החור בקריית גת והבור בתזרים, למה האוצר באמת ביטל את מענק המיליארדים לאינטל

בזמן שאינטל מציגה שיפור בתוצאותיה, משרד האוצר ביטל מענק של 1.3 מיליארד שקל שיועד להתקדמות בפרויקט הרחבת המפעל בקריית גת בשנת 2025. 
הסיבה פשוטה, הפרויקט לא התקדם בהתאם לאבני הדרך שנקבעו. אלא שמעבר לביטול המענק, האירוע מעלה שאלה חשובה יותר והיא האם ישראל תישאר חלק ממפת הייצור העתידית של אינטל.

ההבטחה הגדולה שהוקפאה בדרך

כדי להבין מדוע האוצר ביטל את המענק, צריך לחזור לסוף 2023, אז התחייבה אינטל להשקיע כ־25 מיליארד דולר בהרחבת פעילותה בקריית גת ובהקמת Fab 38, אחת ההשקעות הפרטיות הגדולות בתולדות ישראל.
בתמורה אישרה המדינה חבילת תמריצים שכללה מענק של כ-3.2 מיליארד דולר והטבות מס, מתוך ציפייה לחזק את התעסוקה, היצוא ותעשיית השבבים המקומית.

אלא שבמהלך 2024 האטה אינטל את קצב העבודות ובהמשך הקפיאה חלק משמעותי מהפרויקט, כך שלא עמדה באבני הדרך שנקבעו לקבלת המענק.
מאחר שמענקי ההשקעה משולמים בהתאם להתקדמות בפועל ולא מראש, החליט משרד האוצר שלא להעביר את התשלום שיועד לשנת 2025, אך השאיר את המענק המתוכנן ל-2026 בתקציב, מתוך תקווה שהחברה תחדש את העבודות בעתיד.


מתקן fab38 בקריית גת
מקור: גלובס

השאלה היא לא למה המענק בוטל

לכן השאלה המרכזית אינה מדוע המענק בוטל, הסיבה לכך פשוטה יחסית, ההשקעה שבגינה הוא היה אמור להשתלם לא בוצעה. השאלה המעניינת באמת היא מדוע חברה שמציגה כעת סימנים ברורים של התאוששות עדיין אינה מחדשת את ההשקעה בקריית גת.

לכאורה, הנתונים הכספיים של אינטל מציירים תמונה מעודדת.
ברבעון השני של 2026 החברה דיווחה על הכנסות של 16.1 מיליארד דולר, עלייה של כ-25% לעומת התקופה המקבילה, כאשר פעילות מרכזי הנתונים והבינה המלאכותית צמחה בקצב מרשים וגם חטיבת הייצור, Intel Foundry, המשיכה להתרחב.
במקביל הציגה החברה רווח מתואם של יותר משני מיליארד דולר, נתון שחיזק את התחושה שהמהלכים שביצעה בשנים האחרונות מתחילים להניב תוצאות ושאינטל מצליחה בהדרגה לצאת מהמשבר שאליו נקלעה.

הקאמבק של אינטל עדיין עולה הרבה כסף

אלא שכמו לא מעט פעמים בשוק ההון, התמונה מורכבת הרבה יותר מהכותרות.
לצד הרווח המתואם, אינטל עדיין רשמה הפסד לפי כללי החשבונאות המקובלים, ובעיקר ממשיכה להתמודד עם אחת הבעיות היקרות ביותר בתעשיית השבבים, הצורך להשקיע עשרות מיליארדי דולרים במפעלים, בציוד ובטכנולוגיות ייצור חדשות.

זו הסיבה שמנהלי החברה אינם יכולים לבחון כל פרויקט בפני עצמו, אלא נדרשים להחליט בכל רגע היכן נכון להשקיע את הדולר הבא, בארצות הברית, באירופה או בישראל.
כאן נמצא גם ההסבר לפער שבין השיפור בדוחות לבין ההקפאה בקריית גת. רווח חשבונאי אינו שקול לכסף פנוי שניתן להשקיע מיד במפעל חדש, וגם כאשר הפעילות העסקית משתפרת, חלק גדול מהמזומנים שנוצרים מופנה כמעט מיד להוצאות הוניות.

