שיעור ההיוון המשוקלל (WACC)

שיעור ההיוון המשוקלל, או בקיצור WACC, הוא בעצם שיעור התשואה שהחברה צריכה לייצר כדי להצדיק את ההשקעה בה, מנקודת המבט של כל מי שמממן אותה, בעלי המניות ובעלי החוב. אפשר לדמיין את זה כמו "עלות הכסף" של החברה. הוא מורכב משני חלקים: עלות ההון (כלומר, מה המשקיעים מצפים לקבל בתמורה למניות) ועלות החוב (כמה החברה משלמת על הלוואות ואג"חים). כל אחד מהמרכיבים נשקל לפי החלק היחסי שלו במבנה המימון של החברה.

ככל שה-WACC גבוה יותר, כך קשה יותר להצדיק השקעות חדשות, כי החברה צריכה להרוויח יותר כדי שההשקעה תהיה משתלמת. לדוגמה, אם WACC של חברה הוא 10%, אז רק פרויקטים שיניבו תשואה גבוהה מ-10% יצדיקו את הסיכון. לכן זהו מדד שמשקפים אליו גם המנהלים עצמם בהחלטות השקעה, וגם משקיעים בבואם לנתח שווי חברה במודל היוון תזרימי מזומנים (DCF).

עבור משקיע, WACC משמש כקו בסיס להשוואה. אם התשואה על ההון של החברה (ROIC) גבוהה מה-WACC, זו אינדיקציה שהחברה מייצרת ערך לבעלי המניות. אם ROIC נמוך מ-WACC, זה אומר שהחברה שורפת ערך וזה דגל אדום שצריך לבדוק לעומק.