תוכנית הרכישות של משרד האוצר האמריקאי נתקלה במרד משקיעים

משרד האוצר האמריקאי ניסה לבלום את הלחץ בשוק החוב באמצעות הרחבה חדה של תוכנית הרכישה החוזרת של אג"ח ממשלתיות, אך נתקל בגל מכירות נגדי שהקפיץ את תשואת איגרות החוב ל-10 שנים לרמה של 4.85%.
המהלך הממשלתי, שהוכרז אתמול (9.9) ונועד לפעול היום (10.10), כלל שילוש של תקרת הרכישות המקורית להיקף של עד 6 מיליארד דולר בסדרות לפדיון בעוד 10 עד 20 שנה.
במקום להרגיע את השוק ולהוריד את עלויות הגיוס, ההודעה הובילה לתגובת נגד חריפה מצד המשקיעים המוסדיים וקרנות הגידור.
תשואת האג"ח ל-10 שנים עלתה ב-6 נקודות בסיס לרמתה הגבוהה ביותר מאז נובמבר 2023, והתרחקה משמעותית מרמת 3.94% שנרשמה בסוף פברואר 2026.

הסבר הממשל מול קריאת השוק

משרד האוצר, בהובלת שר האוצר סקוט בסנט, הגדיר את התוכנית ככלי טכני לשיפור הנזילות בסדרות חוב ישנות ופחות סחירות.
לפי עמדה זו, ההתערבות נועדה לתמוך בתפקוד השוטף של המסחר ולא להשפיע באופן מלאכותי על גובה הריבית הריאלית במשק, כאשר העלייה בתשואות נתפסת כעיוות מסחר זמני.

משקיעי האג"ח קוראים את המהלך בצורה שונה לחלוטין. המשקיעים רואים בהרחבת הרכישות איתות למצוקה תקציבית וניסיון להנדס את עקום התשואות, הממומן בפועל על ידי הנפקת חוב קצר מועד בריבית גבוהה.
החלפת חוב ארוך מועד בחוב קצר אינה מקטינה את הגירעון אלא מגדילה את עלות שירות החוב הכוללת של הממשל, כאשר רכישה בהיקף של 6 מיליארד דולר נחשבת למזערית ביחס לצורכי הגיוס הכוללים של ארה"ב.

לחץ רוחבי בעולם

הזינוק בתשואות אינו מוגבל לחלק הבינוני של העקום האמריקאי. תשואת האג"ח הממשלתית ל-30 שנה עלתה לרמה של 5.29%, שיא סביב הרמות שנראו לאחרונה ב-2007, בעוד התשואה לשנתיים עומדת על 4.42% עד 4.43%.
הלחץ נובע משילוב של אינפלציה דביקה בארה"ב, שנמדדה ברמה של 3.4% במדד המחירים לצרכן, ומחירי נפט WTI שחצו את רף ה-96 דולר לחבית ונפט ברנט שחצה את ה-100 דולר לחבית בעקבות מתיחות במזרח התיכון.

ההתפתחויות הללו מקרינות ישירות על שווקים ריבוניים נוספים.
התשואה על איגרות החוב ל-10 שנים ביפן חצתה את רמת ה-3% לראשונה מזה שלושה עשורים, בעוד תשואת האג"ח המקבילה באוסטרליה נסחרת סביב 5.198%.
במקביל, ענקיות הטכנולוגיה המפתחות תשתיות AI מגייסות היקפי חוב משמעותיים לבניית מרכזי נתונים, ומייצרות היצע חוב שמתחרה ישירות בהנפקות הממשלתיות על כספי המשקיעים.

מנגנון ההשפעה על שוק המניות

עליית תשואות האג"ח האמריקאיות מייקרת ישירות את מחיר ההון לחברות.
תשואת ה-10 שנים מוגדרת במודלים כלכליים כריבית חסרת סיכון, המשמשת כבסיס לחישוב שיעור ההיוון של תזרימי המזומנים העתידיים.
כאשר שיעור ההיוון עולה, הערך הנוכחי הנקי של תזרימים הצפויים בעוד שנים רבות נשחק. מנגנון זה יוצר לחץ ישיר לכיווץ מכפילי הרווח של חברות צמיחה במדד נאסד"ק, שמניותיהן נסחרות לפי ציפיות לרווחיות עתידית גבוהה ולא על בסיס דיבידנדים מיידיים.

ההשלכות על התיק הישראלי

עבור החוסך והמשקיע הישראלי, התייקרות החוב האמריקאי מפעילה שלושה מנגנונים מקבילים.
ראשית, חלק ניכר מכספי הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות בישראל מושקע במסלולים עוקבי מדדים אמריקאיים, בעיקר S&P 500 ומדדי טכנולוגיה, הסופגים ירידות שווי כתוצאה מהתאמת המודלים הכלכליים.

שנית, שוק האג"ח המקומי אינו פועל במנותק. פער התשואות בין אג"ח ממשלת ישראל לאג"ח ממשלת ארה"ב מחייב שמירה על פרמיית סיכון, ועליית התשואות בחו"ל מושכת מעלה את התשואות על איגרות החוב השקליות הממשלתיות ל-10 שנים, מה שמביא להפסדי הון בקרנות האג"ח המקומיות.

שלישית, התחזקות התשואות הדולריות מגבירה את האטרקטיביות של החזקת דולרים על פני מטבעות מקומיים, מפעילה לחצי פיחות על השקל ומייקרת מוצרים מיובאים הנקובים בדולר.
שילוב זה של לחצי אינפלציה ופיחות מצמצם את היכולת של בנק ישראל להוביל מהלכים להפחתת הריבית המקומית בטווח הנראה לעין.