טור אורח | אמיר גל אור יו"ר קרנות אינפיניטי AI ומחבר הספר "לעבוד עם הסינים"

המהפכה הבאה בביטחון עלולה להגיע כמעט בלי רעש. ככל שרחפנים נעשים קטנים, זולים ועצמאיים יותר, מתפתחת בעיה שחורגת משדה הקרב: כיצד מגינים על כלכלה מודרנית מפני איום שעלותו נמוכה, אבל הנזק שביכולתו לגרום, או רק החשש ממנו, יקר מאוד? התשובה צפויה לשנות את תקציבי הביטחון, את אבטחת התשתיות ואת מפת ההזדמנויות למשקיעים.

כשהאיום עולה מעט וההגנה עולה הון

במשך עשרות שנים נבנה חלק משמעותי מהעליונות הצבאית באמצעות מערכות יקרות שקשה לפתח ולרכוש. הרחפנים שוחקים את חסם הכניסה הזה. שילוב של רכיבים אזרחיים, מצלמות זעירות ובינה מלאכותית מאפשר להפיץ יכולות שבעבר היו נחלתן של מדינות. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, יותר גורמים יכולים לאיים על נכסים שעלותם גבוהה לאין שיעור מעלות הכלי התוקף.

ה״יתוש״ הוא דימוי לכיוון ההתפתחות: אמצעים קטנים יותר, קשים יותר לזיהוי ותלויים פחות במפעיל ובתקשורת רציפה. אין צורך להמתין לנחיל של חרקים רובוטיים כדי להיערך להשפעתו הכלכלית. האתגר כבר מתפתח באמצעות רחפנים גדולים יותר, והמשך המזעור עלול להרחיב אותו.

רחפנים הנשלטים באמצעות סיב אופטי, שנכנסו לשימוש במלחמה באוקראינה, ממחישים את השינוי. מכיוון שערוץ השליטה שלהם אינו מבוסס על שידור רדיו, שיבוש תקשורת רגיל אינו מנתק אותו. במקביל, התקדמות בעיבוד תמונה ובחישוב על גבי הכלי עשויה לצמצם עוד יותר את התלות בתקשורת חיצונית ובניווט לווייני.

גם המחקר במזעור מתקדם. בפברואר 2026 פורסם מחקר על רובוט מעופף במשקל 1.29 גרם, שביצע טיסה באמצעות חישה וחישוב על גופו. עצמאות אנרגטית מלאה עדיין הייתה אתגר להמשך. המרחק בין הישג מעבדתי למערכת מבצעית אמינה נותר משמעותי, אך כיוון התנועה ברור: יותר יכולת בתוך פחות משקל.

מרחפן זול להשבתת נמל

המשמעות הכלכלית עמוקה. התוקף יכול לבחור היכן ומתי לנסות; המגן נדרש לשמור על מוכנות לאורך זמן ובאתרים רבים. ריבוי כלים, גם ללא נחיל מתואם ומתוחכם, עלול להעמיס על מערכות הגילוי והתגובה. זו תחרות על זמן, על מלאי ועל עלות.

ולא תמיד נדרשת פגיעה ישירה. חשש אמין לרחפן מעל שדה תעופה עשוי להביא לעצירת פעילות; אירוע ליד מפעל רגיש יכול לחייב פינוי ובדיקות. בתרחישים כאלה, הנזק נמדד גם בשעות השבתה, עיכובי אספקה ואובדן הכנסות. מבחינת המשק, מתפתחת כאן מעין עלות ביטחון נוספת: כדי לשמור על אותה רציפות עסקית, יהיה צורך להשקיע יותר.

עם זאת, השוואה בין מחיר הרחפן למחיר המיירט לבדה מטעה. יירוט יקר עשוי להיות מוצדק לחלוטין אם הוא מגן על חיי אדם או מונע נזק עצום. הבעיה מתחילה כאשר ההגנה נשענת דרך קבע על אמצעים יקרים, בעלי מלאי מוגבל, מול איום שניתן לייצר ולהפעיל בכמויות גדולות.

מכאן הצורך בהגנה רב שכבתית. שיבוש אלקטרוני ימשיך להיות שימושי מול חלק מהאיומים; לצדו יידרשו חיישנים מסוגים שונים, תוכנה המחברת את המידע, אמצעי יירוט מגוונים ומיגון פיזי במקומות המתאימים. גם לייזר אינו פתרון יחיד: תנאי מזג האוויר, קו הראייה וקצב הטיפול במטרות משפיעים על ביצועיו.

אבל ללייזר יש פוטנציאל לשנות את הכלכלה של ההגנה. משרד ההגנה הבריטי הציג עלות של כעשר ליש״ט לירי במערכת DragonFire, ובנובמבר 2025 הודיע על חוזה של 316 מיליון ליש״ט לאספקתה לצי. שני המספרים צריכים להופיע יחד: עלות הירי נמוכה, אך הקמת היכולת דורשת השקעה משמעותית. המשקיע צריך לבחון את עלות המערכת לאורך חייה, ולא רק את מחיר הפעלתה הבודדת.

החברות שמנסות להוזיל את ההגנה על הכלכלה

מבחינה עסקית, נפתחות כאן כמה הזדמנויות נפרדות.

