ג׳נסן הואנג מסביר למה אנבידיה מוכנה להסתכן כדי להמשיך להרחיב את אימפריית ה-AI

בשנים האחרונות נהוג היה לחשוב שהמשאב החשוב ביותר במרוץ הבינה המלאכותית הוא המעבד הגרפי. כל עוד לחברה היו מספיק מעבדים מתקדמים של אנבידיה (NVDA), היא יכלה לאמן מודלים גדולים יותר, להפעיל שירותים חכמים יותר ולהרחיב את פעילותה. אלא שהמציאות הפיזית מתחילה להדביק את התעשייה. גם מיליוני מעבדים אינם מועילים בלי קרקע מתאימה, חיבור לרשת החשמל, מבנים, מערכות קירור והון שמסוגל לממן התחייבויות לעשרות שנים.

כאן נכנסת לתמונה האסטרטגיה החדשה של אנבידיה. החברה כבר אינה מסתפקת בפיתוח המעבדים, מערכות התקשורת והתוכנה שמפעילים את תעשיית ה AI. היא מתחילה להשתמש במאזן ובכוח הפיננסי שלה כדי לסייע בהבטחת התשתית הפיזית שבתוכה יותקנו המוצרים שלה.

לפני כשעה פרסם ג׳נסן הואנג, מייסד ומנכ״ל אנבידיה, מאמר ארוך בחשבון ה X האישי שלו תחת הכותרת “Securing the Infrastructure of Intelligence”. הואנג ניסה להסביר מדוע קרקע, חשמל ומעטפת המבנה הפכו למשאב האסטרטגי הבא של תעשיית ה AI, ובעיקר להצדיק את החלטת אנבידיה להעמיד תמיכה פיננסית לפרויקט תשתיות ענק באוהיו שישמש את OpenAI.

חשוב להבין שזה לא ניתוח חיצוני של העסקה. זהו האופן שבו מנכ״ל אנבידיה עצמו מציג את המהלך ומנסה לענות מראש על אחת הטענות המרכזיות נגדו, החשש שאנבידיה מממנת בעקיפין את הלקוחות שקונים ממנה את המעבדים.

מה אנבידיה באמת התחייבה לעשות

במרכז העסקה נמצא קמפוס PORTS Pike במחוז פייק שבאוהיו. המתחם מוקם באזור שבו פעל בעבר מתקן ממשלתי להעשרת אורניום, וכעת מתוכנן להפוך לאחד מאתרי תשתיות ה AI הגדולים בעולם.

חלוקת התפקידים בין החברות ברורה. SB Energy, חברה הנתמכת בידי סופטבנק ו OpenAI, תבנה את מרכזי הנתונים, תחזיק בהם ותפעיל אותם. OpenAI תהיה השוכרת ותתחייב לתשלומי שכירות לתקופה של 20 שנה. אנבידיה תהיה הספקית הבלעדית של תשתית המחשוב באתר, בכפוף לחריגים מוגבלים, ותספק את המעבדים הגרפיים, המעבדים המרכזיים, ציוד התקשורת והתוכנה הדרושים להפעלת מפעל ה AI.

המונח שבו משתמש הואנג הוא LPS, ראשי תיבות של Land, Power and Shell. או בעברית קרקע, חשמל ומעטפת המבנה. אלו כל הרכיבים שצריכים להיות מוכנים לפני שאפשר בכלל להתקין את שרתי ה AI ולהתחיל לייצר כוח מחשוב.

אנבידיה לא רוכשת את הקמפוס ולא משלמת את מלוא דמי השכירות של OpenAI. היא מעמידה ערבויות לשווי השיורי של חוזי השכירות. השלב הראשון מכסה כ 4.25 גיגה ואט של עומס מחשוב, והחשיפה המצטברת המרבית של אנבידיה במסגרת הערבויות מוגבלת ל 105 מיליארד דולר.

הערבות לא אמורה להיות משולמת באופן אוטומטי. היא עשויה להיכנס לפעולה אם OpenAI תיקלע לחדלות פירעון שתוביל להפרת החוזה, או אם היא לא תעמוד בתשלומי השכירות. במקרה כזה אנבידיה תכסה את הפער בין השווי המינימלי שהובטח בחוזה לבין הסכום שניתן יהיה לקבל באמצעות שוכר חלופי או מכירת הנכס.

