הבצורת שמייבשת את סרי לנקה ומוחקת את הכנסות החקלאים

מאגר המים שהתייבש ממחיש את הפגיעה בתשתית שעליה נשענים החקלאות, בעלי החיים ואספקת מי השתייה.

משבר מים מתחיל במחסור בגשם, אבל הוא לא נשאר בעיה של מזג אוויר בלבד.
כאשר הבארות מתייבשות ומאגרי המים מתרוקנים, משפחות מאבדות את היכולת לגדל מזון, להשקות בעלי חיים ולהפעיל עסקים חקלאיים.
בתוך זמן קצר, תופעת אקלים הופכת למשבר של הכנסה, חוב וביטחון תזונתי.

זה בדיוק התהליך שמתרחש כעת בחלקים מסרי לנקה.
אחת הבצורות הקשות שידעה המדינה בעשורים האחרונים פוגעת במחוזות חקלאיים בצפון, במזרח ובדרום המדינה.
מקורות מים שבעבר הספיקו למשקי בית ולשדות מספקים כעת רק חלק קטן מהצרכים, והתושבים נאלצים להמתין למשאיות מים או לאסוף את הטיפות האחרונות שנותרו בבארות.

אל ניניו משבש את דפוסי הגשם

אל ניניו הוא שינוי מחזורי במערכת האקלים העולמית, שבמהלכו טמפרטורת פני הים במרכז ובמזרח האוקיינוס השקט המשווני עולה לרמה חריגה.
ההתחממות משנה את זרימת האוויר ואת פיזור המשקעים בעולם.
באזורים מסוימים היא עלולה להביא גשמים וסופות, ובאזורים אחרים להחריף חום ויובש.

ההשפעה אינה אחידה ואי אפשר לייחס כל אירוע מזג אוויר בודד לאל ניניו בלבד.
עם זאת, בסרי לנקה ובמדינות נוספות בדרום אסיה, התופעה נקשרת השנה לשיבוש משמעותי בעונת הגשמים ולהחרפת הבצורת.

חזאים מעריכים כי האירוע הנוכחי עלול להתפתח לסופר אל ניניו, כינוי לאירוע חזק במיוחד.
קיימת גם אפשרות שהוא יהיה החזק ביותר שנמדד, אך בשלב זה מדובר בתחזית ולא בתוצאה סופית.
עוצמת התופעה ומשך הזמן שלה יקבעו במידה רבה אם תנאי היובש יימשכו ועד כמה הנזק לחקלאות יתרחב.

כשהגשם נעלם גם המאגרים מתרוקנים

בחלק מהמחוזות החקלאיים החשובים במדינה נרשם מחסור של 85% עד 100% בכמות המשקעים ביחס לממוצע ארוך הטווח.
המשמעות היא שבאזורים מסוימים כמעט שלא ירד גשם בתקופה שנבדקה.

הפגיעה ניכרת בבארות, בנהרות, באגמים ובמאגרי המים המקומיים.
מתקנים אלה מספקים בשגרה מים לשתייה, לבעלי חיים ולהשקיית גידולים.
כאשר הם מתייבשים, החקלאים מאבדים בו זמנית את היכולת לייצר מזון ואת מקור ההכנסה המרכזי שלהם.

מפלס המים במאות מאגרים ירד לכ10% בלבד.
גם כאשר עדיין קיימים בהם מים, הכמות הנמוכה אינה מאפשרת בהכרח לספק את כל הצרכים.
הרשויות נדרשות להחליט כיצד לחלק את המים המעטים בין שתייה, חקלאות ובעלי חיים.

המיקום קובע מי יקבל מים

הממשלה החלה להעביר מים לעשרות אלפי תושבים, אך תדירות האספקה תלויה במידה רבה במיקום ובנגישות של כל יישוב.
בתים שנמצאים לאורך דרכים ראשיות או באזורים שאליהם קל להגיע מקבלים מים באמצעות משאיות בכל שלושה עד חמישה ימים.

בקהילות מרוחקות יותר, ההמתנה יכולה להגיע עד 23 ימים.
זהו פער משמעותי, משום שמשפחה שאינה יודעת מתי תגיע האספקה הבאה חייבת לצמצם את השימוש במים גם לצרכים בסיסיים כמו רחצה, בישול וכביסה.

בחלק מהכפרים התושבים ממתינים ליד בתיהם עם חביות פלסטיק גדולות.
אחרים מגיעים לבארות ציבוריות, מתרחצים במקום ונושאים מים בחזרה לבתיהם.
כאשר גם המים האלה נגמרים, לא נשאר מקור חלופי זמין.

קונארה מודיאנסלאגה סומנאוואתי, תושבת מחוז מונראגלה, סיפרה כי משפחתה משלימה את אספקת המים באמצעות הכמות האחרונה שנותרה בבאר.
המים משמשים לרחצה ולכביסה, אך לעיתים גם המקור הזה מתרוקן לחלוטין.

הבצורת מוחקת את הכנסת החקלאים

עבור איי אם פתמסנה, חקלאי בן 48 מהכפר גלוולה יאיה שבמחוז אמפארה, הבצורת שינתה את כל שגרת החיים.
לדבריו, זו הפעם הראשונה זה יותר משלושה עשורים שבה הבאר שלו מתייבשת עד כדי כך שהיא מספקת בקושי מים למשפחתו ולשתי הפרות שבבעלותו.

כאשר הוא זקוק למים לרחצה, הוא חופר בור קטן וממתין למים שיחלחלו לתוכו.
התיאור הזה ממחיש עד כמה הבעיה אינה מסתכמת בירידה נוחה למדידה במפלס המים.
מדובר במצב שבו משפחה צריכה להמתין להצטברות של כמות זעירה כדי לבצע פעולה יומיומית בסיסית.

