שיא בהכנסות הבנקים מניירות ערך חושף את מנגנון הסבסוד הצולב על חשבון המשקיע הקטן

הכנסות חמשת הבנקים הגדולים בישראל מעמלות מסחר, ניהול חשבונות ניירות ערך והפצה טיפסו לקצב שיא של כ-3.5 מיליארד ש"ח בשנה. הגידול בפעילות של הציבור בשוק ההון, לצד סביבת הריבית, הפכו את פעילות ניירות הערך לאחד ממנועי הרווח היציבים והמשמעותיים של המערכת הבנקאית.

על פי הדוחות הכספיים של המערכת הבנקאית, מדובר בעלייה שנתית בשיעור של בין 18.4% ל-22% ברבעונים האחרונים. נתוני רשות ניירות ערך ובנק ישראל מראים כי היקף הנכסים בחשבונות המיועצים בבנקים חצה את רף ה-485 מיליארד ש"ח, גידול של 16% בשנה, המתפרס על פני כ-337 אלף חשבונות עם שווי תיק ממוצע של 1.44 מיליון ש"ח. פעילות זו לבדה הניבה לבנקים כ-1.4 מיליארד ש"ח בעמלות קנייה, מכירה, הפצת קרנות ודמי משמרת.

חלוקת העלויות בתיק ההשקעות

מבנה התשלומים של לקוח בנקאי מורכב משלושה רבדים עיקריים כאשר הראשון הוא עמלות קנייה ומכירה, הנגבות בכל פעולת מסחר.
הרובד השני הוא דמי ניהול פיקדון ניירות ערך, המוכרים כדמי משמרת, הנגבים כאחוז משווי התיק כולו ללא קשר לרמת הפעילות של הלקוח והרובד השלישי והאחרון הוא עמלות הפצה הנגבות ישירות ממנהלי קרנות הנאמנות.

דמי המשמרת בבנקים נעים בדרך כלל בין 0.20% ל-0.60% לשנה משווי התיק, ונגבים באופן רבעוני, לכן עבור משקיע המחזיק בתיק פאסיבי שאינו מייצר פעולות מסחר תכופות, מדובר בעלות קבועה שמצטברת לאורך השנים ופוגעת בריבית דריבית של התיק, בניגוד למודל התמחור בחברי בורסה שאינם בנקים שאינם גובים דמי משמרת כלל.

המוצרים ששוחקים את התשואה

העלות הכבדה ביותר מוטלת על משקיעים הפועלים במניות זרות ובקרנות סל בחו"ל, שם הבנקים גובים עמלות קנייה ומכירה של 0.25% עד 0.35% מהיקף העסקה בארה"ב, לצד עמלת מינימום של 18 עד 25 דולר לפעולה, דמי משמרת זרים של 0.2% עד 0.4% ומרווחי המרת מטבע חוץ של 0.5% עד 1.5% בכל כיוון. שילוב זה הופך רכישות קטנות או הוראות קבע חודשיות לבלתי כלכליות במערכת הבנקאית.

גם באפיקים שנחשבים סולידיים קיימת שחיקה מובנית כאשר החזקה של קרנות כספיות ואג"ח קצר זוכה לפופולריות בסביבת הריבית הנוכחית, אך דמי המשמרת הבנקאיים שוחקים חלק בלתי מבוטל מהתשואה התקופתית שהמוצרים הללו מניבים.

פערי המחירים מול הברוקרים

השוואת התעריפים מציגה פער מובהק בין המערכת הבנקאית לחברי הבורסה החוץ-בנקאיים, בעוד שבנקים גובים עמלות מסחר מקומיות של 0.15% עד 0.35% עם מינימום של 20 עד 30 ש"ח לפעולה לפני מיקוח, ברוקרים עצמאיים ובתי השקעות דורשים 0.07% עד 0.09% עם מינימום של 2.35 עד 5 ש"ח לעסקה.

