הפנטגון יוצא למרוץ נגד פער הרחפנים האוקראיני

הפנטגון יוצא למרוץ נגד פער הרחפנים האוקראיני

המלחמה באוקראינה הפכה את הרחפן הקטן ממוצר משלים לאחד מכלי הנשק המרכזיים של שדה הקרב המודרני.
אלא שדווקא ארצות הברית, שמחזיקה בתעשייה הביטחונית הגדולה בעולם, מגלה כי בכל הנוגע לייצור המוני של רחפני תקיפה זולים היא נמצאת הרחק מאחור.
אוקראינה צפויה לייצר השנה בין 6 ל7 מיליון רחפני תקיפה קטנים מסוג FPV, בעוד התוכנית האמריקאית תגיע לפחות מ200 אלף רחפנים במצטבר עד פברואר 2027.
הפער אינו נובע רק ממספר המפעלים, אלא ממערכת שלמה שנבנתה באוקראינה תחת לחץ מלחמתי ומשלבת פיתוח מהיר, ייצור המוני והתאמות המבוססות על ניסיון מבצעי.
כעת הפנטגון מנסה לבנות יכולת דומה בתוך ארצות הברית, אך עושה זאת תוך הצבת מגבלה משמעותית נוספת: צמצום התלות ברכיבים סיניים והקמת שרשרת אספקה מקומית.

פער של מיליוני רחפנים

אוקראינה צפויה לייצר בשנת 2026 בין 6 ל7 מיליון רחפני FPV קטנים, כלומר רחפנים המופעלים באמצעות תמונת וידאו המועברת מהמצלמה אל המפעיל.
מדובר בקצב של כ500 אלף רחפנים בחודש, נתון שממחיש כיצד המלחמה הובילה להקמת תעשייה המסוגלת לייצר מערכות תקיפה זולות בכמויות עצומות.
היקף הייצור מאפשר לאוקראינה להחליף רחפנים שאבדו, להתאים במהירות דגמים לשינויים בשדה הקרב ולבחון פתרונות חדשים בקצב שתהליכי רכש צבאיים מסורתיים מתקשים להשיג.

מנגד, תוכנית Drone Dominance של הפנטגון, שהיקפה 1.1 מיליארד דולר, צפויה להזמין פחות מ200 אלף רחפנים במצטבר עד פברואר 2027.
גם אם משווים את כל הכמות האמריקאית המתוכננת לחודש אחד בלבד של ייצור באוקראינה, ארצות הברית עדיין מגיעה לפחות ממחצית מהתפוקה החודשית האוקראינית.
הפער אינו מלמד בהכרח שאין לארצות הברית היכולת הטכנולוגית לייצר רחפנים מתקדמים, אלא שעדיין לא נבנתה בה תשתית המאפשרת ייצור סדרתי בהיקף הנדרש.

מבחינת הפנטגון, המעבר מאפס ל200 אלף רחפנים הוא השלב המורכב ביותר, מכיוון שהוא מחייב הקמת מפעלים, הכשרת עובדים, התקשרות עם ספקים ויצירת ביקוש קבוע שיאפשר לחברות להשקיע בקיבולת.
לאחר שהתשתית הזו תוקם, הגדלת הייצור עשויה להיות קלה יותר, אך נקודת הפתיחה הנמוכה ממחישה מדוע צמצום הפער מול אוקראינה צפוי להימשך שנים ולא חודשים.

המלכוד של שרשרת האספקה האמריקאית

הפנטגון מנסה להגדיל במהירות את מספר הרחפנים, אך במקביל מקשיח את הדרישות לגבי מקור הרכיבים שמהם הם מיוצרים.
מסגרת שרשרת אספקה מעודכנת שפורסמה ב23 ביולי קובעת כי היעד הסופי הוא הקמת שרשרת אספקה מקומית מלאה למערכות אוויריות קטנות ובלתי מאוישות.
כחלק מההחמרה, הרחפנים של 19 החברות המשתתפות באירוע הניסוי הקרוב לא יוכלו לכלול רכיבים אסורים, ובהם מנועים חשמליים ללא מברשות או מארזי סוללות מתוצרת סין.

הדרישה לעצמאות תעשייתית ברורה מבחינה אסטרטגית, אך היא מקשה על הגדלת הייצור בטווח הקצר.
רוב הרחפנים שנרכשו בשלב הקודם של התוכנית כללו ככל הנראה מנועים סיניים, ולכן המעבר לספקים אמריקאיים אינו שינוי שולי אלא בנייה מחדש של חלקים מרכזיים בשרשרת האספקה.
האתגר אינו מסתכם בהרכבת הרחפן עצמו, משום שהיצרנים צריכים להבטיח זמינות של מנועים, סוללות, מערכות אלקטרוניות ורכיבים נוספים בהיקפים גדולים ובמחירים שיאפשרו ייצור המוני.

