למה השכר הממוצע עולה בזמן שרבים לא מרגישים שינוי בתלוש

השכר במגזר העסקי עלה בקצב של 7%, אך מאחורי הנתון המרשים מסתתר שוק עבודה שבו עובדים צעירים מתקשים להשתלב ורבים יצאו ממעגל התעסוקה.

השכר עולה אבל הציבור לא בהכרח מרגיש את זה

עלייה בשכר היא בדרך כלל בשורה טובה. העובדים מקבלים יותר כסף, הצריכה מתחזקת ורמת החיים משתפרת. לפחות כך התהליך אמור להיראות. אלא שהנתונים האחרונים בישראל מציגים תמונה הרבה יותר מורכבת.

השכר במגזר העסקי עלה בשנה האחרונה בקצב של כ7%. זהו קצב מהיר יחסית, שאמור להיות מורגש בתלושי השכר ובהוצאות של משקי הבית. בפועל, ישראלים רבים אינם מרגישים שיפור דומה בכיס. הצריכה אינה מזנקת באותו קצב, האינפלציה לא הגיבה בעוצמה שהיינו מצפים לה ושיעור התעסוקה עדיין לא חזר באופן מלא לרמה שנרשמה לפני המלחמה.

הפער הזה מעלה אפשרות שהשכר הממוצע עולה לא רק בגלל שהעובדים קיבלו העלאות, אלא גם בגלל שהרכב העובדים השתנה. פחות עובדים צעירים ובעלי שכר נמוך נכנסים לשוק, חלק מהעובדים כבר אינם משתתפים בו, והמשקל של עובדים מנוסים ובעלי שכר גבוה בתוך החישוב גדל.

במילים פשוטות, הממוצע יכול לעלות גם בלי שהאדם הממוצע באמת קיבל תוספת משמעותית.

איך השכר הממוצע יכול לעלות בלי שנקבל העלאה

נניח שבחברה עובדים תשעה עובדים שמרוויחים 10,000 שקל בחודש ומנהל שמרוויח 30,000 שקל. השכר הממוצע בחברה עומד על 12,000 שקל.

אם שני עובדים שמרוויחים 10,000 שקל עוזבים ולא מוחלפים, השכר הממוצע של העובדים שנותרו עולה לכ12,500 שקל. אף אחד לא קיבל העלאה, אך הממוצע עלה ביותר מ4%.

זו אחת הבעיות המרכזיות בשימוש בשכר הממוצע כמדד למצבם של העובדים. המדד מושפע גם מהשינוי בשכרו של כל עובד וגם מהשאלה אילו עובדים נמצאים בתוך החישוב.

הבעיה הופכת משמעותית במיוחד בתקופות שבהן עובדים בעלי שכר נמוך יוצאים משוק העבודה, גיוסי עובדים צעירים מצטמצמים וחברות מעדיפות להעסיק פחות עובדים מנוסים יותר. במצב כזה השכר הממוצע עשוי להציג תמונה חיובית, בזמן שהזדמנויות התעסוקה דווקא נחלשות.

לפי אומדן ההבזק של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע למשרת שכיר של כלל העובדים עמד ביוני 2026 על 14,860 שקל. זהו נתון נומינלי, כלומר לפני שמביאים בחשבון את עליית המחירים. הוא גם אינו אומר שכל עובד מרוויח סכום דומה, ובוודאי אינו מלמד בפני עצמו כמה עובדים קיבלו העלאה.

הנתון שמחליש את סיפור העלייה בשכר

אם רוב העובדים היו מקבלים העלאה משמעותית, היינו מצפים לראות עלייה חזקה גם בסך תשלומי השכר במשק. סך תשלומי השכר הוא הסכום הכולל שמשלמים המעסיקים לכל העובדים, ולכן הוא מושפע גם מהשכר לעובד וגם ממספר העובדים.

אלא שקצב העלייה בסך תשלומי השכר התמתן. הפער בין העלייה המהירה בשכר הממוצע לבין החולשה היחסית בסך השכר מחזק את האפשרות שהממוצע מושפע משינוי בהרכב המועסקים.

חשוב להדגיש שהדבר אינו מוכיח שהעלייה בשכר כולה פיקטיבית. עובדים רבים אכן קיבלו העלאות, וחלק מהחברות נאלצות לשלם יותר כדי לשמור על עובדים מיומנים. עם זאת, הנתונים אינם תומכים במסקנה שכלל העובדים נהנו משיפור של 7% בשכרם.

יש גם פער חשוב בין השכר הנומינלי לבין השכר הריאלי, שמודד את כוח הקנייה לאחר השפעת האינפלציה. דוח משרד העבודה מראה שבשנת 2025 השכר הריאלי הממוצע עלה בכ0.3% בלבד לעומת 2024 ונותר מתחת למגמה ארוכת הטווח. התקופות אינן זהות ולכן אי אפשר להשוות בין הנתונים באופן ישיר, אך הנתון מסביר מדוע חלק מהציבור אינו מרגיש התעשרות משמעותית.

