הנפט של ונצואלה חוזר למרכז הבמה, ומי עשוי להרוויח מהעסקה עם ארצות הברית

ונצואלה מחזיקה באוצר שמעט מאוד מדינות יכולות להתחרות בו.
מתחת לאדמתה נמצאות כ303 מיליארד חביות של עתודות נפט מוכחות, יותר מכל מדינה אחרת בעולם.
על הנייר היא אמורה להיות אחת מיצרניות הנפט החזקות והעשירות ביותר, בפועל, במשך שנים היא הפיקה רק חלק קטן מהיכולת שלה והתקשתה אפילו לתחזק את השדות, הצינורות ובתי הזיקוק שכבר הקימה.

הפער הזה הוא תוצאה של עשרות שנות התערבות ממשלתית, הלאמות, מחסור בהשקעות, שחיתות, בריחת עובדים מקצועיים וסנקציות אמריקאיות.
מה שהיה בעבר מנוע הצמיחה של ונצואלה הפך בהדרגה לתעשייה מיושנת שתלויה בציוד זר, בחומרי דילול ובגישה לשווקים בינלאומיים.

על הרקע הזה, העסקה שעליה הכריזו ארצות הברית וונצואלה בסוף השבוע היא הרבה יותר מהסכם מסחרי נוסף.
אם היא תתממש בהתאם להצהרות, היא עשויה להחזיר חלק משמעותי מהנפט הוונצואלי לשוק, לחזק את מעמדה של ארצות הברית בתחום האנרגיה ולהציע הזדמנות גדולה לחברות שיוכלו לשקם את התעשייה. אבל המרחק בין עתודות באדמה לבין נפט שמגיע לבית זיקוק עדיין גדול מאוד.

כך הפכה ענקית הנפט ליצרנית חלשה

ונצואלה הלאימה את תעשיית הנפט שלה בשנות השבעים והציבה במרכזה את חברת הנפט הממשלתית PDVSA. 
בתקופת הנשיא הוגו צ׳אבס הידקה הממשלה את השליטה בענף, אילצה חברות זרות לעבור למיזמים שבהם המדינה היא השותפה המרכזית והפקיעה חלק מהנכסים של אקסון מוביל וקונוקו פיליפס.
הכנסות הנפט אפשרו לממשלה לממן הוצאות ציבוריות רחבות, אך במקביל ההשקעה בשדות, בציוד ובתחזוקה נשחקה כאשר עובדים מקצועיים רבים עזבו, מתקנים הפסיקו לפעול והיכולת של החברה הממשלתית לנהל פרויקטים מורכבים נפגעה.
התוצאה הייתה ירידה חדה בתפוקה כאשר בתחילת שנות האלפיים הפיקה ונצואלה כ3.2 מיליון חביות ביום.
בספטמבר 2023 היא הפיקה כ735 אלף חביות ביום בלבד ומאז נרשמה התאוששות מסוימת, והתפוקה הנוכחית מוערכת בכ1.25 מיליון חביות ביום, אך היא עדיין רחוקה מאוד מהשיא ההיסטורי.

מקור: מינהל מידע האנרגיה של ארצות הברית
הגרף ממחיש את עומק הנפילה בתפוקת הנפט של ונצואלה ואת הפער בין היקף העתודות העצום לבין כמות הנפט שהמדינה מצליחה להפיק בפועל.

