הרפורמה הגדולה של החשמל יצאה לדרך, אבל הדרך עוד ארוכה

פעם, אם היית רוצה לעבור לחברה שתיתן לך הנחה בחשבון החשמל פשוט לא יכולת. כל החשמל שזורם בבית שלך הגיע מחברת החשמל, ולא הייתה שום אפשרות לבחור או להשוות. זה נשמע שייך לעולם של פעם, אבל זו בדיוק הייתה המציאות שלנו, כמו פעם עם חברות הסלולר, כשכולנו שילמנו מאות שקלים בחודש עד שנפתחה תחרות.

ככה נולדה רפורמת החשמל. הרעיון היה פשוט, גם בחשמל, כמו בסלולר, המדינה תאפשר תחרות אמיתית והצרכן יוכל לבחור מספקים שונים, לקבל מחיר זול יותר, ולחסוך בכל חודש.

הכל התחיל מאחורי הקלעים עוד ב2018, כשהמדינה החלה להפריט תחנות כוח שהיו שייכות לחברת החשמל. המטרה הייתה ברורה, להעביר חלק מייצור החשמל לשוק הפרטי, כדי ליצור בסיס רחב יותר לתחרות. אבל בפועל, הצרכן לא הרגיש בזה. כל עוד חברת החשמל הייתה גם הספקית היחידה, לא הייתה שום השפעה על המחיר.

המהפך האמיתי הגיע רק ביולי 2024, כששוק האספקה נפתח לכל משק בית בישראל. פתאום, כל משפחה יכלה לבחור ספק חשמל פרטי, כמו ״סלקום״, ״פרטנר״,״ HOT״,״ בזק״, ״אמישראגז״ או ״אלקטרה פאוור״ וליהנות מהנחה של 5% עד 20% בחשבון החשמל. זה כבר לא היה תיאורטי, אלא ממש לחסוך עשרות עד מאות שקלים בשנה, תלוי באופי השימוש ובמסלול שנבחר.

איך זה עובד בפועל?
הספקיות האלה לא מייצרות חשמל בעצמן, הן קונות אותו ומוכרות לצרכנים. החשמל עצמו ממשיך לעבור דרך הרשת של חברת החשמל, אבל החיוב והתנאים משתנים. זו בדיוק הנקודה שהרפורמה ביקשה להבהיר. חברת החשמל ממשיכה לתחזק את התשתית, אבל לא חייבים לקנות ממנה את החשמל. אפשר לבחור ספק אחר ולעשות את זה בכמה קליקים.

הביקוש הציבורי לרפורמה הפתיע גם את מקבלי ההחלטות. המדינה הציבה יעד להגיע ל־1.8 מיליון צרכנים פרטיים עד סוף 2025, אבל נכון לסוף מאי כבר 1.26 מיליון ישראלים עברו לספקים פרטיים. כלומר, יותר מ70% מהיעד כבר הושג, חודשים לפני הדד־ליין. יותר מזה, רק חמישית מהם מחזיקים מונה חכם, כלומר הרוב המוחלט עבר למרות תהליך ההצטרפות הידני. מי שאין לו מונה חכם נדרש לצלם את קריאת המונה בעצמו לפני המעבר וזה נשמע פשוט, אבל בפועל גרם לשליש מהמצטרפים לבטל את ההצטרפות. זה לא בגלל חוסר עניין אלא פשוט כי המעבר עדיין לא מספיק נוח. מכל מצב הביקוש קיים, הרצון לחיסכון ברור.

בתמונה הבאה אפשר לראות הערכה לשנת 2025.

קרדיט: כנסת

אבל כאן גם התחילו קשיים.
כדי שספקים יוכלו להציע מחיר תחרותי, הם צריכים לקנות חשמל במחיר נמוך וזה תלוי בכמה חשמל המדינה מאפשר להם לרכוש. חלק מהתחנות הפרטיות עדיין מחויבות למכור קודם לנגה (הגוף שאחראי על ניהול רשת החשמל) ורק אחר כך מותר להן למכור לספקים. המשמעות ברורה, פחות חשמל זמין לספקים, פחות גמישות בהנחות, והתחרות נבלמת.

וזה לא נגמר שם, בתחילת 2025 רשות החשמל שינתה את אופן חישוב תעריפי החשמל, העבירה חלק מהעלויות למרכיבים אחרים, מה שהקטין את הרווחיות של הספקיות. כתוצאה, כמה מהן צמצמו את ההנחות שהציעו, למשל פזגז ובזק, שירדו מהנחה של 7% ל־6%.

למרות הכול, יש גם הצלחות, אחת הבולטות שבהן היא ״אלקטרה פאוור״. מדובר באחת הספקיות הגדולות שפועלות היום מול משקי בית, ומציעה חשמל ישירות לצרכנים, עם מסלולים מותאמים והרשמה פשוטה. בזכות מודל תפעולי יעיל, אלקטרה פאוור מצליחה להציע מחירים תחרותיים במיוחד ולראיה יותר מ־120 אלף לקוחות כבר עברו אליה, ההכנסות זינקו ב־23% ברבעון אחד בלבד, והצמיחה נמשכת בקצב מהיר.

ומה עם החברות שמייצרות את החשמל בפועל? אחת מהן היא ״תורבוגין״, יצרנית חשמל פרטית שפועלת באמצעות תחנות כוח מבוססות גז טבעי. ״תורבוגין״ מחזיקה ומפעילה מתקנים בפריסה ארצית, ומספקת חשמל ישירות למערכת החשמל של ישראל. החברה אינה פונה לצרכנים פרטיים, אלא פועלת ברמת התשתית, כחלק מאותן יצרניות פרטיות שמהוות בסיס חיוני לרפורמה. ללא יצרניות כמו תורבוגין, לא היה לשוק מאיפה לקנות חשמל ולכן תפקידה קריטי בקיום תחרות אמיתית.

בתמונה הבאה אני מצרף לכם את התשואות שתי חברות ישראליות אלו עשו בשנה האחרונה.

אלקטרה פאוור (ELCP) רשמה עליה של 47% וחברת תורבוגין (TURB) רשמה עליה של 86%.

אז למה זה עדיין לא עובד עד הסוף?
התשובה פשוטה, כדי שתחרות תצליח, צריך לפתוח את השוק באמת. כל עוד רק חלק מהחשמל מגיע לספקים, וכל עוד יש הגבלות על מכירה, קשה להם להוריד מחירים. גם אם הביקוש קיים ואין ספק שהוא קיים, המערכת צריכה לאפשר לו לקרות.

כמו ברפורמת הסלולר, השינוי לא קרה ביום אחד. אבל ברגע שנשבר המונופול, המחירים קרסו. החשמל הוא לא מותרות, הוא מוצר בסיסי. כל מה שצריך כדי להוזיל אותו, זה לאפשר לתחרות לנשום. מה שלב הבא? להסיר את החסמים, להרחיב את ההיצע ולתת לשוק לעבוד.