הג׳וניורים נשארים מחוץ לדלת

אחד המקומות שבהם שינוי ההרכב בולט במיוחד הוא ענף ההייטק. מספר המועסקים בענף עלה בשנת 2025 בכ2.3%, כך שלא מדובר בקריסה כוללת בתעסוקה. השינוי המרכזי נמצא בסוג העובדים שהחברות מחפשות.

הביקוש למומחי בינה מלאכותית, נתונים ותפקידים טכנולוגיים מתקדמים גדל, בזמן שהביקוש לחלק מתפקידי הפיתוח המסורתיים נחלש. שיעור האבטלה בקרב מפתחי תוכנה הגיע ל3.5%, והיחס בין מספר מחפשי העבודה למספר המשרות הפנויות עלה לראשונה מעל 1.

עבור עובדים מנוסים התמונה יכולה עדיין להיות חיובית. עבור ג׳וניורים, עובדים בתחילת הקריירה ללא ניסיון משמעותי, הכניסה לענף נעשתה קשה יותר.

לחברות יש כיום תמריץ להעסיק צוותים קטנים ומנוסים יותר, להשתמש בכלי בינה מלאכותית כדי לשפר תפוקה ולהימנע מהעלות הכרוכה בהכשרת עובדים חדשים. אם החברה מוותרת על גיוס עובד צעיר בשכר נמוך ומגדילה את שכרם של עובדים מנוסים, השכר הממוצע בה עולה גם בזמן שמספר הזדמנויות העבודה מצטמצם.

עם זאת, אין מספיק ראיות כדי לקבוע שהבינה המלאכותית היא הסיבה היחידה. ריבית גבוהה, זהירות תקציבית, ירידה בהשקעות בחלק מהחברות והעדפה כללית לעובדים בעלי ניסיון תורמות גם הן לתהליך.

אבטלה נמוכה לא מספרת את כל הסיפור

שיעור האבטלה בישראל נותר נמוך, אך הנתון הזה בוחן רק אנשים שנמצאים בכוח העבודה ומחפשים עבודה. מי שהפסיק לחפש עבודה אינו מוגדר מובטל, אלא אדם שאינו משתתף בכוח העבודה.

זהו הבדל קריטי. מדינה יכולה להציג שיעור אבטלה נמוך גם בזמן שמספר גדול יותר של אנשים מפסיק לעבוד או לחפש עבודה.

דוח משרד העבודה מראה ששיעור האבטלה המותאם עמד בדצמבר 2025 על 3.5%. הממוצע השנתי היה גבוה יותר ועמד על כ3.8%, או כ3.2% אם מנטרלים את ההפרעה החריגה שנגרמה ביוני 2025 במהלך מבצע עם כלביא.

שיעור התעסוקה התייצב בסוף 2025 סביב 60.3%, לעומת כ61% לפני המלחמה. הפער נראה קטן, אך ביחס לאוכלוסייה של מיליוני אנשים הוא עשוי לייצג מספר גדול של עובדים שאינם מועסקים.

חישוב שערך פרופסור מומי דהן מהאוניברסיטה העברית מצביע על התנתקות של קרוב לרבע מיליון ישראלים משוק העבודה בין ספטמבר 2023 למאי 2026. החישוב מתייחס לגידול במספר האנשים שאינם משתתפים בכוח העבודה, ולא בהכרח לרבע מיליון עובדים שפוטרו.

חלק מהעלייה נובע מגידול טבעי באוכלוסייה, ולכן צריך להיזהר מהצגת כל המספר כאובדן נקי של עובדים. ובכל זאת, דהן מצא כי רוב התוספת לאוכלוסייה בגיל העבודה לאחר תחילת המלחמה הגיעה לקבוצת האנשים שאינם משתתפים בשוק, בניגוד לעשור שקדם למלחמה.

לאן נעלמו העובדים

אין סיבה אחת שמסבירה את התופעה. שירות מילואים ממושך, פציעות, טיפול בבני משפחה, פגיעה כלכלית ביישובי הצפון, הגירה מישראל, ירידה בתעסוקת צעירים והקיפאון בשילוב גברים חרדים בשוק העבודה פעלו במקביל.

הפגיעה בצפון ממחישה את עומק הבעיה. שיעור התעסוקה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים ביישובי קו העימות ירד מ79% לפני המלחמה ל64% במחצית השנייה של 2025. משרד העבודה מציין שהפגיעה באה לידי ביטוי גם באיכות המשרות ובהיקף העבודה, ולא רק בשאלה אם אדם מוגדר מועסק.

גם בקרב גברים צעירים נרשמה חולשה. שיעור התעסוקה של גברים יהודים שאינם חרדים בגילי 25 עד 40 ירד מ88.6% בשנת 2022 ל85.8% בשנת 2025. בקרב גברים חרדים צעירים שיעור התעסוקה עמד על 47.3% בלבד.