הראשונה היא מערכות הגנה ויירוט בעלות תפעול נמוכה יחסית. AeroVironment האמריקאית, הנסחרת בנאסד״ק תחת הסימול AVAV, הרחיבה את פעילותה בתחום עם רכישת BlueHalo. ב־2 בספטמבר 2026 הודיעה על חוזה בשווי 464.8 מיליון דולר לצבא ארצות הברית עבור מערכות הלייזר LOCUST. זהו ביטוי מוחשי למעבר מפיתוח וניסויים להזמנות ייצור.

גם אלביט מערכות, הנסחרת תחת הסימול ESLT, מספקת חשיפה לתחום: היא אחראית למקור הלייזר במערכת ״אור איתן״, המוכרת כ־Iron Beam, והודיעה ב־2024 על חוזה של כ־200 מיליון דולר לאספקת מערכות לייזר בהספק גבוה. שתי החברות פועלות בתחומים נוספים, ולכן ההצלחה בתחום הלייזר היא רכיב בתמונה העסקית שלהן.

הזדמנות שנייה נמצאת בגילוי ובניהול ההגנה. לפני שמיירטים, צריך להבחין בין איום לבין ציפור, רחפן מורשה או התרעת שווא. ככל שהסביבה עמוסה יותר, עולה ערכה של מערכת המחברת מכ״ם, מצלמות וחיישנים נוספים לתמונה אמינה. להערכתי, אחת מעמדות הכוח המסחריות עשויה להיווצר אצל ספק שיכול לחבר ציוד של יצרנים שונים ולהשתפר באמצעות תוכנה ונתונים.

חברת DroneShield האוסטרלית, הנסחרת בסימול DRO, מדגימה את הביקוש: הכנסותיה ב־2025 הגיעו ל־216.5 מיליון דולר אוסטרלי, לעומת 57.5 מיליון ב־2024, צמיחה של כ־276%. החברה עוסקת בגילוי, לוחמה אלקטרונית ושילוב מערכות. כאן נדרשת הבחנה טכנולוגית: מוצרים המבוססים על גילוי ושיבוש רדיו אינם לבדם מענה לרחפנים שאינם תלויים בערוץ כזה. יכולת להרחיב ולשלב את הפתרון תהיה מבחן עסקי מרכזי.

ההזדמנות השלישית היא הגנה משולבת וניידת. Rheinmetall הגרמנית, הנסחרת בסימול RHM, פועלת בתחום באמצעות מערכות Skyranger. הזמנות ממדינות אירופיות ממחישות את הביקוש להגנה לטווח קצר. עם זאת, אין להסיק מיכולת להתמודד עם רחפנים מסוימים שכל מערכת מסוגלת להתמודד גם עם כלים בגודל חרק. התאמה לאיום המסוים חשובה יותר מהכותרת ״נגד רחפנים״.

הזדמנות רביעית, שעשויה להיות רחבה במיוחד, היא הגנה על רציפות עסקית כשירות. שדות תעופה, נמלים, מתקני אנרגיה ומרכזים לוגיסטיים אינם בהכרח רוצים להפוך למומחי הגנה אווירית. הם עשויים להעדיף שירות הכולל ניטור, תחזוקה, עדכונים, תרגול ותגובה מוסדרת. זהו מודל שעשוי לייצר הכנסות חוזרות לאינטגרטורים ולספקי תוכנה ושירותים, בכפוף לסמכויות ולהיתרים הנדרשים בכל מדינה.

לצדו יכולה להתפתח פעילות של הערכת סיכונים ומיגון: כיצד לתכנן אתר, לצמצם נקודות תורפה ולהמשיך לפעול גם בזמן התרעה. לעיתים, ההשקעה המשתלמת ביותר תהיה שינוי תפעולי או הנדסי פשוט. בהמשך, אם יצטברו נתוני ביצועים אמינים, גם חברות ביטוח עשויות לתמחר את איכות ההגנה ולעודד השקעות שמקטינות השבתות ונזקים.

מי ירוויח מהמרוץ להגנה מפני רחפנים

עבור משקיעים, ההבחנה החשובה היא בין צורך ביטחוני אמיתי לבין מניה במחיר כדאי. צמיחת השוק אינה מבטיחה תשואה בכל מחיר. צריך לבדוק הזמנות מחייבות, קצב אספקה, רווחיות, תזרים ויכולת לעדכן את המוצר כאשר האיום משתנה. החברות המוזכרות הן מועמדות לבחינה, לא מסקנת קנייה המבוססת על תמחור.

לישראל יש הזדמנות לבנות סביב האתגר הזה תעשייה רחבה: חיישנים, תוכנה, מערכות יירוט ושירותים להגנת תשתיות. כדי לממש אותה, כדאי למדוד פתרונות גם לפי זמן ההשבתה שהם חוסכים, שיעור התרעות השווא ועלות ההגנה לאורך זמן.

ה״יתוש״ מסמל עולם שבו היכולת להפריע נעשית זולה יותר, בעוד שהיכולת להמשיך לתפקד נעשית יקרה יותר. החברות שיצליחו לצמצם את הפער הזה יוכלו לספק גם צורך ביטחוני חיוני וגם ערך כלכלי מתמשך.