לפני הבצורת, פתמסנה גידל לוביה והרוויח כ20 אלף רופי סרי לנקי בחודש, סכום ששווה לכ60 דולר לפי ההמרה שהופיעה בפרסום.
אובדן היבול מחק את ההכנסה הזאת ואילץ אותו לעבור לעבודה יומית מזדמנת.

חשוב להבין כי הנתון מתאר את מצבו של חקלאי מסוים ואינו מייצג את ההכנסה הממוצעת של כלל החקלאים במדינה.
עם זאת, הסיפור שלו ממחיש את הפגיעות של משפחות שתלויות כמעט לחלוטין בעונת הגידול ובהכנסה חקלאית אחת.

הפגיעה אינה נעצרת בשדה

בנו של פתמסנה נאלץ לסגור את משק העופות שלו בגלל החום ומחסור במים.
כך משבר שפגע תחילה בגידולים התרחב גם לגידול בעלי חיים ולפעילות העסקית של הדור הבא במשפחה.

לבעלי החיים עדיין צריך לספק מים גם כאשר העסק מפסיק לייצר הכנסה.
המשפחה נאלצת אפוא לחלק משאב שהולך ונעלם בין השתייה שלה לבין צורכי הפרות.
באחת הארוחות ביקש פתמסנה מאשתו לתת תחילה מים לפרות ורק לאחר מכן לשבת לאכול.

הפגיעה בהכנסה מקשה גם על החזר הלוואות ועל רכישת מזון.
פתמסנה מספר שבימים שבהם למשפחה אין דבר, הם מדלגים על ארוחות.
בנקודה הזאת כבר לא מדובר רק במשבר חקלאי, אלא בפגיעה ישירה בביטחון התזונתי, כלומר ביכולת של משק הבית להשיג מזון בכמות מספקת ובאופן קבוע.

ממשבר מים למשבר כלכלי רחב

כאשר חקלאים רבים מאבדים יבולים והכנסות במקביל, ההשפעה עלולה להתרחב אל יתר המשק.
ירידה בתפוקה החקלאית מצמצמת את היצע המזון המקומי ועלולה ליצור לחץ על המחירים.
אם המדינה תידרש להשלים את המחסור באמצעות יבוא, היא תהיה תלויה יותר במחירים הבינלאומיים ובזמינות של מטבע חוץ.

במקביל, הקושי של החקלאים להחזיר הלוואות עלול לפגוע בגופי אשראי מקומיים ולהקשות על מימון עונת הגידול הבאה.
משקי בית שאיבדו את הכנסתם מצמצמים גם רכישות אחרות, ולכן הפגיעה עלולה להגיע לעסקים שאינם עוסקים ישירות בחקלאות.

אלו מנגנונים כלכליים אפשריים ולא נתונים שהוכחו בכתבה.
אין בפרסום אומדן של הנזק לתוצר, נתונים על התייקרות המזון או הערכה של היקף ההלוואות שנמצאות בסיכון.
לכן עדיין מוקדם לקבוע מה תהיה הפגיעה הכוללת בכלכלת סרי לנקה.

ממשבר מים לאינפלציה דביקה

הבצורת בסרי לנקה היא חלק מסיכון רחב יותר שהשווקים מתקשים להתעלם ממנו.
כאשר אירועי אקלים פוגעים במקביל באזורי חקלאות שונים בעולם, היצע המזון והסחורות החקלאיות עלול להצטמצם, בעוד שמחירי האורז, הדגנים, הקפה, הסוכר ומוצרים נוספים עולים.
ההתייקרות אינה נעצרת במחיר חומר הגלם, אלא עוברת בהמשך ליצרני המזון, לרשתות השיווק ולצרכן.
כך נוצרת אינפלציה דביקה, כלומר עליית מחירים שממשיכה להישאר גבוהה גם לאחר שהלחצים הראשוניים במשק נחלשים.
אם מחירי הסחורות בעולם ימשיכו לעלות, בנקים מרכזיים עלולים להתקשות להפחית ריבית במהירות, משום שהתייקרות המזון והייצור יכולה להצית מחדש את הלחצים האינפלציוניים.
עם זאת, הבצורת בסרי לנקה לבדה אינה מספיקה כדי להעלות את מחירי הסחורות בעולם.
הסיכון הגלובלי נוצר כאשר פגיעות דומות מתרחשות במקביל במספר מדינות יצרניות.

הגשם לבדו לא יפתור את כל הנזק

הגורם המרכזי שיקבע את המשך המשבר הוא מועד חזרת הגשמים והיכולת שלהם למלא מחדש את מקורות המים.
גם אם תנאי מזג האוויר ישתפרו, התאוששות החקלאות לא תהיה מיידית.
יבולים שאבדו לא יחזרו, עסקים שנסגרו יזדקקו להון כדי להתחיל לפעול מחדש ומשפחות שנקלעו לחובות ימשיכו להתמודד עם ההשלכות.

המבחן של הממשלה אינו מסתכם בהעברת מים לכפרים.
היא תידרש לשמור על אספקה סדירה גם לקהילות המרוחקות ולסייע לחקלאים להגיע לעונת הגידול הבאה.
ככל שהבצורת תימשך, כך יגדל הסיכון שמשבר זמני במזג האוויר יהפוך לפגיעה ממושכת בפרנסה ובייצור המזון.

הסיפור של פתמסנה ממחיש את המשמעות האנושית של הנתונים.
מאחורי כל ירידה בכמות המשקעים נמצאת משפחה שצריכה להחליט כיצד לחלק את המים האחרונים שנותרו לה.
כאשר מים, יבולים והכנסה נעלמים יחד, הגבול בין משבר אקלים למשבר כלכלי כמעט נמחק.