איך שירות המילואים הממושך שוחק את שכר המשרתים לטווח הארוך?

מאחורי הדיונים הסוערים על גובה המענקים, ימי השירות המצטברים והמענה המיידי לעסקים קטנים, מסתתר מנגנון כלכלי שקט ומסוכן הרבה יותר, העברת עלויות הלחימה ישירות אל עתידם התעסוקתי של משרתי המילואים.
בעוד הציבור מתמקד בפיצוי בטווח הקצר, נתונים עדכניים של מרכז טאוב חושפים כי המחיר האמיתי של השירות הממושך נפרס על פני עשורים, בצורת צלקת שכר העלולה לחתוך עד חמישית מהכנסתם העתידית של המשרתים, פגיעה אנושה בתעסוקת בנות הזוג, ושפל היסטורי ברישום לאקדמיה.
הנטל הכלכלי של המילואים כבר מזמן אינו רק סעיף בתקציב המדינה, הוא הופך למס סמוי המוטל על הכתפיים של מעמד הביניים היצרני ומשחק לידיה של פצצת זמן המאיימת על ההון האנושי והצמיחה של הכלכלה הישראלית כולה.

מרכז טאוב, המחקר שמאחורי המדיניות החברתית והכלכלית בישראל

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מכון מחקר עצמאי הפועל מירושלים, העוסק בניתוח מעמיק של תהליכי עומק כלכליים וחברתיים במדינה.
המרכז נוסד בשנת 1982 על ידי ד"ר ישראל כץ (לשעבר שר העבודה והרווחה) ונקרא על שמו של איש העסקים האמריקאי הנרי טאוב, שתמך בהקמתו.
מטרתו המרכזית של המכון היא להפיק מחקרים אובייקטיביים ואיכותיים ברמה הגבוהה ביותר, במטרה לגבש הצעות מדיניות יישומיות, חדשניות ושוויוניות לקידום רווחת הציבור.
עבודת המרכז מקיפה מגוון תחומי ליבה ובהם חינוך, שוק העבודה, בריאות, רווחה, דמוגרפיה, הגיל הרך ואיכות הסביבה.
תוצרי המכון, הכוללים דוחות דגל שנתיים כמו דוח מצב המדינה, מונחשים באופן שוטף למקבלי ההחלטות, לקהילה המדעית, לתקשורת ולציבור הרחב, ומהווים מסד נתונים מרכזי בעיצוב השיח הציבורי והמדיניות בישראל.

קרדיט: הטלוויזיה החברתית

צלקת השכר

התפיסה הציבורית הרווחת נוטה להניח כי תגמולי המילואים מהמוסד לביטוח לאומי מעניקים רשת ביטחון מלאה ומכסים את אובדן ההכנסה של המשרת בזמן אמת.
אולם, ניתוח כלכלי מעמיק חושף פער דרמטי ומתרחב בין הפיצוי הנקודתי לטווח הקצר לבין הנזק המצטבר לטווח הארוך.
בעוד שהמדינה משלמת על ימי ההיעדרות בפועל, היא אינה מפצה על הקיפאון המקצועי שנוצר בזמן שהמשרת מנותק מסביבת עבודתו.
היעדרות ממושכת זו מקפיאה את צבירת הניסיון המעשי, מונעת יציאה להכשרות קריטיות, ומובילה לפספוס הזדמנויות קידום, מעבר בין תפקידים ומשא ומתן על שכר, עובדה שמייצרת אפקט מצטבר של שחיקה תעסוקתית.

ממצאי המחקר מציגים תמונה קשה של פגיעה קבועה בכושר ההשתכרות, החל מהערכות זהירות ועד לתחזיות פסימיות יותר.
לפי ההערכה הבסיסית והשמרנית, מילואימניק ששירת 233 ימים ומעלה צפוי לספוג פגיעה קבועה של כ-4.7% משכרו העתידי.
הנתונים מחריפים עוד יותר בקרב אבות לילדים ששירתו בין 290 ל-320 ימים, קבוצה רחבה המונה מעל 100,000 איש, עבורם הפגיעה הממוצעת בשכר מזנקת ל-6% לפחות.
אובדן הכנסה זה אינו חולף עם השחרור, אלא מלווה את העובד לאורך שנים קדימה.