OpenAI התחייבה לשפות את אנבידיה על סכומים שתשלם בפועל מכוח הערבויות. ההתחייבות הזאת מפחיתה את הסיכון הכלכלי, אך היא אינה מבטלת אותו. אם OpenAI לא תוכל לשלם את דמי השכירות, קיים גם סימן שאלה לגבי יכולתה להחזיר לאנבידיה את הסכומים שתשלם במקומה.

בנוסף לערבויות, אנבידיה תשקיע 1.5 מיליארד דולר ישירות ב SB Energy. מדובר ברכיב נפרד בעסקה שנועד לתמוך בהתרחבות החברה כמפתחת תשתיות חשמל ומרכזי נתונים.

החשמל מחליף את השבבים כצוואר הבקבוק הבא

החלק החשוב ביותר במאמר של הואנג אינו המספרים אלא השינוי בתפיסה. אנבידיה רואה במרכזי הנתונים מפעלי AI שבהם חשמל ונתונים נכנסים מצד אחד, וכוח מחשוב ותוצרים חכמים יוצאים מהצד השני. מבחינת החברה, כוח מחשוב הוא לא רק הוצאה טכנולוגית אלא יכולת שמייצרת הכנסות.

הבעיה היא שהקמת מפעל כזה דורשת הרבה יותר מהזמנת מעבדים. יש צורך למצוא קרקע גדולה, לקבל אישורים, לבנות תחנות כוח וקווי הולכה, לחבר את האתר לרשת, להקים מערכות קירור ולחתום על חוזים ארוכי טווח. התהליכים האלה יכולים להימשך שנים, בעוד שמודלי הבינה המלאכותית והביקוש לשירותי מחשוב מתפתחים בקצב מהיר בהרבה.

חברות הענן הגדולות יכולות בדרך כלל לממן את התשתיות האלה בעצמן. למיקרוסופט, אמזון, אלפבית ומטא יש מאזנים חזקים, דירוגי אשראי ומומחיות בהקמת מרכזי נתונים. הן מסוגלות להתחייב לחוזי חשמל ושכירות ארוכי טווח בלי להזדקק לערבות של ספקית השבבים.

מעבדות AI כמו OpenAI נמצאות במצב שונה. הן עשויות להציג צמיחה מהירה בהכנסות ובמספר המשתמשים, אך צורכות כמויות הון עצומות ועדיין אינן מחזיקות בהיסטוריית אשראי ובתזרים המזומנים של ענקיות הענן. הביקוש שלהן לכוח מחשוב עשוי לגדול מהר יותר מהיכולת שלהן לממן באופן עצמאי את המבנים והחשמל הדרושים לו.

אנבידיה מנסה לסגור את הפער. במקום להמתין שהלקוחות ישיגו מימון ויבנו את הקיבולת בעצמם, היא משתמשת במאזן שלה כדי לאפשר לפרויקט להתקדם. בתמורה היא מבטיחה שהאתר ישתמש בתשתיות המחשוב שלה.

מקור: https://portscampus.com/

התמונה היא של אתר PORTS Pike Technology Campus.

אתר אחד שיכול לקנות כמה דורות של מעבדים

הפריסה הראשונית מתוכננת לספק כ 4.25 גיגה ואט של קיבולת מחשוב. אנבידיה מחזיקה באפשרות לספק תמיכה גם לכ 3.8 גיגה ואט נוספים, נתון שמעוגל בהודעה לעיתונות ל 3.75 גיגה ואט. אם האפשרות תמומש, הקיבולת הכוללת באתר תתקרב ל 8 גיגה ואט.

האתר אמור להיכנס לפעילות בשלבים החל מ 2028. כל ערבות של אנבידיה תיכנס לתוקף רק לאחר שהחלק הרלוונטי בפרויקט יעמוד בתנאי המסירה והשירות שנקבעו בחוזה.

היתרון הכלכלי מבחינת אנבידיה הוא שהמבנים ותשתיות החשמל יכולים לפעול במשך עשרות שנים, בעוד שהציוד שמותקן בתוכם מוחלף בתדירות גבוהה הרבה יותר. בכל כמה שנים ניתן להוציא את הדור הישן של המערכות ולהתקין דור חדש של מעבדים, תקשורת ושרתים.

