודע לקרוא בין השורות, ואם הציבור ממשיך להוציא מיליארדים בזמן מלחמה, אפשר רק לדמיין מה יקרה כשהאמון יחזור והצרכן ירגיש בטוח באמת. זה לא רק חוסן צרכני, זו הקרקע שעליה יצמח הסנטימנט הבא בבורסה.
ומה אפשר ללמוד מזה?
הנתונים מציירים חברה שהיא מצד אחד טכנולוגית, מהירה, מתקדמת ומצד שני רגישה, אנושית, לא מוכנה לוותר על השגרה. גם כשהעולם סביבה רועד, היא ממשיכה להניע את הכלכלה דרך כוס קפה, חבילת מזון, או רכישה באפליקציה. במילים אחרות, עם ישראל הוא לא רק עם צרכן. הוא עם שלא מוותר לעצמו, גם כשקשה.