השווקים הפיננסיים בצל מלחמת העולם השנייה

זיכרון מזווית אחרת

היום, כשאנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו עוצרים להרכין ראש לזכר ששת המיליונים ולציין את שנות הדור שחלפו מאז האסון.
ככל שעובר הזמן, אנו מחפשים דרכים חדשות להבין את גודל האירוע, לא רק דרך סיפורי הגבורה והאובדן הפרטיים, אלא גם דרך המנגנונים הגדולים שהניעו את העולם באותן שנים אפלות.
השנה, בחרתי להסתכל על תקופת השואה והמלחמה דרך זווית שונה, השווקים הפיננסיים.
הבורסות בעולם אינן רק לוחות של מספרים, הן מראה המשקפת את הציפיות, הפחדים, והחוסן של מדינות בתקופות המשבר הקשות ביותר שידעה האנושות.

הפרדוקס של שוקי המלחמה

פרוץ מלחמת העולם השנייה טלטל את השווקים בכל רחבי הגלובוס.
על פי התחזיות המוקדמות, מלחמה טוטאלית הייתה אמורה להוביל לקריסה כלכלית מוחלטת, בדומה לזיכרון המר מהשפל הגדול.
אך המציאות יצרה פרדוקס, בעוד העולם בוער, שווקים מסוימים לא רק שלא נפלו, אלא הראו חוסן מפתיע ואפילו צמיחה.
בעוד שבאירופה הכבושה השווקים נמחקו או עיוותו, במדינות בעלות הברית הם הפכו למנוע של הכלכלה המלחמתית. הפרדוקס הזה חושף כיצד השוק מתמחר הישרדות וניצחון אל מול חורבן.

השווקים לפני פרוץ המלחמה

העשור שקדם למלחמת העולם השנייה והשואה התאפיין בתנודתיות קיצונית, שנעה בין שגשוג ספקולטיבי לקריסה חסרת תקדים שעיצבה מחדש את הכלכלה העולמית.
לאחר שנות העשרים העליזות, שבהן שוק המניות האמריקאי זינק פי שישה בערכו תחת בועת אשראי וספקולציה, הגיעה קריסת וול סטריט הדרמטית של 1929, שהובילה לשפל הגדול, תקופה שבה מדד הדאו ג'ונס איבד כ-89% מערכו ואלפי בנקים קרסו.
המשבר הכלכלי העמוק, שהוחמר בשל היצמדות נוקשה לתקן הזהב, הפיץ אבטלה המונית וייאוש באירופה, ובמיוחד בגרמניה, שם הקריסה הפיננסית שימשה קרקע פורייה לעליית המפלגה הנאצית לשלטון.
בעוד שבארה"ב המחצית השנייה של שנות ה-30 עמדה בסימן רפורמות הNew Deal, שכללה סיוע למובטלים, שיקום הכלכלה וארגון מחדש של המערכת הבנקאית והבורסהוהקמת גופי פיקוח (כמו ה-SEC),
בגרמניה הפכו השווקים למכשיר בשירות המדינה לטובת חימוש מואץ.
בסופו של דבר, השווקים הפיננסיים ערב המלחמה היו שבירים, תנודתיים ומונעים ממתחים גיאופוליטיים, כשהם משקפים עולם המנסה להשתקם ממשבר כלכלי רק כדי להידרדר לאסון הומניטרי וצבאי.

בתמונה אנו רואים עד מדד הדאו-ג׳ונס האמריקאי בשנות ה-30.
קרדיט: investoffice

בואו ניכנס למלחמה עצמה: גרמניה

עם עליית היטלר לשלטון ב-1933, שוק ההון הגרמני הגיב בציפייה ליציבות ובהזמנות ממשלתיות מסיביות, שהזניקו את מדד המניות הכללי מרמה של 64 נקודות בינואר 1933 ל-83 נקודות בסוף 1934 (עלייה של כ-30%).
מחקרים מראים כי חברות בעלות קשרים פוליטיים למפלגה הציגו ביצועי יתר של 5% עד 10% לעומת שאר השוק.
עם זאת, המשטר מיהר להדק את האחיזה, ב-1934 נחקק חוק הדיבידנדים שהגביל את חלוקת הרווחים ל-6% בלבד, כאשר כל סכום עודף הופנה בכפייה לרכישת אגרות חוב של הרייך למימון הצבא.
מגמת העלייה המשיכה תחת מעטפת של שוק סגור (לאחר הוצאת היהודים ב-1938 והפסקת המסחר במניות זרות ב-1937), עד שהשוק הגיע לשיאו בספטמבר 1941, כאשר המדדים כמעט הכפילו את עצמם לעומת רמתם ב-1933 בזכות ניצחונות ה"בליצקריג" (ניצחונות מהירים ומוחצים על מעצמות אירופה אחרות).

