ריקון המאגרים האמריקאי, המחיר האמיתי של המלחמה במזרח התיכון

מוקדם יותר היום דיברנו על איך המדיניות ההפכפכה והזגזוגים של דונלד טראמפ משפיעים ישירות על תקציב והוצאות הביטחון של ישראל, הרי שכעת הגיעה השעה לכוון את הזרקור אל מוקד הכוח עצמו ולבחון כיצד הזיגזג האסטרטגי הזה מטלטל את אבני היסוד של הביטחון הלאומי האמריקאי.
בעקבות חודשי לחימה ממושכים במזרח התיכון, צבא ארצות הברית צרך כמעט את כל מלאי הטילים המדויקים ארוכי-הטווח שברשותו.
המחסור הקריטי הזה בנשק אסטרטגי אינו רק מותח עד הקצה את קווי הייצור והתקציבים הביטחוניים בוושינגטון, אלא פוגע במישרין ביכולת ההרתעה האמריקאית מול מעצמות כמו סין ורוסיה ומציב סימן שאלה מורכב מעל המחיר הכלכלי והצבאי שארצות הברית נדרשת לשלם על הפער בין הצהרות לביצוע.

התרוקנות מאגרי החימוש

על פי גורמים רשמיים ואנשי מודיעין האמונים על נתוני החימוש של ארצות הברית, חמשת חודשי הלחימה הנרחבת נגד איראן הובילו לתוצאה חסרת תקדים.
כאמור, במהלך תקופה זו, צרך צבא ארה"ב כמעט את כל מלאי הטילים המדויקים ארוכי הטווח המשוגרים מהקרקע שברשותו. הנתונים שנחשפו מראים כי קצב האש הגבוה והסתמכות היתר על חימוש מבוסס קרקע שחקו במהירות את הרזרבות האסטרטגיות של הפנטגון, שנבנו במשך שנים רבות.

במרכז המחסור הקריטי הזה עומדות שתי מערכות נשק עיקריות המהוות את עמוד השדרה של ארטילריית התקף הטווחים של הצבא האמריקאי.
הראשונה היא ה-ATACMS, טיל קרקע-קרקע ותיק, אמין ומדויק ביותר ששימש את ארה"ב בזירות לחימה שונות. המערכת השנייה היא ה-PrSM, טיל מתקדם מהדור החדש שנכנס לשירות בשנים האחרונות ונחשב ליהלום שבכתר, כאשר מטרתו המקורית הייתה להחליף בהדרגה את ה-ATACMS ולהעניק טווחים ארוכים ויכולות פגיעה משופרות בהרבה.

התרוקנות המאגרים של שתי המערכות הללו מעוררת דאגה עמוקה בצמרת הביטחונית האמריקאית, שכן שניהם נחשבים לרכיב קריטי ובלתי תחליפי בארסנל התקיפה של ארה"ב.
היבט מרכזי נוסף של האתגר הוא המחיר הגבוה והזמן הנדרש לייצורם, כאשר עלות יחידה של כל טיל מסוג זה עולה על מיליון דולר. מצב זה מציב את וושינגטון בפני שוקת שבורה, כשקצב השחיקה בשטח עולה בהרבה על יכולת התאוששות שרשרת האספקה והייצור התעשייתי.

קרדיט: Reuters

החלטות אסטרטגיות ומערכות נמשכות

הגורם המרכזי הראשון לשחיקה המהירה במלאי הטילים נעוץ בהחלטה אסטרטגית מודעת של ממשל טראמפ להימנע ככל הניתן מסיכון טייסים.
על פי הדיווח, הממשל העדיף להסתמך על מסה קריטית של טילי קרקע-קרקע וטילי שיוט לצורך השמדת מטרות איכות בעומק שטח איראן, במקום לשלוח מטוסים מאוישים.
מדיניות זו נבעה מהרצון לצמצם עד למינימום את החשיפה של כלי טיס ואנשי צוות אוויר לזירה עוינת וצפופה, הרוויה במערכות הגנה אווירית מתקדמות ומסוכנות.

לצד השיקול הטקטי, הדינמיקה של העימות תרמה אף היא באופן מכריע לריקון המאגרים כאשר ארה"ב נגררה ללחימה ממושכת בהרבה מהמתוכנן.
המערכה הצבאית נגד איראן, שהחלה בפברואר, תוכננה במקור כמבצע ממוקד, קצר וקצוב בזמן.
עם זאת, התארכות הקרבות לאורך חמישה חודשים רצופים כפתה על הצבא האמריקאי קצב אש נרחב ואינטנסיבי שחרג דרסטית מהתחזיות המוקדמות, מה שהוביל לצריכה מוגברת ובלתי פוסקת של חימוש מדויק.

