הארנונה בדרך למעלה, למה 121 רשויות מבקשות לייקר את החשבון ב2027?

 

חשבון הארנונה של 2027 צפוי לעלות בכל מקרה, אבל עבור חלק מהתושבים ובעלי העסקים זו עלולה להיות רק ההתחלה.
121 רשויות מקומיות הגישו בקשות לשנות את תעריפי הארנונה מעבר לעדכון השנתי הרגיל, לעומת 108 רשויות בשנה הקודמת.
חלקן מבקשות תוספת מתונה יחסית, אחרות מכוונות בעיקר לעסקים, ויש גם בקשות חריגות בהרבה, כמו העלאה של 30% בנצרת.

חשוב להדגיש כבר בהתחלה אלה עדיין בקשות בלבד.
משרד הפנים מציין שהבקשות לשנת 2027 טרם נבחנו, אפילו לא ברמת תקינות המסמכים והעמידה בתנאים, לכן עוד מוקדם לדעת אילו העלאות יאושרו ובאיזה שיעור.
אבל עצם העובדה שכל כך הרבה רשויות מבקשות לחרוג מהעדכון הרגיל מספרת סיפור רחב יותר על מצבן הכלכלי של הערים ועל הפער שבין ההוצאות שלהן לבין ההכנסות שהן מצליחות לייצר.

מהי בעצם ארנונה?

ארנונה היא מס מקומי שמשלם מי שמחזיק בנכס, בין אם מדובר בדירה, משרד, חנות, מפעל או מלון.
הכסף נכנס לקופת הרשות המקומית ומשמש אותה למימון הפעילות השוטפת שלה, החל מניקיון הרחובות ופינוי האשפה, דרך תאורה, גינון ותחזוקת תשתיות, ועד שירותי חינוך, רווחה ופעילות עירונית נוספת.

החשבון אינו נקבע רק לפי גודל הנכס, החישוב הבסיסי הוא שטח הנכס כפול התעריף שקבעה הרשות, אבל התעריף עצמו מושפע מסוג הנכס, מהשימוש שנעשה בו ומהאזור שבו הוא נמצא.
לכן שתי דירות בגודל זהה בערים שונות, ולעיתים אפילו בשכונות שונות באותה עיר, יכולות לקבל חיוב שונה. כך גם משרד וחנות בגודל זהה לא בהכרח ישלמו אותו סכום.

למה עסקים משלמים אחרת מדירות?

אחת הנקודות החשובות בסיפור הארנונה היא ההבדל בין נכסים למגורים לנכסים שאינם למגורים.

דירות מגורים מחויבות לפי תעריף שנועד לשקף את השימוש למגורים ואת יכולת התשלום של משקי הבית. לעומת זאת, עסקים, משרדים, חנויות, מפעלים, בתי מלון ומחסנים מחולקים לסיווגים נפרדים, וברוב המקרים התעריפים שלהם גבוהים משמעותית מתעריפי המגורים.

מבחינת הרשות המקומית, המשמעות גדולה.
שכונת מגורים חדשה מביאה איתה אלפי תושבים שזקוקים לכבישים, מוסדות חינוך, ניקיון, גינות, שירותי רווחה ותשתיות. הארנונה שהם משלמים לא תמיד מכסה את מלוא עלות השירותים האלה.

אזור מסחר או תעסוקה, לעומת זאת, יכול להכניס לקופת העירייה ארנונה גבוהה יותר, בלי לייצר את אותה רמת הוצאה על בתי ספר, גני ילדים ושירותים למשקי בית.
זו הסיבה שרשויות נאבקות על הקמת פארקי תעסוקה ומתחמי מסחר.
מבחינתן, לא מדובר רק בפיתוח עירוני אלא במקור הכנסה שמאפשר להן לממן את העיר.

כאן גם נמצא אחד השורשים של הבעיה הנוכחית.
ערים מסוימות גדלו במהירות במספר הדירות והתושבים, אך שטחי המסחר והתעסוקה שתוכננו לצדן התעכבו או לא הוקמו.
העירייה נשארת עם יותר תושבים לשרת, אבל בלי מנוע ההכנסות שהיה אמור לעזור לממן את השירותים.

העלאה אוטומטית מול העלאה חריגה

גם אם אף בקשה חריגה לא תאושר, תעריפי הארנונה צפויים להתעדכן ב2027 בשיעור של 3.05%.
זהו עדכון ארצי שנקבע באמצעות מנגנון המכונה לעיתים “הטייס האוטומטי”.

התרשים מטה מציג את שיעור העדכון השנתי בארנונה עד 2025.
העלייה של 5.29% ב2025 הייתה גבוהה משמעותית מהממוצע בשנים 2007–2024, שעמד על 1.95%. בשנת 2027 צפוי עדכון נוסף של 3.05%, שאינו מופיע בתרשים.