 נקודת השבר הגיעה לאחר התבוסה בסטלינגרד (רוסיה) בינואר 1943,  כדי למנוע פאניקה וקריסה פיננסית, הטיל המשטר את ה-Stop-Preise, הקפאת מחירים גורפת שאסרה על מסחר מתחת לרף שנקבע בצו ממשלתי.
מהלך זה הפך את הבורסה לבית קברות פיננסי שבו המסחר קפא לחלוטין, שכן איש לא רצה לקנות מניות במחיר מלאכותי הגבוה מערכן הריאלי.
לאחר שהבניין נהרס פיזית בהפצצות ב-1944 והבורסה נסגרה סופית ב-1945, הגיע המהלומה האחרונה, ברפורמת המטבע של שנת 1948, הוחלף הרייכסמארק והמניות עברו הערכה מחדש שגרמה למשקיעים לאבד כ-90% מערך השקעתם. בסופו של דבר, השוק הגרמני לא שיקף צמיחה חופשית אלא שימש כלי תעמולתי שנחנק בצו שלטוני ברגע שהחל לשקף את התבוסה הצבאית.

הכלכלה הגרמנית בחורבן מוחלט. השוק הגרמני קרס תחת חובות נסתרים  ואינפלציה מודחקת, כשהוא מותיר אחריו מורשת של שוק מולאם ומרוסק שלא חזר לעצמו במשך שנים רבות.


המדד הגרמני
קרדיט: investoffice

בריטניה

עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939, מדד ה-FT30 הגיב בירידה ראשונית של כ-5% עד 10%, אך הזעזוע האמיתי הגיע ב-1940. הייתה זו השנה הקשה ביותר עבור השוק הבריטי, שצנח בשיעור חד של כ-20% עד 25% בעקבות נפילת צרפת, הפינוי מדנקרק ותחילת הבליץ על לונדון.
המדד הגיע לשפל היסטורי של כ-49.4 נקודות, רמה ששיקפה את החשש הממשי מפני פלישה נאצית לאי הבריטי.
למרות התופת וההפצצות, הבורסה בלונדון הפגינה חוסן יוצא דופן ונותרה פתוחה כמעט לכל אורך התקופה, כשבשנת 1941 המדד החל להתייצב ואף רשם עלייה קלה של עד 5%, מה שסימן את סיום תקופת הפאניקה ומעבר למצב של עמידה איתנה.

נקודת המפנה והדרך לניצחון החל משנת 1942, במקביל לנקודות המפנה הצבאיות בקרבות אל-עלמיין ומידוויי, השוק הבריטי עבר למגמת התאוששות עקבית עם עליות של כ-5% עד 10%.
בניגוד לשוק הגרמני הקפוא והמניפולטיבי, השוק בלונדון המשיך לתפקד כשוק חופשי שנהנה מייצור מלחמתי ומתעסוקה מלאה, מה שהוביל לעליות מרשימות של כ-12% בשנת 1943.
מגמה זו נמשכה גם ב-1944 עם הפלישה לנורמנדי, והגיעה לשיאה בשנת 1945 עם הניצחון הסופי על גרמניה ויפן, אז זינק המדד בשיעור של עד 15%. בסופו של דבר, בעוד שאירופה נכבשה ויהדותה הושמדה, שוק ההון הבריטי הצליח לשמור על יציבות יחסית ולהוות משקל נגד כלכלי למכונת המלחמה הנאצית, כשהוא מסיים את המלחמה בפוזיציה של צמיחה לקראת עידן השיקום.