במסחר בארה"ב, ברוקרים עצמאיים גובים סנט אחד למניה עם עמלות מינימום שנציגיהן נעים בין 2.5 ל-7.5 דולרים, לצד מרווחי המרת מט"ח נמוכים משמעותית.
במקום דמי משמרת יחסיים לשווי התיק, גופים אלה גובים לרוב דמי טיפול קבועים של 15 עד 20 ש"ח לחודש, המתקזזים מול עמלות הביצוע בפועל.

מנגנון הסבסוד הצולב בייעוץ

בדוח הסופי שפרסם הצוות הבין-משרדי לבחינת הרפורמה במסחר הקמעונאי ובייעוץ ההשקעות, בהשתתפות בנק ישראל, רשות ניירות ערך ואגף התקציבים במשרד האוצר, הודגש קיומו של מנגנון סבסוד צולב. במבנה הקיים, לקוחות בעלי תיקים קטנים ופאסיביים שאינם צורכים שירותי ייעוץ משלמים דמי ניהול פיקדון גבוהים, וכך מסבסדים בפועל את מערכי הייעוץ היקרים המוענקים לבעלי התיקים הגדולים.

עמדת המערכת הבנקאית גורסת כי הפריסה הרחבה, אבטחת המידע, העסקת מאות יועצים מקצועיים וההגנה על כספי הלקוחות מצדיקים את מבנה העלויות, וכי ייעוץ אובייקטיבי מונע טעויות פיננסיות קריטיות של הציבור. מנגד, עמדת הרגולטורים היא כי שירות הייעוץ מוצג לציבור כשירות חינמי בעוד עלותו מוטמעת בעמלות עקיפות שפוגעות בכלל הלקוחות.

שלבי הרפורמה שנקבעו בדוח

המתווה שגיבש הצוות הבין-משרדי כולל מעבר הדרגתי לחבילות תשלום חודשיות קבועות הכוללות פעולות וניהול, וגביית עמלת ייעוץ ישירה ושקופה אך ורק ממי שצורך את השירות.
 בשלב הבא מוצע לבטל את עמלות ההפצה המסורתיות בקרנות הנאמנות, שמגיעות כיום עד 0.35% בשנה, ולהמירן בעמלת תיווך אחידה של 0.20% ברכישה מיועצת בלבד.
שלב נוסף במתווה מתמקד בהסדרה מחייבת של דמי ניהול פיקדון ניירות ערך, במטרה ליצור שקיפות שתאפשר ללקוחות להשוות בקלות את העלויות מול חברי בורסה עצמאיים.

המנגנונים העומדים לרשות המשקיע

עבור משקיע המבקש להקטין את עלויות התיק עומדות שלוש חלופות מעשיות כאשר הראשונה היא פנייה יזומה לסניף הבנק בדרישה לפטור מלא או חלקי מדמי משמרת והנחה של 50% עד 70% בעמלות הקנייה והמכירה, תוך הצגת הצעות מתחרות.
אפשרות שנייה היא ניוד ניירות ערך מהבנק לחבר בורסה שאינו בנק, הליך טכני שאינו כרוך במכירת הנכסים ואינו מייצר אירוע מס.
והאפשרות האחרונה מבוססת על פיצול פעילות, שבו חשבון העובר ושב והפיקדונות נותרים בבנק, בעוד תיק ניירות הערך הזרים וקרנות הסל מנוהל בחשבון מסחר עצמאי להפחתת עלויות המרת המט"ח והביצוע.

השאלות שנותרו פתוחות

קצב המעבר של הציבור לחברי בורסה שאינם בנקים, אשר מרכזים כיום כמחצית מהחשבונות החדשים שנפתחים, מאלץ את הבנקים להציע הטבות נקודתיות והחזרי עמלות לקהלים צעירים, אמנם עם זאת, יישום מלא של הרפורמה המבנית וביטול הסבסוד הצולב עדיין תלויים בהשלמת תיקוני החקיקה והוראות הפיקוח.

השאלה המרכזית שנותרה ללא מענה היא האם מתווה חבילות התשלום הקבועות יוזיל את העלויות בפועל עבור רוב הציבור, או שמא הבנקים ימצאו דרכים להתאים את מבנה ההכנסות כדי לשמר את היקף הגבייה הכולל.