לכן, ארצות הברית נדרשת לפתור שתי בעיות במקביל.
היא צריכה להגדיל את הייצור בקצב מהיר, אך גם להקים את אותו כושר ייצור ללא הסתמכות על ספקים סיניים שכבר מחזיקים ביכולת ייצור רחבה ובעלויות תחרותיות.
המשמעות היא שהקמת שרשרת אספקה עצמאית עשויה לעכב את התפוקה הראשונית, גם אם היא תחזק בהמשך את היכולת האמריקאית לייצר רחפנים ללא תלות במדינה יריבה.

הידע האוקראיני עובר לארצות הברית

כדי לקצר את עקומת הלמידה, ארצות הברית אינה מסתפקת ברכישת רחפנים אוקראיניים אלא מבקשת להעביר את הידע ואת הייצור עצמו לשטחה.
שש החברות האוקראיניות שהוזמנו למבחני Gauntlet II (אירוע ניסויים של הפנטגון, שנועד לבחון רחפנים של חברות שונות לקראת הזמנות עתידיות לצבא האמריקאי) בפורט קרסון שבקולורדו כבר הקימו או מתקדמות לעבר הקמת מיזמים משותפים עם יצרנים אמריקאיים.
הקמת פעילות מקומית היא תנאי לקבלת הזמנות עתידיות, ולכן החברות האוקראיניות נדרשות להפוך את הניסיון שצברו בשדה הקרב ליכולת ייצור אמריקאית.

התהליך כבר מתחיל לקבל ביטוי מעשי.
חברת F Drones האוקראינית משתפת פעולה עם Ukrainian Defense Drones מאוהיו, שפתחה מתקן באזור טולדו, ואילו General Cherry סיכמה על מיזם משותף עם Wilcox Industries מניו המפשייר.
המיזמים האלה מאפשרים לארצות הברית לשלב את הידע האוקראיני בתכנון, בבדיקות ובשיפור הרחפנים, ובמקביל להקים קווי ייצור העומדים בדרישות המקומיות.

המודל גם משנה את כיוון העברת הידע המקובל בתעשייה הביטחונית.
במקום שמדינה קטנה התלויה בסיוע אמריקאי תאמץ טכנולוגיה מארצות הברית, הפנטגון מבקש ללמוד מתעשייה אוקראינית שהתפתחה במהירות בעקבות צרכים מבצעיים יומיומיים.
הערך המרכזי של החברות האוקראיניות אינו רק בדגמים שהן מביאות, אלא ביכולת לשנות תכנון, להחליף רכיבים ולהעביר מוצר חדש מפיתוח לייצור בהתאם למשוב שמגיע מהשטח.

אילו מניות עשויות להנות מהמהלך?

מבחינת המשקיעים, החברה הציבורית שמחוברת באופן הישיר ביותר לתוכנית היא Red Cat Holdings ‏(RCAT), לאחר שחברת הבת Teal Drones נבחרה כאחת מ-19 המשתתפות ב-Gauntlet II.
לצדה נמצאת Unusual Machines ‏(UMAC), שמייצרת בארצות הברית מנועים, בקרי טיסה, מערכות וידאו ורכיבים נוספים לרחפנים, ואף מספקת רכיבים ל-Red Cat.
אם הפנטגון אכן יאיץ את המעבר מרכיבים סיניים לשרשרת אספקה מקומית, UMAC עשויה ליהנות מהביקוש לא רק כיצרנית רחפנים, אלא כספקית של התשתית שעליה נשענים יצרנים רבים. 

שמות נוספים למעקב הם AeroVironment ‏(AVAV), חברה מבוססת יותר בתחום הרחפנים והמערכות האוטונומיות שקיבלה לאחרונה חוזה של 117.3 מיליון דולר מהצבא האמריקאי, וKratos Defense ‏(KTOS), שהשתתפה בשלב הראשון של תוכנית Drone Dominance ומרחיבה את יכולת הייצור שלה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים.
 עם זאת, הקשר של AVAV ו-KTOS ל-Gauntlet II פחות ישיר מזה של RCAT, והפעילות שלהן רחבה בהרבה משוק רחפני הFPV הקטנים. 

השורה התחתונה

הפער בין ארצות הברית לאוקראינה בתחום הרחפנים אינו פער נקודתי שאפשר לסגור באמצעות הזמנה גדולה אחת.
אוקראינה בנתה תחת תנאי מלחמה מערכת ייצור שמספקת מיליוני רחפנים בשנה, בעוד ארצות הברית נמצאת עדיין בשלב הקמת התעשייה המקומית.
במקביל, ההחלטה לצמצם את השימוש ברכיבים סיניים מחזקת את העצמאות הביטחונית האמריקאית, אך מעלה את רמת הקושי ומאטה את הגדלת התפוקה הראשונית.
המיזמים המשותפים עם חברות אוקראיניות נועדו לחבר בין הניסיון המבצעי שנצבר בשדה הקרב לבין יכולות ההון, הרכש והייצור של ארצות הברית.
המבחן המרכזי יהיה האם הפנטגון יצליח להפוך את היעד של 200 אלף רחפנים לבסיס לתעשייה רחבת היקף, או שהמחסור ברכיבים מקומיים ותהליכי ההקמה הממושכים ישאירו את הפער מול אוקראינה פתוח לאורך שנים.