טור אורח | תמיר פרדר - אסטרטג השקעות ראשי, קבוצת רימונים

*הנתונים מתייחסים מסגירת יום המסחר של שישי הקודם (28.08), עד סגירת המסחר של יום שישי האחרון (04.09)

שבוע תנודתי הסתיים כמעט ללא שינוי בוול סטריט, אך מאחורי יציבות המדדים נרשמה תפנית ניצית נוספת בסביבת הריבית העולמית.
דוח התעסוקה החזק והזינוק במחירי הנפט החזירו את האפשרות להעלאת ריבית בארה״ב, ביפן גברו ההערכות להעלאה קרובה ובאירופה התייקרות האנרגיה צמצמה את מרחב ההקלה המוניטרית.
ישראל נעה בכיוון ההפוך: בנק ישראל הפחית את הריבית בפעם השלישית ברציפות, והבורסה המקומית הגיבה בעליות חדות.

ארה״ב

מדד S&P 500 עלה השבוע בכ־0.1%, הנאסד״ק הוסיף 0.4%, הדאו ג׳ונס ירד 0.3% והראסל 2000 עלה בכ־0.1%.
מניות הצמיחה הציגו ביצועים עודפים על מניות הערך, וסקטור האנרגיה הוביל את העליות.

המסחר נפתח בירידות בעקבות הסלמה נוספת בין ארה״ב לאיראן והחשש מפגיעה בתנועת המכליות במצר הורמוז. מחיר הנפט האמריקאי זינק השבוע בקרוב ל־10%, מכ־83 דולר ליותר מ־91 דולר לחבית, בעוד הברנט עלה בכ־7.6% והתקרב ל־96 דולר.

עליית מחירי האנרגיה אינה רק אירוע גיאופוליטי.
אם תימשך, היא עלולה לחלחל לאינפלציה דרך מחירי הדלק, הייצור והתובלה, לפגוע בהכנסה הפנויה של משקי הבית ולהקשות על הפד להימנע מהידוק נוסף.

בהתאם, תשואת אג״ח ארה״ב ל־10 שנים הגיעה במהלך השבוע לכ־4.82% וננעלה סביב 4.78%. התשואה לשנתיים עלתה ל־4.38% והתשואה ל־30 שנה ננעלה ברמה של 5.25%, סמוך לרמות הגבוהות ביותר זה כשני עשורים.
בשלב זה, שוק האג״ח אינו מאותת על חשש ממשבר אשראי או ממיתון חריף. העלייה בתשואות משקפת בעיקר ציפייה לריבית גבוהה יותר לאורך זמן ואת פרמיית הסיכון שהמשקיעים דורשים על השקעה באג״ח ארוכות.

ביום חמישי נרשמו עליות חדות לאחר שחבר הפד כריסטופר וולר אמר כי יתמוך בהותרת הריבית ללא שינוי, אם הנתונים הקרובים יאשרו שהאינפלציה ממשיכה להתמתן. אלא שדוח התעסוקה שפורסם למחרת החזיר את האפשרות להעלאת ריבית לשולחן.

המשק האמריקאי הוסיף באוגוסט 162 אלף משרות, כמעט פי שלושה מהתחזיות, וגם נתוני החודשים הקודמים עודכנו כלפי מעלה.
שיעור האבטלה נותר 4.1%, אף ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה עלה מ־61.4% ל־61.6%. הנתונים מצביעים על שוק עבודה עמיד ועל כלכלה שאינה זקוקה להפחתת ריבית.

עם זאת, הרכב הדוח היה פחות חזק מנתון הכותרת.
חלק ניכר מתוספת המשרות התרכז במספר מצומצם של ענפים, ובהם שירותי מזון וחינוך ברשויות המקומיות, בעוד קצב הגיוס והעזיבה מרצון נותר נמוך. התמונה היא של שוק עבודה יציב, ללא גל פיטורים, אך גם ללא התרחבות מיוחדת.