כאשר בוחנים את המצב דרך מחקרים כלכליים בינלאומיים העוסקים בהשפעות עומק של ניתוק ממושך משוק העבודה, התמונה הופכת למטרידה הרבה יותר.
תחת אומדנים אלו, הפגיעה המצטברת בשכרו של המשרת אינה נעצרת באחוזים בודדים, אלא עלולה לזנק לטווח של 19% עד 21% לאורך 5 עד 20 השנים הבאות.
צלקת שכר זו משלמת מחיר יקר לא רק ברמת המיקרו של משק הבית, אלא גם ברמת המקרו, כאשר היא שוחקת את פוטנציאל ההשתכרות של מעמד הביניים היצרני ומשפיעה לרעה על פריון העבודה במשק כולו.

מדד נוסף המעיד על השינויים הדרמטיים בשטח הוא הירידה החדה בתשלום הממוצע ליום מילואים, שצנח בשנת 2024 בכ-30%.
ירידה זו אינה מקרית, אלא משקפת שינוי מבני בהרכב האוכלוסייה שנשאה בעומס הגיוס, עם נטייה מוגברת לגיוס צעירים בתחילת דרכם המקצועית או עובדים בעלי שכר נמוך מלכתחילה.
השילוב בין גיוס מוגבר של אוכלוסיות צעירות לבין שחיקת השכר העתידית שלהן מייצר מלכוד כלכלי, שכן בדיוק בשנים הקריטיות לבניית הקריירה והביסוס הפיננסי, נשללת מהן היכולת למקסם את כושר ההשתכרות שלהן.

כשנטל המילואים מכה בבית

הפגיעה הכלכלית העמוקה של שירות המילואים אינה נעצרת במשרת עצמו, אלא מחלחלת באופן ישיר אל תוך היציבות של התא המשפחתי כולו.
ההיעדרות הממושכת מהבית מייצרת שרשרת תגובה הרסנית, השירות מוביל להעברת כל עומס הטיפול במשפחה ובמשק הבית אל בן או בת הזוג, דבר המאלץ אותם לצמצם את שעות עבודתם או להקפיא את התפתחותם המקצועית, ומסתיים בירידה חדה ומשמעותית בהכנסה הפנויה של המשפחה.
מנגנון שחיקה זה הופך את הנטל הכלכלי מבעיה אישית של חייל בודד למשבר רוחבי המאיים על חוסנן הפיננסי של מאות אלפי משפחות בישראל.

המציאות בשטח משקפת את עוצמת הזעזוע שחווים בני ובנות הזוג בעקבות הלחימה הממושכת.
נתוני המחקר מצביעים על זינוק דרמטי של 40% בשיעור אי-התעסוקה בקרב נשות משרתי המילואים מאז אוקטובר 2023.
בקרב הנשים השכירות, כ-30% דיווחו על פגיעה ישירה בשכרן כתוצאה מהעומס המשפחתי הכבד שנפל על כתפיהן, ו-3% אף פוטרו כליל מעבודתן.
המכה קשה אף יותר עבור נשים עצמאיות, כאשר לא פחות מ-73% מנשות המילואימניקים שמנהלות עסק עצמאי דיווחו על פגיעה קשה ומשמעותית בפעילות העסקית שלהן, נתון הממחיש כיצד הנטל הציבורי הופך ישירות למחיר כלכלי כבד שמשלם התא המשפחתי.