מקור: משרד הפנים

המנגנון מבוסס על השינויים במדד המחירים לצרכן ובמדד השכר במגזר הציבורי.
הרעיון פשוט, כאשר השכר והמחירים במשק עולים, גם העלויות של הרשויות המקומיות גדלות, ולכן תעריפי הארנונה מתעדכנים בהתאם.
משרד הפנים מאשר כי שיעור העדכון לשנת 2027 עומד על 3.05%. 

אלא שרשות מקומית יכולה לבקש שינוי נוסף מעבר לעדכון הזה.
זהו אישור חריג שיכול לכלול העלאת תעריף, הפחתתו או שינוי של סיווג מסוים.
הבקשה אינה מספיקה בפני עצמה והיא צריכה לעבור את תהליך האישור של המדינה.

לכן, כשעירייה מבקשת תוספת של 7.5% מעבר לעדכון האוטומטי, החשבון עלול לעלות בשיעור גבוה בהרבה מ3.05%.
עם זאת, השיעור הסופי תלוי באופן שבו הבקשה מנוסחת ובשאלה אם האחוז המבוקש כולל את העדכון האוטומטי או מתווסף אליו.

למה הרשויות רוצות עוד כסף?

ההסבר הראשון הוא התייקרות ההוצאות.
עיריות רוכשות שירותי ניקיון, אבטחה, תחזוקה, הסעות, גינון, תשתיות ושירותים מקצועיים מספקים חיצוניים. כאשר מחירי הדלק, חומרי הגלם, השכר והחוזים עולים, עלות מתן השירותים לתושבים עולה יחד איתם.

באשדוד, למשל, הסבירו כי ספקים ביקשו לסיים התקשרויות לפני הזמן, גם במחיר של חילוט ערבויות. העירייה נאלצה לצאת למכרזים חדשים ולקבל הצעות במחירים גבוהים יותר.
לפי הבקשה שהובאה בכתבה, העלאה של 7.5% בכלל הנכסים צפויה להוסיף לקופת העירייה כ55 מיליון שקל.

הסבר נוסף הוא הצורך באיזון תקציבי.
רשות שמתקשה לכסות את הוצאותיה יכולה לקצץ בשירותים, להסתמך על מענקים או לנסות להגדיל הכנסות. העלאת ארנונה היא אחת הדרכים הישירות לעשות זאת.

נצרת היא הדוגמה החריגה ביותר, העירייה מבקשת להעלות את התעריפים ב30% בכל הסיווגים, מעבר לעדכון האוטומטי.
הנימוקים שהציגה הם הצורך להגיע לאיזון תקציבי והטענה שהתעריפים הקיימים בעיר נמוכים מהרמה המומלצת.

יש גם רשויות שסובלות מחוסר איזון בין מגורים לתעסוקה.
גן יבנה, למשל, מבקשת תוספת של כ6.7%, כך שיחד עם העדכון האוטומטי העלייה עשויה להתקרב ל10%. העירייה מציינת כי נוספה לה שכונה של כ1,600 יחידות דיור, בעוד שאזור התעסוקה שנועד לתמוך כלכלית בהתרחבות עדיין לא אושר.
במילים פשוטות, התושבים כבר הגיעו וההוצאות כבר גדלו, אבל מקור ההכנסה המשלים עדיין לא נבנה.

מפת הבקשות: לא כל עיר ולא כל נכס יושפעו באותה צורה

הבקשות שונות מאוד בין רשות לרשות:

נצרת מבקשת תוספת גורפת של 30% לכל הסיווגים, מעבר לעדכון האוטומטי.

אשדוד מבקשת תוספת של 7.5% לכלל הנכסים, שאמורה להגדיל את הכנסות העירייה בכ55 מיליון שקל.

רמת גן מבקשת העלאה של כ10% במספר סיווגים, בעיקר לעסקים.
לפי העירייה, מספר הנישומים שיושפעו קטן יחסית, אך התוספת הצפויה להכנסות עומדת על כ36 מיליון שקל בשנה.

גן יבנה מבקשת תוספת גורפת של כ6.7%, ובשילוב העדכון האוטומטי מדובר בעלייה כוללת של כמעט 10%.

אריאל מבקשת העלאה כוללת של 8.2%, כולל העדכון האוטומטי.

קריית מלאכי מבקשת תוספת של 5% מעבר לעדכון השנתי בסיווגים שאינם למגורים, כך שהעלייה הכוללת עשויה להגיע לכ8%.

רחובות מבקשת העלאה כוללת של 8% בחלק מנכסי המגורים בעיר.

סכנין ותל מונד מבקשות העלאה כוללת של 5% לכלל הנכסים, כלומר תוספת של כ2% מעבר לעדכון האוטומטי.

נס ציונה מבקשת תוספת של 1% לנכסי מגורים ושל 4.5% לנכסים שאינם משמשים למגורים. בין הנימוקים נמצא מס המטרו שהוטל על העירייה.

אילת מבקשת תוספת של כ4% במספר סיווגים הקשורים למלונאות ולדירות המשמשות לנופש.