קצב עליית השכר התמתן ל־3.1%, הרמה הנמוכה מאז 2021.
לכן דוח התעסוקה לא סיפק לפד מסר חד משמעי: הביקוש לעובדים עדיין חזק, אך אין כרגע סימנים להתפתחות של ספירלת שכר ומחירים.

מוקד הסיכון האינפלציוני עובר בהדרגה משוק העבודה אל מחירי התשומות.
השכר אינו מצביע על התחדשות האינפלציה, אך העלייה במחירי האנרגיה, התובלה והמוצרים המיובאים עלולה להתגלגל בהמשך למחירים לצרכן.

גם נתוני הפעילות הצביעו על המשך התרחבות לצד לחצי מחירים.
מדד מנהלי הרכש בתעשייה עמד על 54.6 ומדד השירותים עלה ל־55.4, בעוד רכיב המחירים בענפי השירותים טיפס ל־72.6, רמתו הגבוהה ביותר מאז אוגוסט 2022.

בעקבות דוח התעסוקה עלתה ההסתברות להעלאת ריבית של רבע נקודת אחוז בהחלטת הפד ב־16 בספטמבר לכ־60%, לעומת כ־50% לפני הפרסום.
מדד המחירים לצרכן שיתפרסם ביום שישי הקרוב צפוי להיות הנתון המרכזי לקראת ההחלטה. לאחר דוח התעסוקה החזק, מדד בהתאם לצפי או גבוה ממנו עשוי להטות את הכף להעלאת ריבית, בעוד שכדי להצדיק המתנה הפד יצטרך כנראה לראות הפתעה כלפי מטה.

אירופה ואסיה

באירופה ירד מדד STOXX 600 ב־0.8%, ה־DAX הגרמני איבד כ־2% וה־CAC 40 הצרפתי ירד ב־1.5%, בעוד ה־FTSE 100 הבריטי נותר כמעט ללא שינוי.
העלייה במחירי האנרגיה ובתשואות האג״ח הכבידה על השווקים. במקביל, המכירות הקמעונאיות בגוש האירו ירדו ביולי ב־0.6% ומחירי היצרן עלו ב־1.6%.

אירופה רגישה במיוחד להתייקרות האנרגיה, ולכן השילוב בין חולשה בצריכה לעלייה בעלויות מקשה על הבנק המרכזי האירופי.
גם אם אינפלציית הליבה אינה מאיצה, עלייה ממושכת במחירי האנרגיה מצמצמת את האפשרות להפחית ריבית ואף עשויה לחייב הידוק נוסף.

ביפן ירד מדד הניקיי ב־2.1%, על רקע התחזקות הין והערכות שהבנק המרכזי מתקרב להעלאת ריבית.
תשואת האג״ח היפנית ל־10 שנים חצתה במהלך השבוע את רמת 3% לראשונה מאז 1996, לפני שנסוגה לכ־2.9%. הין התחזק מכ־159 לכ־156 ין לדולר.
התחזקות המטבע והעלייה בתשואות הכבידו בעיקר על מניות הטכנולוגיה ועל היצואניות.

בסין ירד מדד CSI 300 ב־1.3%, בעוד האנג סנג עלה ב־0.3%. מדדי הפעילות הפרטיים השתפרו, אך המדדים הרשמיים נותרו מתחת לרמה המצביעה על התרחבות.
התמונה ממשיכה להצביע על התאוששות בחלקים מהמגזר הפרטי, אך לא על שיפור רחב בכלכלה.

ישראל

בנק ישראל הפחית את הריבית ב־0.25% לרמה של 3.25%, הפחתה שלישית ברציפות.
ההחלטה לא הייתה מובנת מאליה, כאשר השוק העניק הסתברות של כ־50% להפחתה והחזאים היו חלוקים.