הוצאות אלה כוללות רכישת ציוד ייצור מתקדם, הקמת חדרים נקיים, שדרוג מערכות חשמל וקירור והרחבת מתקני ייצור ברחבי העולם.
אינטל אף העלתה את תחזית השקעות ההון שלה ליותר מ-20 מיליארד דולר בשנת 2026, נתון שממחיש עד כמה התחרות בתחום הבינה המלאכותית והשבבים מאלצת אותה להמשיך להשקיע בקצב גבוה.

כל מפעל מתחרה על אותו תקציב

לכן, השאלה שאיתה מתמודדת הנהלת אינטל אינה האם יש לה כסף להשקיע, אלא היכן ההשקעה תניב את הערך הגבוה ביותר.
כל אתר ייצור בעולם מתחרה למעשה על אותו תקציב, וכל החלטה להאיץ השקעה במדינה אחת עשויה לבוא על חשבון פרויקט במדינה אחרת.

מנקודת המבט הזו, ההקפאה בקריית גת אינה מעידה בהכרח על כך שאינטל מתכוונת לעזוב את ישראל, אך היא כן מלמדת שהאתר הישראלי נדרש להצדיק מחדש את מקומו בתוך מפת ההשקעות העולמית של החברה.
כאשר אינטל נדרשת לבחור בין הרחבת מפעלים קיימים, קידום טכנולוגיות ייצור חדשות והשקעה בתשתיות בארצות הברית ובאירופה, עצם העובדה שהמבנים בקריית גת כבר עומדים אינה מספיקה.
החברה צריכה להשתכנע שהכנסת ציוד חדש והפעלת קווי הייצור בישראל הן השימוש הטוב ביותר בהון שלה.

מפת הפריסה הגלובלית של מפעלי אינטל. החברה מפעילה אתרי ייצור והרכבה ברחבי העולם, ולכן כל החלטה על השקעה חדשה היא גם החלטה היכן לא להשקיע.
מקור: Intel

למה אירלנד מקבלת את ההשקעה וישראל עדיין מחכה

הפער בין קריית גת לבין אתרים אחרים של אינטל בעולם בולט במיוחד כאשר מסתכלים על ההשקעות שהחברה ממשיכה לקדם באירופה.
אינטל הודיעה על השקעה של מיליארדי אירו בהרחבת יכולת הייצור באירלנד, בין היתר לצורך ייצור מעבדים מתקדמים יותר, בזמן שבישראל פרויקט Fab 38 עדיין ממתין להחלטה שתאפשר לעבור משלב המבנים והתשתיות לשלב החשוב באמת, הכנסת ציוד הייצור והפעלת הקווים.

המפעל הקיים בקריית גת, Fab 28, ממשיך להיות נכס משמעותי עבור אינטל, אך הוא מבוסס בעיקר על טכנולוגיות ייצור ותיקות יותר ביחס לדורות שהחברה מבקשת לקדם בשנים הקרובות.
לכן החשיבות של Fab 38 אינה מסתכמת רק בהוספת שטח ייצור.
הפרויקט נועד לאפשר לאתר הישראלי להשתלב בדורות הייצור הבאים של אינטל, ולהבטיח שקריית גת תישאר חלק מהחזית הטכנולוגית של החברה ולא רק אתר שממשיך לייצר מוצרים קיימים.

זו הסיבה שההקפאה צריכה להטריד את ישראל יותר מביטול המענק עצמו.
מפעל שבבים אינו מאבד את חשיבותו ביום אחד, אלא בהדרגה.
בתחילה נדחה פרויקט הרחבה, אחר כך ציוד חדש נשלח לאתר אחר, בהמשך מצטמצמים הגיוסים ולבסוף גם המוצרים המתקדמים ביותר מיוצרים במקום אחר, המפעל ממשיך לפעול, אך מרכז הכובד הטכנולוגי כבר עבר.

השיקולים שמכריעים את מפת ההשקעות

כאשר אינטל מחליטה היכן להשקיע, היא אינה מסתכלת רק על גובה המענק הממשלתי.
היא בוחנת את רמת המוכנות של האתר, את מהירות ההקמה, את זמינות העובדים והספקים, את עלויות האנרגיה, את התאמת התשתיות לטכנולוגיות החדשות ואת היכולת להפעיל את המפעל ברציפות לאורך שנים.
לכך מתווסף גם השיקול הגיאופוליטי, שהפך בשנים האחרונות לחלק מרכזי מכל החלטת השקעה בתעשיית השבבים.