העסקה שנחשפה בסוף השבוע

הנשיא דונלד טראמפ הודיע ביום שישי כי ארצות הברית השיגה שליטה ברוב הזכויות הקשורות ליותר מ65 מיליארד חביות מתוך עתודות הנפט המוכחות של ונצואלה.
מדובר בכמות השווה ליותר מחמישית מכלל העתודות המוכחות במדינה.
הנשיאה הזמנית של ונצואלה, דלסי רודריגס, מסרה כי הסכם האנרגיה נועד לפעול במשך 25 שנה ויכלול פיתוח של 17 שדות אסטרטגיים לצד שמונה אזורי חיפוש חדשים כאשר היעד הראשוני הוא להביא את התפוקה ל1.5 מיליון חביות ביום.
הממשל האמריקאי מעריך כי ההסכם יוכל למשוך קרוב ל100 מיליארד דולר של השקעות פרטיות.
ממשלת ונצואלה מציגה תחזית של כ209 מיליארד דולר בהכנסות לאורך תקופת הפעילות, כאשר כ19 דולר מכל חבית אמורים להגיע ישירות למדינה.

במקביל למגעים המדיניים, משרד האוצר האמריקאי פרסם שורה של רישיונות המרחיבים את האפשרות לבצע עסקאות בנפט ובמוצרים פטרוכימיים מוונצואלה, למכור למדינה חומרי דילול, לספק ציוד ושירותים לענף ולבצע עסקאות מסוימות עם חברת הנפט הממשלתית.
הרישיונות האלה הם חלק חשוב מהסיפור, משום שללא הקלה מעשית בסנקציות גם הסכם גדול לא יוכל להפוך במהירות לפעילות מסחרית.

עם זאת, עדיין חסרים פרטים מהותיים. לא פורסם מבנה משפטי מלא, לא ברור כיצד תופעל השליטה האמריקאית בעתודות, לא נמסרה רשימה סופית של כל החברות ולא הוצג לוח זמנים מפורט להשקעות ולהגדלת ההפקה. גם החוקיות של חלק מההסדרים עשויה להיבחן בוונצואלה, שבה המדינה נדרשת לשמור על שליטה בפעילויות הליבה של תעשיית הנפט.

מדוע ארצות הברית רוצה דווקא את הנפט הזה

רוב הנפט של ונצואלה נמצא ברצועת אורינוקו והוא כבד יותר ומכיל יותר גופרית בהשוואה לנפט קל.
המשמעות היא שקשה ויקר יותר להפיק, להעביר ולעבד אותו. לעיתים נדרשים חומרי דילול כדי לאפשר לו לזרום בצינורות ולהגיע לשוק.
דווקא כאן נמצא היתרון האמריקאי.
בתי זיקוק רבים בחוף מפרץ מקסיקו נבנו עם מתקנים מתקדמים שמאפשרים להם לעבד נפט כבד ולהפוך אותו לדלקים ולמוצרים בעלי ערך גבוה יותר כאשר הנפט הזה נמכר בדרך כלל בהנחה לעומת נפט קל, ולכן בית זיקוק שמסוגל לעבד אותו ביעילות עשוי ליהנות מעלות חומר גלם נמוכה יותר.
לפני הטלת הסנקציות הייתה ונצואלה ספקית חשובה של בתי הזיקוק האמריקאיים. היבוא האמריקאי מהמדינה הגיע לכ1.3 מיליון חביות ביום בשנת 2001 ועמד על כ510 אלף חביות ביום בשנת 2018. בשנת 2019 היבוא הופסק, ולאחר הקלה מוגבלת בסנקציות הוא חודש בתחילת 2023.

מקור: מינהל מידע האנרגיה של ארצות הברית
בתי הזיקוק בחוף מפרץ מקסיקו מחזיקים ביכולת גבוהה יחסית לעבד נפט כבד ובעל תכולת גופרית גבוהה. הדבר הופך את הנפט של ונצואלה למתאים במיוחד עבורם.

החזרת הזרימה מוונצואלה תאפשר לארצות הברית לקבל נפט כבד ממקור קרוב יחסית, להפחית את התלות במשלוחים מיעדים רחוקים ולנתב חלק מהאספקה שנשלחה בעבר לסין אל השוק האמריקאי. הממשל עשוי להשתמש בחלק מהנפט גם לצורך מילוי מחדש של מאגר הנפט האסטרטגי.