הואנג מעריך שכל דור מערכות שיוטמע באתר עשוי לכלול כ 1.5 מיליון מעבדים גרפיים של אנבידיה ולייצג עבורה הכנסות של כ 150 עד 200 מיליארד דולר. לאורך 20 שנה יכול האתר לעבור כמה מחזורי שדרוג.

אלו אינם צבר הזמנות מוכר או הכנסות מובטחות. מדובר באומדנים של אנבידיה המבוססים על הקיבולת המתוכננת, כמות הציוד האפשרית ומחירי המערכות. ההכנסה בפועל תהיה תלויה בהשלמת הפרויקט, בהיקף הקיבולת שתופעל, בקצב החלפת הציוד ובמחירים של הדורות העתידיים.

באופן רחב יותר, אנבידיה טוענת שהפריסות הקיימות והמתוכננות של OpenAI מייצגות כ 12 גיגה ואט של תשתיות מחשוב מתוצרתה עד 2030. הרחבת PORTS Pike עשויה להגדיל את הנתון לכ 16 גיגה ואט. הואנג מתרגם זאת להזדמנות כוללת של כ 600 מיליארד דולר.

גם כאן צריך לדייק. 600 מיליארד דולר אינם הכנסה שכבר נחתמה או סכום שאנבידיה יכולה להכיר בדוחות. זהו פוטנציאל עסקי שמנכ״ל החברה מייחס להיקף התשתיות המתוכנן.

האם מדובר במימון מעגלי

הביקורת על העסקה אינה נובעת רק מגודל הערבות. היא נובעת ממבנה היחסים בין הצדדים. אנבידיה משקיעה בחברה שבונה את מרכז הנתונים, תומכת פיננסית בחוזה השכירות של OpenAI ומבטיחה שבתוך המתקן יותקנו המוצרים שלה. כך היא מסייעת ליצור את הביקוש שממנו היא צפויה ליהנות בעתיד.

זה לא אומר שההכנסות מלאכותיות או שהעסקה אינה כלכלית. OpenAI היא זו שאמורה לשלם את דמי השכירות, והערבות של אנבידיה מופעלת רק בתרחישים מוגדרים. אם האתר יושלם, OpenAI תעמוד בתשלומים והקיבולת תנוצל, אנבידיה עשויה למכור ציוד בהיקפים גדולים בלי לשלם דבר במסגרת הערבות.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמעגל הכלכלי. ככל שספקית הציוד נדרשת להשקיע בלקוחות, במפתחות תשתית ובחוזי השכירות כדי לאפשר את רכישת המוצרים שלה, כך גדל הקושי להפריד בין ביקוש עצמאי לבין ביקוש שנתמך במימון של הספקית.

הואנג עונה על הביקורת בטענה שאנבידיה אינה מממנת רכישה מלאכותית של מעבדים אלא מבטיחה משאב פיזי נדיר. מבחינתו, המהלך דומה להסכמים ארוכי טווח שבאמצעותם החברה מבטיחה קיבולת ייצור, אריזה וזיכרון אצל ספקיות השבבים שלה.

ההבדל הוא שבשרשרת האספקה אנבידיה מבטיחה תשומות הדרושות לייצור המוצרים שלה. בעסקה באוהיו היא לוקחת חלק מסיכון האשראי והתשתית בצד של הלקוח. זהו סיכון מסוג אחר, ולכן הוא ראוי למעקב נפרד.

האם באמת ניתן למצוא שוכר חלופי

הטיעון השני של הואנג הוא שהקיבולת אינה תלויה רק ב OpenAI. אם החברה לא תשתמש באתר בעתיד, ניתן יהיה להעביר אותו ללקוחות אחרים, בהם חברות ענן, ארגונים גדולים, ממשלות ומעבדות AI נוספות.

יש היגיון בטענה הזאת. מרכז נתונים שמחובר לחשמל ומותאם למערכות אנבידיה אינו מוצר שניתן להשתמש בו רק למודל אחד או ללקוח אחד. CUDA, סביבת התוכנה של אנבידיה שמאפשרת למפתחים להפעיל יישומי מחשוב על המעבדים שלה, מספקת בסיס משותף למגוון רחב של לקוחות ועומסי עבודה.

אלא שהמילה “חלופי” אינה מבטיחה שהמעבר יהיה פשוט. מציאת שוכר שמסוגל לצרוך כמה גיגה ואט, לחתום על חוזה ארוך ולשלם מחיר שמכסה את הערך המובטח היא משימה מורכבת. אם כמה פרויקטים גדולים ייתקלו במקביל בעודף קיבולת, גם הערך של מרכזי הנתונים וגם כוח המיקוח של בעלי האתרים עלולים להיפגע.