מפעל שבבים זקוק לשרשרת אספקה מדויקת במיוחד, לכניסה רציפה של מומחים מכל העולם ולוודאות תפעולית גבוהה.
כל עיכוב בהגעת ציוד, מחסור בעובדים או פגיעה בתשתיות עלול לעלות לחברה סכומים עצומים.
לכן, כאשר הנהלה עולמית משווה בין כמה מדינות, גם פער קטן ברמת הסיכון יכול לשנות את ההחלטה הסופית, במיוחד כאשר מדובר בפרויקט שצריך לפעול במשך עשרות שנים.

ישראל עדיין מציעה לאינטל יתרונות משמעותיים: ניסיון מצטבר, כוח אדם איכותי, תשתיות קיימות ושרשרת ספקים שנבנתה במשך שנים.
אבל בשנים האחרונות הצטרפו למשוואה גם חוסר ודאות ביטחוני, תחרות הולכת וגוברת מצד מדינות שמציעות תמריצים נדיבים יותר והעדפה גוברת של ממשלות להחזיר את ייצור השבבים לשטחן.
בתנאים האלה, ישראל כבר אינה מתחרה רק על בסיס איכות מקצועית, אלא מול מדיניות תעשייתית אגרסיבית של ארצות הברית ואירופה.

המחיר של ההקפאה כבר מורגש בשטח

כאשר פרויקט בהיקף כזה נעצר, הפגיעה אינה מוגבלת למאזן של אינטל או לתקציב המדינה. אלפי עובדי קבלן הועסקו בשיא העבודות ב-Fab 38, ורבים מהם הושפעו מההאטה ומהקפאת החוזים.
סביב הפרויקט פועלות חברות בנייה, חשמל, צנרת, מיזוג, בידוד, הנדסה, לוגיסטיקה ותחזוקה, שחלקן נערכו במשך שנים להיקף עבודה גדול יותר.

עבור חלק מהחברות מדובר בפרויקט אחד מתוך כמה, אך עבור אחרות אינטל היא לקוח מרכזי.
כאשר ההזמנות נעצרות, הפגיעה מתגלגלת במהירות לעובדים, לספקים ולרשויות המקומיות.
גם אם המדינה חוסכת בטווח הקצר את המענק שלא שולם, היא עלולה לאבד בטווח הארוך הכנסות ממסים, יצוא, תעסוקה והזמנות למשק המקומי בהיקפים גבוהים בהרבה.

גם מצבת העובדים הישירים של אינטל בישראל הצטמצמה בשנים האחרונות, והנתון הזה מחזק את החשש שההקפאה אינה רק עיכוב זמני.
עם זאת, עדיין מוקדם להסיק שהחברה החליטה לצמצם באופן אסטרטגי את נוכחותה בישראל.
אינטל ממשיכה להפעיל בארץ מרכזי פיתוח וייצור חשובים, והידע שנצבר כאן במשך עשרות שנים אינו ניתן להחלפה במהירות, השאלה היא האם היתרון הזה יספיק כדי להצדיק את ההשקעה הבאה.

האוצר מגן על הכסף, אבל משאיר את הדלת פתוחה

מבחינה תקציבית, ההחלטה של משרד האוצר ברורה.
אין סיבה להעביר מענק של 1.3 מיליארד שקל עבור השקעה שלא התבצעה וכספי ציבור אמורים להיות משולמים כנגד ביצוע בפועל, ולא כנגד כוונות או תוכניות שהוקפאו.
במובן הזה, ביטול המענק אינו פעולה נגד אינטל, אלא שמירה על התנאים שסוכמו מראש.

העובדה שהמענק המתוכנן לשנת 2026 עדיין נשאר בתקציב חשובה משום שהיא מייצרת תמריץ להמשך הדרך.
המדינה מאותתת לאינטל שהיא אינה מוכנה לשלם עבור התקדמות שלא התרחשה, אך במקביל אינה סוגרת את האפשרות לחידוש הפרויקט.
אם החברה תחזור להשקיע, תזמין ציוד ותחדש את העבודות, היא עדיין תוכל ליהנות מהסיוע הממשלתי.