 

קרדיט: רגע 

הפגיעה השקטה בדור העתיד של המשק

שירות המילואים המרובה אינו פוגע רק בשוק העבודה הנוכחי, אלא מייצר חסם עמוק בערוץ ההכשרה המרכזי של ההון האנושי העתידי בישראל.
בשנת הלימודים תשפ״ה שירתו במילואים כ-70,000 סטודנטים, והעומס המצטבר הניב פגיעה ישירה ומידית בנכונות ובליכולת של צעירים להשתלב במערכת ההשכלה הגבוהה.
נתוני הרישום חושפים ירידה חדה של כ-10% בהצטרפות של יהודים לא-חרדים בגילי המילואים לאקדמיה. כתוצאה מכך, שיעור הסטודנטים לתואר ראשון בקבוצה זו צנח לנקודת שפל היסטורית שלא נראתה מאז שנת הלימודים 2018/2019, כאשר הבלימה מורגשת בעוצמה רבה בדיוק בקבוצות הגיל הקריטיות לבניית עתיד מקצועי, נשים בנות 22–24 וגברים בני 25–29.

צניחה זו ברישום ובלימודים אינה מתחלקת באופן שווה ברחבי המדינה, אלא מעמיקה פערים גיאוגרפיים וחברתיים קיימים.
בעוד שבמחוזות המרכז ותל אביב היקפי הגיוס גמישים יותר ומשתנים בהתאם לעצימות הלחימה, באזורי הפריפריה, ביהודה ושומרון וביישובי גבול הצפון, דוגמת הגולן, צפת ועכו, היקף הגיוס נותר גבוה וקבוע לאורך זמן, בין היתר בשל הפעילות הממושכת של כיתות הכוננות והגנת היישובים.
חוסר השוויון הגיאוגרפי הזה גורם לכך שהשחיקה האקדמית והכלכלית מכה בעוצמה יתרה דווקא בתושבי הפריפריה, מעכבת את כניסתם לשוק העבודה האיכותי, ומאיימת להרחיב את הפערים הכלכליים בין המרכז לפריפריה בשנים לבוא.

 

קרדיט: מעריב

 

השלכות הרוחב על הכלכלה והשווקים 

השחיקה המתמשכת במעמד הביניים והפגיעה בהון האנושי אינן נשארות תחומות לחשבון הבנק של המילואימניק הבודד, אלא מחלחלות בעוצמה אל הנכסים הפיננסיים ואל יציבות המשק כולו.
הזעזוע הראשון פוגע בראש ובראשונה בענף ההייטק והחדשנות, קטר הצמיחה המרכזי של הכלכלה הישראלית.
העיכוב ברכישת השכלה גבוהה בקרב צעירים, לצד הנתק והשחיקה המקצועית של מהנדסים ואנשי פיתוח המגויסים לתקופות ממושכות, פוגעים ישירות בפריון העבודה ובקצב הפיתוח.
ירידה זו בכושר התחרותיות ובקצב החדשנות עלולה להוביל לשחיקה ברווחיות של חברות הטכנולוגיה, דבר שמייצר לחץ שלילי מתמשך על מניות הענף ועל מדדי הבורסה המובילים בתל אביב, כדוגמת מדד ת״א-35 ומדד ת״א-125.

במקביל לפגיעה במנועי הצמיחה, הפגיעה בהכנסה הפנויה של עשרות אלפי משקי בית חזקים מחלחלת אל הסקטור הקמעונאי ואל מערכת הבנקאות.
כאשר למעמד הביניים היצרני יש פחות כסף פנוי לבזבוזים, צריכת המוצרים והשירותים יורדת, עובדה שפוגעת ברווחיות של חברות הקמעונאות והנדל״ן המניב.
מעבר לכך, השחיקה בהכנסות אל מול התחייבויות קבועות, כמו משכנתאות שנלקחו בסביבת ריבית גבוהה, מעלה את הסיכון לחדלות פירעון.
המערכת הבנקאית נאלצת להגיב בהגדלת ההפרשות להפסדי אשראי כדי לרפד את עצמה מחשש לחובות אבודים, מהלך המשפיע לרעה ובאופן ישיר על רווחיות הבנקים ועל מדד ת״א-בנקים.