מדד הFT-30 הבריטי.
קרדיט: Robert Hudson

פולין

בניגוד גמור לארה"ב ובריטניה, שבהן השווקים המשיכו לתפקד, שוק ההון הפולני חווה "מוות קליני" מיידי עם פלישת גרמניה ב-1 בספטמבר 1939. בורסת ורשה (GPW) נסגרה רשמית ביום הראשון למלחמה, ובניינה ההיסטורי ברחוב Królewska הופצץ וספג נזקים כבדים כבר בימים הראשונים.
בעוד שבוול סטריט ובלונדון המדדים שיקפו תנודות של היצע וביקוש, בפולין המערכת הרשמית חדלה מלהתקיים כיישות חוקית, מה שמסביר מדוע לא קיימים מדדים רציפים (כמו ה-Dow Jones) לתקופה זו. הכלכלה הפולנית הפכה באחת מזירה של מסחר חופשי לזירת קרב תחת כיבוש אלים, שבו כל תשתית פיננסית ממוסדת הושבתה או הופקעה.
תחת שלטון ה"גנרל-גוברנמנט" הנאצי, הכלכלה הרשמית הוחלפה בשילוב של שוק שחור משגשג ושוד ממוסד המכונה "אריזציה".
הנאצים השתלטו על כל נכס, בנק ומפעל בבעלות יהודית, תוך שהם מוחקים את זכויות הקניין של הקהילה היהודית שהייתה נדבך מרכזי בבורסה לפני המלחמה.
מחקרים מראים כי למרות היעדר בורסה רשמית, התקיים מסחר מצומצם ובלתי חוקי בגילדת כסף (מט"ח ושטרות) עד שנת 1944, אך זה היה רחוק מלשקף שוק בריא.
החורבן הסופי הגיע עם מרד ורשה, אז נהרס בניין הבורסה לחלוטין. בניגוד למדינות המערב ששיקמו את שווקיהן עם הניצחון ב-1945, השתלטות הקומוניזם בפולין מנעה את פתיחתה המחודשת של הבורסה למשך למעלה מ-50 שנה, עד לשנת 1991.

וול סטריט מול אירופה:

הניטרליות והזעזוע הראשוני (1939-1941) בניגוד לשווקים באירופה שנסגרו או הופקעו, בורסת ניו יורק נותרה פתוחה לאורך כל המלחמה, כשהיא מתפקדת כמרכז הפיננסי העולמי היחיד שפעל בחופשיות.
בשנים הראשונות, השוק לא הגיב לאירועי השואה, אלא התמקד באירועים צבאיים וכלכליים.
שנת 1939 הסתיימה בירידה קלה של 2.92%, למרות זינוק רגע פתאומי של 10% עם הפלישה לפולין בשל ציפיות לייצוא אמריקאי.
החששות גברו ב-1940 עם נפילת צרפת והבליץ, שהובילו לירידה של 12.72%, והגיעו לשיא שלילי ב-1941 עם המתקפה על פרל הארבור, שהביאה לירידה שנתית חדה של 15.38%.
בשלב זה, וול סטריט עדיין לא "ראתה" את השמדת היהודים כגורם כלכלי, והמשקיעים הגיבו בעיקר לחוסר הוודאות הגיאופוליטי המיידי.

נקודת המפנה הגיעה בשנת 1942, אז החלה ההתאוששות עם עלייה של 7.61% בעקבות הניצחון בקרב מידוויי והמעבר המסיבי לכלכלת מלחמה.
מאותה נקודה החל ראלי חסר תקדים, המדד זינק ב-13.81% בשנת 1943 וב-12.09%בשנת 1944, כשהוא משקף תעסוקה מלאה (אבטלה של 1% בלבד) וייצור אדיר של ציוד צבאי.
שנת הניצחון, 1945, חתמה את המלחמה בזינוק עוצמתי של 26.65%.
בסך הכל, וול סטריט רשמה עלייה של כ-50% לאורך המלחמה, תוך שהיא מתמחרת את הניצחון הצבאי זמן רב לפני סיומו הרשמי.
בעוד שאירופה חוותה שואה כלכלית ואנושית, השוק האמריקאי סיים את התקופה כשהוא חזק וגדול משהיה לפניה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהטרגדיה היהודית שהתרחשה מעבר לים.

מדד הדואו-ג׳ונס
קרדיט: investoffice

שמפצלים את זה לסקטורים, הסקטורים המנצחים המובהקים היו אלו שהזינו את המכונה המלחמתית, התעשייה הכבדה (פלדה ומכונות), הביטחון (תעופה, נשק וכלי שיט) והאנרגיה (נפט ודלקים), שחוו צמיחה אדירה ורווחי שיא הודות להזמנות ממשלתיות חסרות תקדים ותעסוקה מלאה.
לעומתם, הסקטורים המפסידים היו אלו שנשענו על פנאי, חופש תנועה ורווחה אישית, ענף התיירות שותק כמעט לחלוטין בשל הגבלות התנועה והסכנה הביטחונית, וסקטור הצריכה הפרטית נפגע קשות כתוצאה מקיצוב ממשלתי נוקשה, מחסור בחומרי גלם והסבת קווי ייצור של מוצרים אזרחיים ממכוניות ועד מוצרי חשמל, לטובת ייצור טנקים ומטוסים.