לבסוף, המחסור הנוכחי אינו נגזרת של המערכה במזרח התיכון לבדה, אלא תוצאה של הצטברות שחיקה מוקדמת עקב השפעת המלחמה באוקראינה.
המלאי האמריקאי של טילי ATACMS ומערכות הגנה אווירית כבר ספג מכה קשה בשנים שקדמו למערכה באיראן, החל משנת 2022. העברות מסיביות ומתמשכות של פריטי חימוש אלו לצבא אוקראינה, שנועדו לאפשר לו לתקוף מטרות אסטרטגיות בעומק רוסיה, הביאו את ארצות הברית לנקודת הפתיחה של העימות הנוכחי כשהיא כבר סובלת מדלדול משמעותי ברזרבות הביטחוניות שלה.

שחיקה במערכות נשק נוספות

המחסור הקריטי בחימוש אינו מוגבל רק לטילי הקרקע-קרקע של הצבא, אלא משתרע גם על פני מערכות התקפה ימיות מרכזיות.
במרכז הדאגה עומד השימוש הנרחב בטילי השיוט מסוג טומאהוק, המיועדים לשיגור מספינות קרב ומצוללות של הצי האמריקאי.
על פי הנתונים, במהלך הלחימה באיראן כילתה ארצות הברית קרוב ל-50% מכלל המלאי העולמי של טילי ה"טומאהוק" שהיו ברשותה, נתון המצביע על השחיקה העמוקה ביכולת האש הימית של ארה"ב להנחתת מכות מדויקות מן הים.

לצד הפגיעה ביכולות ההתקפיות, הזירה המזרח-תיכונית גבתה מחיר כבד וחסר תקדים גם במערך ההגנה האווירית והמיירטים של ארצות הברית.
הערכות של מכון המחקר האסטרטגי CSIS מצביעות על כך שבין חודש פברואר ליולי 2026, נורו כ-65% מכלל מיירטי הפטריוט שהיו מוצבים בזירה. בנוסף, הדיווחים מלמדים כי ארה"ב נאלצה לשגר לפחות 38% ממיירטי מערכת ה-THAAD המתקדמת, המשמשת להגנה מפני טילים בליסטיים, מה שמציב את מערך ההגנה האווירי האמריקאי בעמדת מגננה מתוחה ביותר.

 

קרדיט: Commons

פגיעה בהרתעה מול סין ורוסיה

בכירי מערכת הביטחון והפנטגון מביעים דאגה עמוקה מהמשך מגמת הדלדול במאגרים, שהובילה לפגיעה פריפריאלית במוכנות הכלל-עולמית של צבא ארצות הברית.
כדי לתחזק את קצב האש הגבוה במזרח התיכון, פיקוד המרכז האמריקאי ניצל כמעט לחלוטין את החימוש שהיה מוקצה לזירה זו, ונאלץ למשוך טילי ATACMS וחימושים מדויקים נוספים ממחסנים ומאגרים אסטרטגיים המוצבים באזורים אחרים בעולם, כולל באירופה ובמזרח הרחוק.
שינוע המלאים הגלובלי הזה רוקן למעשה את מעוזי החירום האמריקאיים והותיר זירות מפתח אחרות חשופות וחסרות מענה מיידי.

השלכה זו מעוררת חשש מרכזי בקרב מומחים צבאיים לגבי יכולת ההרתעה האמריקאית מול סין בזירת האוקיינוס השקט, בפרט סביב תרחיש עימות אפשרי בטייוואן.
טילים מדויקים ארוכי טווח כמו הPrSM וטילי השיוט נחשבים לנשק המרכזי והקריטי ביותר שרשת הביטחון האמריקאית זקוקה לו כדי לבלום תוקפנות סינית במרחבים הימיים והאווירים של הפסיפיק. 
ריקון המלאים הללו מייצר כעת חלון פגיעות אסטרטגי שעלול לפתות את סין ואת רוסיה לנצל את המצוקה האמריקאית, תוך ערעור מאזן ההרתעה העולמי שהחזיק מעמד במשך עשורים.

תגובת הבית הלבן והפנטגון

הבית הלבן והנשיא דונלד טראמפ דחו בנחישות את הטענות על מצוקה חימושית או על פגיעה בכשירות המבצעית של הצבא.
בדבריו התייחס הנשיא בביטול לחששות שהועלו, וטען בנחרצות כי לארצות הברית יש "הרבה יותר חימוש מכל מדינה אחרת בעולם והרבה יותר ממה שאנחנו צריכים". עמדה רשמית זו נועדה לשדר עוצמה כלפי חוץ ולהרגיע את הציבור והבעלות ברית, תוך דחיית התזונה המודיעינית והערכות המומחים לגבי דלדול המאגרים.