הצלעות השלישית והקריטית בשרשרת זו היא הלחץ הפיסקלי ההולך ומחמיר על תקציב המדינה.
הזינוק הדרמטי בעלויות תגמולי המילואים, שהגיעו לכ-26 מיליארד שקלים בשנת 2024 לבדה, לצד הירידה בחלקו של התקציב החברתי הרגיל, מאלצים את הממשלה להגדיל את הגירעון בצורה משמעותית.
כדי לממן הוצאות אלו, המדינה נדרשת ללווה כספים ולגייס חוב נרחב בשווקים. מהלך זה מביא לעליית תשואות באיגרות החוב הממשלתיות, המייקרת את עלויות המימון והאשראי עבור המדינה והסקטור הפרטי כאחד.
במקביל, העלייה בפרמיית הסיכון של ישראל והחשש מאי יציבות כלכלית ממושכת מייצרים לחץ פוטנציאלי להיחלשות השקל מול המטבעות הזרים.

הגישה הממתנת מול אי הודאות המבצעית

מנגד לניתוחים המזהירים מפני פצצת זמן כלכלית, קיימת גם גישה כלכלית ממתנת הטוענת כי השוק הישראלי מתאפיין בחוסן מבני גבוה וביכולת התאוששות מהירה גם לאחר זעזועים כבדים.
לפי תפיסה זו, צעדי המדיניות המתוכננים בדרג הצבאי והפוליטי עשויים לספק את הבלמים הנדרשים כדי למנוע את נזקי השכר והתעסוקה ארוכי הטווח.
בדיונים שנדונו בוועדת המשנה למשאבי אנוש בכנסת הוצגו מתווים למעבר למופע מילואים חד-שנתי מרוכז וצמצום היקף ימי השירות הממוצעים לכ-55 ימים בשנת 2026.
חסידי הגישה הממתנת מעריכים כי רפורמות אלו, לצד כושר ההסתגלות המוכח של הסקטור הפרטי, יאפשרו למשרתים להדביק את הפערים המקצועיים והאקדמיים, ובכך לצמצם באופן משמעותי את צלקת השכר העתידית.

עם זאת, השאלה הכלכלית והחברתית המרכזית נותרת פתוחה ורגישה מאי פעם, האם המציאות הביטחונית בשטח אכן תאפשר את צמצום ימי המילואים ומימוש התוכניות הללו?
כל עוד הפער בין הצורך המבצעי המיידי לבין יכולת הנישאה הכלכלית של מעמד הביניים נותר בעינו, הנטל הכלכלי האמיתי אינו נעלם, הוא פשוט ממשיך להצטבר הרחק מעיני הציבור, ויוטמע בדוחות השכר וההכנסות העתידיים של דור שלם.

הנטל הסמוי של המילואים 

לסיכום, המחיר הכלכלי של שירות המילואים הממושך אינו נגמר בימי הלחימה בפועל ואינו מפוצה במלאו על ידי המענקים המיידיים.
הנתונים מציגים תמונה מורכבת של צלקת שכר ארוכת טווח, העלולה לגרוע עד חמישית מהכנסתם העתידית של המשרתים, לצד פגיעה עמוקה בתעסוקת בנות הזוג ושפל היסטורי ברישום לאקדמיה.
כאשר שוחקים את ההון האנושי של מעמד הביניים היצרני, הפגיעה מחלחלת במהירות אל מנועי הצמיחה של המשק, החל מחברות ההייטק והצריכה הפרטית, דרך היציבות של המערכת הבנקאית, ועד להרחבת הגירעון הממשלתי וייקור העלויות לכלל האזרחים.
ככל שהצרכים המבצעיים ימשיכו לגבור על התכנונים הכלכליים, המדינה תצטרך להתמודד לא רק עם אתגרי הביטחון בחזית, אלא גם עם השלכות העומק של פצצת הזמן הכלכלית הפוגשת כל בית בישראל.