כך נוצר מצב שבו שני הצדדים ממתינים זה לזה.
אינטל רוצה לראות שישראל נשארת יעד אטרקטיבי ויציב להשקעה, ואילו המדינה רוצה לראות שהחברה אכן מתכוונת לעמוד בהתחייבויותיה, כל עוד אף אחד מהצדדים אינו מבצע את הצעד הראשון, הפרויקט נשאר קפוא.

שני התרחישים האפשריים לקריית גת

בתרחיש החיובי, השיפור בפעילות של אינטל יימשך, הביקוש למעבדי מרכזי נתונים ולתשתיות בינה מלאכותית יישאר גבוה והחברה תגיע למצב שבו היא זקוקה לקיבולת ייצור נוספת.
במקרה כזה, העובדה שחלק מהמבנים והתשתיות בקריית גת כבר קיימים יכולה להפוך ליתרון.
במקום להתחיל פרויקט חדש מאפס, אינטל תוכל להשלים את ההצטיידות ולהפעיל לפחות חלק מהמתחם במהירות יחסית.

בתרחיש הזה, ביטול המענק לשנת 2025 יהפוך לאירוע טכני בלבד, שנבע מעיכוב זמני ולא משינוי כיוון. חידוש עבודות, גיוס עובדים והזמנת מכונות יאותתו שהחברה עדיין רואה בישראל חלק ממפת הייצור העתידית שלה.

בתרחיש השלילי, אינטל תמשיך להפנות את מרבית השקעותיה לארצות הברית ולאירופה, בעוד Fab 38 יישאר ללא ציוד ייצור.
המפעל הקיים ימשיך לפעול, אך ללא השקעה בדורות טכנולוגיים חדשים, חשיבותו היחסית בתוך מערך הייצור העולמי של החברה תלך ותישחק.
זהו תהליך שעלול להימשך שנים, ולכן הוא מסוכן דווקא משום שאין בו רגע אחד ברור שבו הכול משתנה.

מה המשקיעים צריכים לבדוק

הנתון הראשון שצריך לעקוב אחריו הוא לא רק היקף השקעות ההון הכולל של אינטל, אלא גם היעד שלהן. אינטל יכולה להגדיל את ה-CapEx ובכל זאת להשאיר את ישראל מחוץ לתמונה, ולכן המיקום של ההשקעה חשוב לא פחות מהסכום.

הנתון השני הוא מצבה של Intel Foundry והיכולת שלה למשוך לקוחות חיצוניים.
ככל שאינטל תצליח להרחיב את פעילות הייצור עבור חברות אחרות, כך יגדל הצורך בקיבולת נוספת, והסיכוי להפעיל שטחים שכבר נבנו יעלה.

הנתון השלישי הוא התזרים החופשי, הכנסות חזקות ורווח מתואם הם סימנים חיוביים, אך רק יצירת מזומנים עקבית תאפשר לאינטל לממן במקביל כמה פרויקטים גדולים.
חברה שנדרשת לבחור בין מפעלים תעדיף את האתרים שמציעים לה את השילוב הטוב ביותר בין תשואה, מהירות וסיכון.

והנתון החשוב ביותר הוא מה שקורה בפועל בקריית גת. הזמנת ציוד, חידוש חוזי קבלנים, גיוס עובדים והתקנת מערכות הם סימנים משמעותיים יותר מכל הצהרה על מחויבות לישראל. כל עוד המכונות אינן נכנסות למפעל, ההבטחות נשארות בעיקר על הנייר.

ביטול המענק של 1.3 מיליארד שקל אינו הסיבה לכך שהפרויקט בקריית גת נעצר

משרד האוצר פשוט סירב לשלם עבור השקעה שלא בוצעה, אך ההחלטה מדגישה את חוסר הוודאות סביב עתידו של Fab 38.
אינטל אמנם מציגה סימני התאוששות, אך נדרשת עדיין להשקעות עתק, וכל מפעל מתחרה על אותו תקציב. לכן השאלה החשובה אינה כמה כסף המדינה חסכה כעת, אלא האם קריית גת תישאר חלק מדורות הייצור הבאים של אינטל.
התשובה לא תגיע מהצהרות, אלא מהשטח: רק חזרת הציוד, הקבלנים והעבודות תעיד שהפרויקט באמת חזר לחיים.