האם העסקה תוריד את מחירי הנפט

מבחינת שוק הנפט, עצם ההכרזה יוצרת לחץ מסוים כלפי מטה.
משקיעים מתמחרים לא רק את כמות הנפט שמופקת היום, אלא גם את כמות הנפט שעשויה להגיע לשוק בעתיד. אם ונצואלה תצליח להגדיל את התפוקה במאות אלפי חביות ביום, היצע הנפט העולמי יגדל והתחרות בין היצרניות תתחזק.
ביום שישי נסחר נפט מסוג מערב טקסס סביב 83.40 דולר לחבית וסיים בירידה של כ0.16 אחוז.
החוזים על בנזין עלו באותו יום, כך שלא ניתן לייחס את תנועת השוק לעסקה בלבד. מאחר שחלק מהפרטים המהותיים פורסמו בסוף השבוע, התגובה המלאה צפויה להתברר רק לאחר פתיחת שבוע המסחר.

בכל מקרה, ההשפעה המיידית מוגבלת כי ונצואלה אינה יכולה להגדיל את התפוקה בלחיצת כפתור.
שדות רבים זקוקים לקידוחים חדשים, תחנות כוח, צינורות, משאבות, מתקני אחסון, חומרי דילול ונמלים מתפקדים. שיקום כזה עשוי להימשך שנים ולדרוש עשרות מיליארדי דולרים.

היעד הראשוני של 1.5 מיליון חביות ביום משקף תוספת של כ250 אלף חביות לעומת רמת התפוקה הנוכחית.
זו כמות משמעותית עבור ונצואלה, אך קטנה יחסית לשוק עולמי שצורך יותר מ100 מיליון חביות ביום. לכן העסקה לבדה אינה צפויה ליצור קריסה במחירים.

התמונה יכולה להשתנות אם ההשקעות יאפשרו לוונצואלה להתקרב לאורך זמן לרמות של 2 מיליון או 3 מיליון חביות ביום.
במקרה כזה ההשפעה על המחירים תהיה מהותית יותר, במיוחד אם הביקוש העולמי יצמח לאט ומנגד, מדינות אופק יכולות להגיב באמצעות צמצום תפוקה במדינות אחרות וכך למנוע עודף משמעותי בשוק.
חשוב לזכור שמחירי הנפט מושפעים כעת גם מהמלחמה עם איראן, מהסיכון למעבר המכליות במצר הורמוז ומהמצב בשאר המדינות המפיקות ותוספת עתידית מוונצואלה יכולה להפחית חלק מפרמיית הסיכון, אך אינה מבטלת את הסיכונים הגיאופוליטיים האחרים.

שברון נמצאת בעמדה הטובה ביותר

המרוויחה הישירה והברורה ביותר היא שברון (CVX).
החברה פועלת בוונצואלה באמצעות ארבעה מיזמים עם חברת הנפט הממשלתית והיא חברת הנפט האמריקאית הגדולה היחידה ששמרה על פעילות משמעותית במדינה לאורך שנות הסנקציות.
שברון מנהלת מגעים להעברת המיזמים הקיימים למסגרת האנרגיה החדשה, מהלך שעשוי להעניק לה שליטה תפעולית רחבה יותר ולאפשר הרחבה של פרויקט הנפט הכבד פטרופיאר אל אזור סמוך ברצועת אורינוקו כאשר החברה גם עשויה לקבל אזורים נוספים במסגרת ההסכמים שצפויים להיחתם.
היתרון שלה אינו מסתכם בגישה לשדות. שברון כבר מכירה את הנכסים, מחזיקה עובדים ומערכות מקומיות, מנהלת קשרים עם הממשלה ויודעת להעביר נפט לבתי הזיקוק בארצות הברית.
מתחרות שירצו להיכנס יצטרכו להתמודד עם סיכונים משפטיים, לבנות צוותים מחדש ולהשקיע זמן רב לפני שיוכלו להפיק.