השאלה אינה רק אם אפשר להשכיר את האתר מחדש, אלא באיזה מחיר, בתוך כמה זמן ולמי.

תשתית החשמל היא חלק מרכזי בערך הכלכלי של האתר. גם אם ציוד המחשוב יוחלף, החיבור לרשת וקיבולת ההספק אמורים להמשיך לשרת דורות נוספים של מערכות.

מה אנבידיה מרוויחה ומה היא מסכנת

מבחינת אנבידיה, המהלך יכול לנעול ביקוש למספר דורות של ציוד ולהפוך את החברה מספקית רכיבים לפלטפורמת התשתית שעליה מוקמת תעשיית ה AI. האתר מתוכנן להשתמש במערכות DSX המלאות של החברה, הכוללות מעבדים גרפיים, מעבדים מרכזיים, ציוד תקשורת ותוכנה. המשמעות היא שאנבידיה יכולה להגדיל לא רק את כמות המעבדים שהיא מוכרת, אלא גם את חלקה מכל תקציב התשתיות.

הסיכון הוא שהחברה מחברת בין המאזן שלה לבין התחזיות האגרסיביות של תעשיית ה AI. אם הביקוש ימשיך לצמוח, הערבויות עשויות לאפשר מכירות עצומות בלי להפוך להוצאה משמעותית. אם קצב הצמיחה ייחלש, OpenAI תתקשה לעמוד בהתחייבויות או שהאתר לא ימצא שוכר חלופי בתנאים דומים, אנבידיה עלולה להידרש להשתמש בהון שלה כדי לתמוך בתשתית שנועדה לייצר עבורה מכירות.

החשיפה המרבית של 105 מיליארד דולר אינה תחזית להפסד. היא תקרה חוזית בתרחישים מסוימים, והחבות בפועל יכולה להיות נמוכה בהרבה. עם זאת, זהו סכום מהותי גם עבור אנבידיה. הוא משנה את פרופיל הסיכון של החברה ומרחיב אותו מעבר לביצועי המעבדים ולתחרות הטכנולוגית.

המשמעות למשקיעים

המאמר של הואנג מסמן שינוי חשוב. אנבידיה אינה רוצה להמתין עד שחברות אחרות יבנו את תשתית ה AI. היא מוכנה להשתמש בהון, בערבויות ובקשרים העסקיים שלה כדי להאיץ את בניית התשתית ולהבטיח שבתוכה יפעלו המערכות שלה.

למשקיעים, המספר החשוב ביותר אינו בהכרח ההערכה של 600 מיליארד דולר. צריך לעקוב אחר הקיבולת שבאמת נכנסת לפעילות, קצב רכישות הציוד, תנאי המימון, היכולת של OpenAI לעמוד בחוזים והחשיפה שתופיע בדוחות אנבידיה כהתחייבות מחוץ למאזן או כהוצאה בפועל.

נכון למועד הבדיקה, מניית אנבידיה עלתה בכ 0.2% במהלך המסחר. מאחר שהמאמר והדיווחים פורסמו במהלך יום המסחר והתנועה במניה מתונה, אין בסיס לייחס את השינוי כולו לעסקה.

אנבידיה הופכת את המאזן לחלק מהמוצר

העסקה באוהיו ממחישה עד כמה המרוץ אחר בינה מלאכותית הופך למרוץ תשתיות. היתרון כבר אינו נמדד רק באיכות המעבד, אלא גם ביכולת להשיג חשמל, לממן מבנים ולחתום על התחייבויות ארוכות יותר מאלו שחברות AI צעירות מסוגלות לשאת בעצמן.

אם הביקוש יצדיק את ההשקעה, אנבידיה תבטיח לעצמה אתר עצום שיכול לרכוש ממנה כמה דורות של מערכות. אם הביקוש לא יתפתח לפי התוכנית, היא עלולה לגלות שהערבויות ששימשו להאצת הצמיחה העבירו אליה חלק מהסיכון של הלקוחות.

זו הסיבה שהמהלך חשוב. אנבידיה כבר אינה מוכרת רק את המנוע של מהפכת ה AI. היא מתחילה לסייע במימון המפעל כולו.