מנגד, מאחורי הקלעים ומבשורה המעשית, הממשל כבר פועל במלוא המרץ להגדלת ייצור חירום ולהשלמת הפערים שנוצרו בשטח.
הממשל הדגיש כי החברות הביטחוניות בארה"ב פועלות כעת בקצב ייצור חסר תקדים ומרחיבות מפעלים, לצד קידום חבילות תקציב ייעודיות להתחמשות ובהן בקשה רשמית לתוספת של 18.2 מיליארד דולר לתקציב הפנטגון.
כחלק ממאמץ לאומי רחב זה, אף נעשו פניות לחברות ענק אזרחיות, כדוגמת ג'נרל מוטורס ופורד, כדי לבחון אפשרויות להירתם באופן מיידי לייצור מוצרים ורכיבים צבאיים.

החברות שירוויחו מחידוש המלאים

בצידו השני של המחסור החמור בחימוש, עומדות חברות התעשייה הביטחונית האמריקאית שנמצאות בפתחה של גאות כלכלית וזרם חוזים נרחב.
בראש רשימת הנהנות עומדת (Lockheed Martin (LMT, היצרנית הראשית והאינטגרטורית של סדרות הטילים ATACMS וPrSM במתקניה בארקנסו ובטקסס.
החברה, שמנהיגה את המעבר ההדרגתי מATACMS לPrSM המתקדם, מחזיקה כעת בחוזים בהיקף עתק של כ-13.3 מיליארד דולר לייצור הPrSM עד לשנת 2032.
היעד כולל הרחבת קיבולת הייצור למאות טילים בשנה לצד השקעות מסיביות בתשתיות, כלי עבודה וציוד בדיקה.
במקביל, שיתופי פעולה בינלאומיים להעברת קווי ייצור משחררים קיבולת ייצור בארה"ב לטובת PrSM ומגדילים את שורת הרווח, כאשר המחסור במלאים באוקראינה, במזרח התיכון ובמדינות נאט"ו מתורגם ישירות לחוזים רב-שנתיים ארוכי טווח.

לצד לוקהיד מרטין, שרשרת האספקה האמריקאית כולה נהנית מהזרמת התקציבים ומהצורך הבוער בהרחבת הקיבולת.
חברת (Northrop Grumman (NOC ממלאת תפקיד קריטי בהיותה הספקית של מנועי הרקטה המוצקים לטילי הPrSM, תוך הרחבת מערכי הבדיקה והייצור המוגבר.
במקביל, חברת (L3Harris Technologies (LHX מייצרת את מנועי הרקטה (M124) ורכיבי מפתח נוספים לATACMS במסגרת חוזים של עשרות מיליוני דולרים, לצד מעורבות בהנעה וברכיבים לגרסאות עתידיות של PrSM והרחבת מתקניה בארקנסו.

את התמונה הטכנולוגית משלימה חברת (Honeywell (HON, המספקת את רכיבי הליבה של הטילים, בהם מערכות ניווט, יחידות מדידה ומפעילים, לאחר שהשקיעה מאות מיליוני דולרים בהגדלת קיבולת הייצור של רכיבי תחמושת מתקדמת.
חברות אלו, בהובלת לוקהיד מרטין כראש השרשרת, נהנות מזינוק ישיר בביקושים בעקבות הדלדול במאגרים, ומנצלות את המאמץ האמריקאי ושל נאט"ו להגדלת מהירות הייצור. 
בעוד ייצור ה-ATACMS נמשך לטובת ייצוא ומילוי חובות קודמים, הPrSM צומח במהירות כמערכת הנשק העתידית, המבטיחה צמיחה כלכלית ארוכת טווח עבור ענקיות הביטחון של ארה"ב.

קרדיט: Defense one

מחיר ההרתעה והמבחן האמריקאי

לסיכום, העימות הממושך במזרח התיכון לא רק שחק עד דק את מאגרי החימוש המדויק של צבא ארצות הברית, אלא חשף פער אסטרטגי עמוק בין השאיפות הגיאופוליטיות של וושינגטון לבין היכולת התעשייתית שלה לתחזק אותן.
בעוד שהרזיה כפויה זו במאגרים מציבה חלון פגיעות מסוכן מול מעצמות כגון סין ורוסיה, היא במקביל משמשת כמנוע צמיחה אדיר עבור ענקיות הביטחון האמריקאיות שזוכות לחוזים רב-שנתיים בהיקפי עתק. בסופו של דבר, המערכה באיראן מעמידה למבחן לא רק את מדיניות החוץ והביטחון של ממשל טראמפ, אלא את יכולתה של ארה"ב להמשיך ולהקרין עוצמה גלובלית בעולם של עימותים מרובים ובלתי נגמרים.