מנגד, יש גם מגמות חיוביות. שיעור התעסוקה של נשים ערביות הגיע ב2025 לשיא של 48.6%, לעומת 31.8% בשנת 2015. נשים חרדיות הגיעו לשיעור תעסוקה של יותר מ81% והשיגו מוקדם את היעד הממשלתי שנקבע לשנת 2030.

התמונה אינה של שוק עבודה שקורס, אלא של שוק עבודה מפוצל. קבוצות מסוימות מתחזקות, אחרות מתקשות לחזור למעגל העבודה וחברות מחפשות מיומנויות שונות מאלה שחיפשו בעבר.

האם העלייה בשכר תגרום לאינפלציה

עליית שכר יכולה לגרום ללחץ אינפלציוני. עובד שמרוויח יותר מסוגל להוציא יותר, וחברה שמשלמת שכר גבוה יותר עשויה להעלות מחירים כדי לשמור על שיעורי הרווח שלה.

אבל הקשר אינו אוטומטי.

אם השכר עולה לצד שיפור בפריון, כלומר כל עובד מייצר יותר תפוקה באותה כמות זמן, החברה יכולה לשלם יותר בלי להעלות מחירים. אם השכר הממוצע עולה בעיקר בגלל יציאה של עובדים בשכר נמוך, גם במקרה הזה לא בהכרח נוצרה עלייה רחבה בכוח הקנייה.

זו אחת הסיבות שבנק ישראל אינו יכול להסתכל רק על נתון השכר הממוצע. הוא צריך לבחון את השכר לשעת עבודה, סך תשלומי השכר, מספר המשרות, שיעור ההשתתפות, הפריון והצריכה הפרטית.

עלייה אמיתית ורחבה בשכר עלולה להקשות על הורדת הריבית. עלייה שנובעת בעיקר משינוי בתמהיל העובדים מספקת איתות הרבה פחות אינפלציוני.

מה המשמעות למשקיעים

עבור חברות שתלויות בצריכה הפרטית, השכר הממוצע לבדו עלול ליצור תמונה אופטימית מדי. אם כוח הקנייה אינו מתחזק בצורה רחבה, קמעונאיות, חברות מזון, רשתות אופנה וחברות פנאי לא בהכרח ייהנו מעלייה מקבילה בביקוש.

הבנקים נהנים בדרך כלל משוק עבודה יציב, אך ירידה בהשתתפות והיחלשות התעסוקה בקבוצות מסוימות עלולות להשפיע על הביקוש לאשראי ועל איכות האשראי של משקי הבית.

חברות השמה וגיוס עשויות להרגיש את השינוי מוקדם יחסית. חולשה במספר המשרות החדשות, לצד ביקוש גבוה לעובדים מומחים, עשויה ליצור שוק שבו השכר בתפקידים מסוימים עולה בזמן שהיקף הגיוסים הכללי נשאר חלש.

בענף ההייטק, החברות שמצליחות להגדיל תפוקה באמצעות בינה מלאכותית עשויות לשפר את הרווחיות שלהן. מנגד, בטווח הארוך צמצום בגיוס ובהכשרה של עובדים בתחילת דרכם עלול ליצור מחסור בדור הבא של העובדים המנוסים.

הנתונים שכדאי לעקוב אחריהם

הנתון החשוב ביותר יהיה סך תשלומי השכר. אם הוא יתחיל לעלות יחד עם השכר הממוצע, נקבל סימן שהשיפור רחב יותר. במקביל צריך לעקוב אחר מספר משרות השכיר, שעות העבודה, שיעור ההשתתפות והצריכה הפרטית.

גם השכר החציוני יכול לספק תמונה מדויקת יותר. זהו השכר שמחלק את העובדים לשתי קבוצות שוות, מחצית מרוויחה יותר ומחצית פחות. בניגוד לממוצע, הוא מושפע פחות ממספר קטן של עובדים בעלי שכר גבוה מאוד.

מדד נוסף שחסר בישראל הוא מעקב רציף אחר אותה קבוצת עובדים לאורך זמן. מדד כזה היה מאפשר לבדוק כמה קיבל אותו עובד לפני שנה וכמה הוא מרוויח היום, במקום להשוות שתי קבוצות עובדים שההרכב שלהן השתנה.

השורה התחתונה

שוק העבודה הישראלי עדיין מציג שיעור אבטלה נמוך וביקוש גבוה לעובדים בחלק מהענפים. אין כאן תמונה של משבר תעסוקתי רחב. עם זאת, העלייה של 7% בשכר במגזר העסקי אינה אומרת שהעובד הישראלי הטיפוסי התעשר בשיעור דומה.

חלק מהעלייה עשוי לנבוע משיפור אמיתי בשכר ובפריון, אך חלק אחר קשור לשינוי בתמהיל העובדים. פחות עובדים צעירים ובעלי שכר נמוך נכנסים לחישוב, בזמן שעובדים מנוסים ובעלי שכר גבוה מקבלים משקל גדול יותר.

השאלה החשובה אינה רק כמה עלה השכר הממוצע. השאלה היא כמה אנשים עובדים, מי נשאר מחוץ לשוק והאם ההכנסה הכוללת של הציבור באמת גדלה.