טור אורח | מרדכי הרוש מייסד ומנכ"ל פלקון קפיטל, פמיילי אופיס ומנהל עושר

מה שהנתונים לא מספרים

49% מהציבור הבוגר בישראל מחזיקים תיק השקעות פעיל. 73% מהמשקיעים מנהלים את התיק שלהם בעצמם, במלואו או בחלקו. גיל הכניסה הממוצע להשקעה עצמאית עומד על כ-30. הנתונים האלה מספרים סיפור של דור שלמד להשקיע, והוא סיפור טוב.

הם לא מספרים דבר על השאלה החשובה יותר: כמה סיכונים שונים באמת מחזיק אותו דור.

בין השתיים יש הבדל שאנשים מגלים בדרך כלל בעיתוי הגרוע ביותר. השקעה היא בחירה של נכס. הקצאה היא בחירה של הסיכונים שאתם מוכנים לשאת, וכמה מהם יכולים להתממש באותו זמן. אפשר לבחור נכון שלוש פעמים ועדיין להחזיק סיכון אחד.

המאזן של זוג אחד

דמיינו זוג באמצע שנות השלושים. שניהם עובדים, שניהם קוראים את אותם תכנים שאתם קוראים, ושניהם היו אומרים לכם בלי היסוס שהתיק שלהם מפוזר.

דירה בשווי 2,600,000 שקל. משכנתא של 1,600,000. פנסיה וקרן השתלמות, 450,000. תיק אישי שעוקב אחרי מדד אמריקאי רחב, 250,000. ההון העצמי נטו שלהם עומד על 1,700,000 שקל.

עכשיו נמדוד כל דבר ביחס למספר הזה, כי הוא המספר היחיד שקובע.

החשיפה לנדל"ן ישראלי עומדת על 153% מההון העצמי. נכס אחד, בעיר אחת, שלא ניתן למכור חצי ממנו כשצריך. החוב שנפרע מהמשכורת עומד על 94% מההון העצמי. החשיפה למניות גלובליות, כולל הפנסיה, עומדת על 33%, ורוב מה שיש בפנסיה חופף למה שיש בתיק האישי.

ויש שורה רביעית שלא מופיעה בשום דוח שהם מקבלים: המשכורת. הערך הנוכחי של השכר העתידי הוא כמעט תמיד הנכס הגדול ביותר של משק בית צעיר, גדול מהדירה, והוא חשוף בדיוק לאותה כלכלה שבה נמצאת הדירה.

שבוע אחד רע

נריץ עליהם שבוע אחד רע. לא תחזית, תרחיש. הריבית עולה או שהמסלול הקבוע נגמר, וההחזר החודשי מטפס. שוק הדירות נעצר, והנכס הגדול נשאר בלי מחיר. המעסיק מודיע על התייעלות. ארבעה דברים שנראים נפרדים, שלושה מהם קורים מאותה סיבה.

בתרחיש הזה יש רגל אחת שמחזיקה. אם השקל נחלש, התיק הדולרי עולה בשקלים. זו החשיפה היחידה שלהם שלא קשורה לכל השאר, והם מעולם לא בחרו בה במודע. היא הגיעה להם במתנה עם המדד האמריקאי.

זה כל הרעיון של הקצאה. לא לנחש מה ייפול, אלא להחזיק משהו שלא נופל באותו זמן.

הנכס שאף אחד לא מבטח

ועכשיו הדבר שהכי קשה להסביר, כי הוא נשמע כמו משחק מילים עד שעוצרים וחושבים עליו.

הזוג הזה מבטח את הדירה. מבטח את הרכב. אולי גם את התכולה. שלושת הנכסים האלה, יחד, שווים פחות מהנכס שהם כמעט לא מבטחים: היכולת שלהם להמשיך להרוויח.

בגיל 35, הערך הנוכחי של הכנסה עתידית עד גיל פרישה מגיע לעיתים קרובות לכמה מיליוני שקלים. זה הנכס שמממן את המשכנתא, שממנו נבנה התיק, ושבלעדיו כל שאר המאזן מתפרק. הוא לא מופיע בשום אפליקציה, אין לו מחיר יומי, ואף אחד לא שולח עליו דוח רבעוני.

אנחנו נוטים לנהל בקפידה את מה שאפשר לראות על המסך, ולהתעלם ממה שגדול מכדי להיכנס אליו.

אז לפני שמחפשים את הנכס הבא, שווה לשאול שאלה אחת פשוטה: אם השנה הקרובה תהיה שנה רעה בישראל, כמה שורות במאזן שלי ייפגעו בבת אחת. אם התשובה היא כל השורות, אין לכם בעיה של בחירת מניות. יש לכם בעיה של הקצאה, והיא הרבה יותר קלה לתיקון מוקדם מאשר מאוחר.