חברות שירותי הנפט עשויות לקבל גל של הזמנות

הגדלת התפוקה תדרוש ציוד, קידוחים, תחזוקה, שיקום בארות וניהול פרויקטים מורכבים. כאן נכנסות לתמונה הליברטון, SLB, בייקר יוז וות׳רפורד, שמספקות שירותים וציוד לחברות נפט ברחבי העולם. הליברטון נמצאת במגעים הקשורים להשקעות ולחזרה אפשרית לפעילות רחבה יותר בוונצואלה. עבור החברה, שיקום עשרות שדות יכול להפוך למקור משמעותי של חוזים חדשים.

חברת SLB ובייקר יוז עשויות ליהנות אף הן אם מפעילות השדות יזדקקו לטכנולוגיות קידוח, הערכת מאגרים, השלמת בארות, משאבות ושירותי תחזוקה. עם זאת, בשלב זה אין אישור לכך שקיבלו חוזים במסגרת העסקה, ולכן הן מועמדות אפשריות ליהנות ולא מרוויחות ודאיות.

בתי הזיקוק מקבלים גישה לחומר גלם מתאים

וולרו, פיליפס 66, מרתון פטרוליום ופי בי אף אנרג׳י מפעילות בתי זיקוק שיכולים לעבד סוגים שונים של נפט כבד. גידול באספקה מוונצואלה עשוי להרחיב את אפשרויות הרכש שלהן ולשפר את כוח המיקוח מול ספקים אחרים. 
היתרון תלוי במחיר שבו יימכר הנפט. אם החביות הוונצואליות יגיעו בהנחה משמעותית לעומת נפט קל, בתי הזיקוק יוכלו להרוויח מהפער בין עלות חומר הגלם לבין מחיר הדלקים שהם מוכרים.
מצד שני, אם העסקה תוריד גם את מחירי הבנזין והסולר ותכווץ את מרווחי הזיקוק, חלק מהיתרון עלול להיעלם.
גם סיטגו עשויה להיות גורם חשוב כאשר החברה מחזיקה בשלושה בתי זיקוק בעלי יכולת כוללת של יותר מ800 אלף חביות ביום, שתוכננו בין היתר לעיבוד נפט כבד. עם זאת, נכסיה נמצאים בהליך מכירה שנועד לספק תשלומים לנושים של ונצואלה, ולכן זהות הבעלים העתידי שלה תהיה משמעותית.

העתודות נמצאות באדמה אבל ההזדמנות תלויה בביצוע

העסקה בין ארצות הברית לוונצואלה יכולה להיות אחד השינויים החשובים ביותר בשוק האנרגיה של חצי הכדור המערבי.
היא מעניקה לארצות הברית גישה אפשרית למאגר עצום של נפט ומציעה לוונצואלה את ההון, הציוד והידע שחסרו לה במשך שנים.
שברון נמצאת בעמדה הטובה ביותר ליהנות מהמהלך, אחריה חברות שירותי הנפט ובתי הזיקוק המותאמים לנפט כבד. אולם השקעה בחברות האלה רק על בסיס ההכרזה תהיה מוקדמת.
המשקיעים צריכים לעקוב אחר החוזים שייחתמו, סכומי ההשקעה, קצב העלייה בתפוקה ומידת ההגנה המשפטית שתינתן לחברות.

בטווח הקצר העסקה משפיעה בעיקר על הציפיות. בטווח הארוך היא עשויה להוסיף לשוק מאות אלפי חביות ביום, להפחית את עלויות האספקה לבתי הזיקוק האמריקאיים וללחוץ על מחירי הנפט. השאלה המרכזית אינה כמה נפט נמצא בוונצואלה. הנתון הזה כבר ידוע. השאלה היא כמה ממנו ניתן יהיה להפיק, באיזה מחיר וכמה זמן יידרש עד שהחביות יגיעו בפועל לשוק.