הגורם המרכזי שתמך בהחלטה היה התמתנות האינפלציה ל־1.5%, מתחת למרכז היעד.
הפעילות המקומית גם מתונה מכפי שמשתקף בנתון הצמיחה החריג של הרבעון השני, שהושפע בין היתר מהתאוששות לאחר הפגיעה בפעילות בתחילת השנה ומייצור של חברות ישראליות בחו״ל.

מלאי הדירות למכירה נותר גבוה ומחירי הדירות ירדו ב־1.5% בשנה האחרונה, גורמים שתמכו גם הם בהחלטה.
מנגד, שוק העבודה נותר הדוק ואי־הוודאות הביטחונית והפיסקלית עדיין גבוהה.

לכך נוספה הסביבה המוניטרית בעולם, שהפכה ניצית יותר.
העלאת ריבית בארה״ב או ביפן והידוק אפשרי באירופה יחזקו את פער הכיוונים מול ישראל ועלולים להגביר את הלחץ על השקל.

הבורסה המקומית הגיבה בחיוב להפחתת הריבית.
מדד ת״א 35 עלה השבוע ב־2.18%, ת״א 90 זינק ב־5.49% ות״א 125 הוסיף 2.90%.
מדד הנדל״ן הוביל עם עלייה של 7.18%.
ת״א־125 עלה ב־3.54% מתחילת ספטמבר וב־14.65% מתחילת השנה.

התגובה החזקה של ת״א 90 ושל מניות הנדל״ן משקפת את הרגישות הגבוהה שלהן לעלות המימון ולפעילות המקומית. הפחתת הריבית מקטינה בהדרגה את הוצאות המימון, תומכת בשווי הנכסים ועשויה להקל על חברות ועל משקי הבית, אף שעיקר ההשפעה על הפעילות הריאלית יורגש בפיגור.

עם זאת, השפעת הפחתות הריבית מורגשת בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, בעוד התשואות הארוכות כמעט לא ירדו. אלה מושפעות גם מהריביות בעולם ומהסיכון הפיסקלי, ולכן הירידה בריבית בנק ישראל אינה מבטיחה ירידה מקבילה בעלויות המימון לטווח ארוך.

הדולר התחזק השבוע בכ־1.2% מול השקל והשער היציג נקבע ביום שישי על 3.005 שקלים. הפחתת הריבית בישראל, העלייה בציפיות להעלאת ריבית בארה״ב והמתיחות הביטחונית פעלו כולם בכיוון של התחזקות הדולר.

מבט קדימה

פער הכיוונים בין ישראל לעולם צפוי להיות אחד הגורמים המרכזיים בתקופה הקרובה.
בישראל הושלמו שלוש הפחתות ריבית רצופות, בעוד שבארה״ב וביפן העלאה נמצאת על הפרק ובאירופה מרחב ההקלה הצטמצם. הפער תומך בפעילות המקומית ובחברות הרגישות לריבית, אך גם מגביל את חופש הפעולה של בנק ישראל בשל השפעתו האפשרית על השקל ועל האינפלציה.

לאחר שלוש הפחתות רצופות, נראה שבנק ישראל יעדיף לעצור בהחלטה הבאה ולבחון את שער החליפין, מחירי האנרגיה וההתפתחויות הביטחוניות והפיסקליות.
אם האינפלציה תישאר נמוכה ולא תחול הרעה בגורמים אלה, ריבית של 3% בסוף הרבעון הראשון של 2027 נותרה תרחיש סביר.

בארה״ב, לאחר דוח התעסוקה החזק, נקודת המוצא כבר נוטה להעלאת ריבית.
מדד מחירים בהתאם לצפי או גבוה ממנו צפוי לחזק את האפשרות להעלאה ראשונה מאז 2023, במיוחד לנוכח העלייה במחירי הנפט ולחצי המחירים בענפי השירותים. הפתעה ברורה כלפי מטה עשויה לאפשר לפד להמתין ולהותיר את הריבית ללא שינוי.