אז איפה היהודים בכל הסיפור הזה של הכלכלה במלחמת העולם השנייה? בואו נראה 

הרדיפה הכלכלית של יהודי אירופה לא הייתה תוצר לוואי מקרי של האידיאולוגיה הנאצית, אלא מנגנון מתוכנן ושיטתי שנועד למחוק את קיומם הפיננסי כשלב מקדים להשמדתם הפיזית.
נקודת המפנה המרכזית הייתה חקיקת חוקי נירנברג ב-1935, ששללו מהיהודים אזרחות והגנה משפטית, ובכך הפכו את עושרם לטרף קל בחסות החוק. תחת הכסות הצינית של אריזציה מרצון, יהודים אולצו למכור עשרות אלפי עסקים, בנקים ונכסי נדל"ן במחירי הפסד מגוחכים (לעתים עשירית מערכם האמיתי) כתוצאה מחרמות אלימים ומדיניות חניקה כלכלית מכוונת שדחקה אותם אל מחוץ למקצועות החופשיים ולמשרות הציבוריות.

השוד הממוסד והשואה הכלכלית כהקדמה לרצח לאחר ליל הבדולח ב-1938, הנישול הכלכלי הפך לאלים ומוחלט עם המעבר לאריזציה כפויה, שכללה רישום מדוקדק של כל רכוש יהודי והטלת קנסות דרקוניים כמו מס הכופר (מיליארד רייכסמרק).
המדינה הנאצית, בסיוע המערכת הבנקאית, גזלה מיהודי אירופה נכסים בשווי מוערך של 230-320 מיליארד דולר (בערכים מודרניים), תוך שהיא אוסרת עליהם כל פעילות מסחרית בסיסית.
דפוס זה של שוד ממוסד שוכפל בכל אירופה הכבושה והפך את הקהילות היהודיות לחסרות כל וחסרות הגנה. בסופו של דבר, הביזה הכלכלית הייתה תנאי מקדים הכרחי להשמדה, היא הפכה את היהודים לעובדי כפייה משוללי משאבים והבטיחה שמכונת המלחמה והרצח הנאצית תמומן במידה רבה על חשבון קורבנותיה.

חפצים שנלקחו מהיהודים בגרמניה.
קרדיט: cambridge core

אז איך וול סטריט משיגה מליוני משכילים התקופה הזאת?

הרדיפה הנאצית והנישול הכלכלי של יהודי אירופה חוללו שינוי דמוגרפי ואינטלקטואלי עצום, שנודע כ״בריחת מוחות״ מגרמניה "רווח מוחי" לארצות הברית.
אלפי משכילים יהודים,  ובהם כלכלנים, בנקאים, אנשי שוק ההון ומדענים, נמלטו מהגזירות ומהאלימות והשתלבו במערכת הפיננסית האמריקאית, שם תרמו משמעותית לעיצוב המדיניות הכלכלית ולשגשוגה של וול סטריט בתקופת המלחמה.
בעוד שגרמניה איבדה את ההון האנושי המבריק ביותר שלה, ארה"ב נהנתה מתוספת כוח אדם מקצועי שחיזק את חוסנה הכלכלי.

לסיכום 

המבט על השווקים הפיננסיים בצל השואה מלמד אותנו כי מאחורי הגרפים והמספרים מסתתר סיפור עמוק של חוסן אנושי אל מול רוע מוחלט.
בעוד שהמשטר הנאצי ניסה להפוך את הכלכלה לכלי של גזל והשמדה, בסופו של דבר היו אלו השווקים החופשיים וההון האנושי, אותו "רווח מוחי" של משכילים שנמלטו מהתופת, שהניעו את גלגלי הניצחון של בעלות הברית.

אני גאה לכתוב את המאמר הזה ולראות איפה העם שלנו היה ולאן הגענו כיום, ובו זמנית מרכין ראש למען אותם 6 מיליון יהודים.