המספרים מבוססים על הבקשות המפורטות בכתבת כלכליסט. הם אינם מייצגים בהכרח את ההתייקרות הסופית, משום שהבקשות עדיין לא אושרו. משרד הפנים עצמו מבהיר כי בקשות 2027 טרם נבחנו. 

מי צפוי להרגיש את העלייה?

במקומות שבהם הבקשה מתמקדת בעסקים, משקי הבית לא בהכרח יראו שינוי נוסף מעבר לעדכון האוטומטי.
אבל מבחינה כלכלית, גם תוספת שמוטלת רק על עסקים יכולה להגיע בסופו של דבר לצרכנים.

ארנונה עסקית היא הוצאה קבועה.
היא אינה יורדת כשהחנות חלשה, כשהמסעדה ריקה או כשהמשרד רושם הפסד.
עסק שמשלם יותר יכול לספוג את העלות ולפגוע ברווחיות, לנסות להעלות מחירים, לצמצם פעילות או לחפש מיקום זול יותר.

ההשפעה אינה זהה על כולם.
עבור חברה גדולה, תוספת מסוימת לארנונה עשויה להיות שולית יחסית.
עבור חנות קטנה, בית קפה או עסק שמפעיל שטח גדול בשולי רווח נמוכים, היא יכולה להיות משמעותית הרבה יותר.

גם בעלי נכסים מסחריים עשויים להרגיש את הלחץ.
ארנונה גבוהה יותר מייקרת את העלות הכוללת של החזקת הנכס עבור השוכר, ועלולה להשפיע על הביקוש, על גובה השכירות שהעסק מוכן לשלם ועל הכדאיות של פתיחת פעילות באזור.

במגורים, ההשפעה ישירה וברורה יותר. ארנונה היא הוצאה קבועה שקשה למשפחה לצמצם.
כשמחברים אותה לעלויות הדיור, המזון, החשמל והתחבורה, גם תוספת שנראית קטנה באחוזים מצטברת לעוד לחץ על התקציב המשפחתי.

האם ההעלאות באמת יאושרו?

עדיין אי אפשר לדעת.

לפי הכתבה, מתוך 108 הבקשות שהוגשו לקראת 2026, 95 כללו העלאות תעריפים ורובן אושרו.
עו״ד מוטי איצקוביץ, המתמחה במיסוי מוניציפלי, טען כי בשנים האחרונות המדינה נוטה לאשר יותר בקשות חריגות מבעבר.

מצד שני, 2027 היא שנת בחירות לרשויות המקומיות, ולכן עשויה להיות רגישות גדולה יותר להעלאות שיפגעו ישירות במשקי הבית. לפי ההערכה שהובאה בכתבה, המדינה עשויה להיזהר במיוחד מהתייקרות חריגה בארנונה למגורים.

כך או כך, חשוב להפריד בין שלושה דברים, העדכון האוטומטי של 3.05%, שכבר נקבע, הבקשות החריגות שהגישו הרשויות, וההחלטה הסופית של המדינה, שעדיין לא התקבלה.

הסיפור הגדול יותר נמצא בתכנון הערים

קל להסתכל על גל הבקשות כעל עוד ניסיון של עיריות לקחת יותר כסף מהציבור, אבל התמונה מורכבת יותר.

רשות מקומית אמורה לספק לתושבים יותר ויותר שירותים, בזמן שגם ההוצאות שלה מתייקרות.
כאשר נבנות אלפי דירות בלי מספיק שטחי תעסוקה ומסחר, בסיס ההכנסות שלה אינו גדל באותו קצב כמו מספר התושבים והוצאות השירות.

מנגד, העלאת ארנונה אינה פותרת את הבעיה מהשורש.
היא יכולה לסגור פער תקציבי בטווח הקצר, אבל גם להכביד על משפחות, לפגוע בעסקים ולהפוך עיר לפחות אטרקטיבית לפעילות מסחרית.
אם העלויות עולות שוב ושוב בלי שיפור במקורות ההכנסה ובניהול העירוני, הארנונה הופכת לפתרון הקל לבעיה תכנונית עמוקה.

סיכום

הארנונה צפויה לעלות ב3.05% בשנת 2027 בעקבות העדכון האוטומטי.
מעבר לכך, 121 רשויות מבקשות לבצע שינויים חריגים, ורבות מהן מעוניינות בתוספת נוספת.

לא כל הבקשות יאושרו, לא כל התושבים יושפעו באותה מידה, ובחלק מהערים עיקר העלייה מיועד לעסקים או לסיווגים מצומצמים ועדיין, ריבוי הבקשות מעיד שהרשויות מתמודדות עם לחץ אמיתי, השירותים מתייקרים, האוכלוסייה גדלה, ובערים רבות אין מספיק שטחי תעסוקה שיממנו את ההתרחבות.

השאלה לקראת 2027 אינה רק בכמה יעלה החשבון, השאלה החשובה יותר היא האם העלאת הארנונה משמשת פתרון זמני להתייקרות אמיתית, או שהיא הופכת לתחליף קבוע לתכנון עירוני ולניהול תקציבי טובים יותר.