המכסים חוזרים בדקה ה-90, והפעם גם ישראל על הכוונת

דקות ספורות לפני חצות, כשהמכסים הזמניים של ממשל טראמפ עמדו לפוג, נדמה היה שלרגע קטן אחד מדינות רבות יוכלו לנשום לרווחה.
אבל אז הגיעה ההודעה, משרד נציב הסחר האמריקאי הכריז על גל חדש של מכסים בשיעור של 10% עד 12.5% על יבוא מיותר מ־80 שותפות סחר מרכזיות של ארה״ב.
במקום שהמכסים הקודמים ייעלמו, הם פשוט הוחלפו במנגנון חדש.

גם ישראל מצאה את עצמה ברשימה, לפי הדיווח, יבוא ישראלי בתחומים כמו טכנולוגיה, מזון, מוצרי צריכה וכימיקלים יהיה כפוף למכס של 12.5%. ההסבר הרשמי הוא מאבק במוצרים שיוצרו באמצעות עבודת כפייה, בפועל, המהלך ממשיך את מדיניות הלחץ הכלכלי של ממשל טראמפ ומבהיר שגם בעלות ברית קרובות אינן בהכרח מוגנות מפני מדיניות סחר אגרסיבית.

במשך שנים התרגלנו לחשוב על מכסים כחלק מהעימות בין שתי המעצמות הגדולות בעולם ארה״ב וסין.
אבל המהלך החדש מספר סיפור רחב יותר. המכסים כבר אינם כלי שמופעל רק נגד יריבות. הם הופכים לשפה שבה ארה״ב מנהלת יחסים כלכליים עם העולם כולו.

אז מה באמת קורה כשמטילים מכס?

נניח שחברה ישראלית מוכרת מוצר לארה״ב במחיר של 100 דולר, עד עכשיו, היבואן האמריקאי שילם 100 דולר עבור המוצר.
לאחר הטלת מכס של 12.5%, העלות שלו עשויה לעלות ל־112.5 דולר.
על פניו, מדובר רק בעוד שורה בחשבונית, בפועל, מאחורי אותם 12.5 דולר מתחיל משא ומתן שלם.
היבואן האמריקאי יכול לפנות לחברה הישראלית ולדרוש הנחה. החברה הישראלית יכולה להסכים ולהקטין את הרווח שלה.
היבואן יכול לספוג חלק מהעלות בעצמו. לחלופין, הוא יכול להעלות את המחיר לצרכן האמריקאי.

ברוב המקרים, אף צד אינו סופג את מלוא המכה. העלות מתחלקת לאורך השרשרת: קצת אצל היצואן, קצת אצל היבואן וקצת אצל הצרכן וזו בדיוק הסיבה שמכס הוא לא רק מס.
הוא משנה את יחסי הכוחות בין החברות. הוא קובע למי יש כוח מיקוח, מי מסוגל להעלות מחיר ומי חייב להתפשר כדי לא לאבד את העסקה.

למה ארה״ב עושה את זה דווקא עכשיו?

ההסבר הרשמי הוא ערכי אבל העיתוי מעלה שאלה אחרת.
אם המטרה הייתה לפתוח מדיניות חדשה ומנותקת לחלוטין מהקודמת, מדוע ההכרזה הגיעה דקות ספורות בלבד לפני פקיעת המכסים הזמניים?
המהלך נראה פחות כמו התחלה חדשה ויותר כמו החלפה מהירה של מנגנון אחד באחר, כדי למנוע מצב שבו הלחץ הכלכלי נפסק אפילו לרגע.

מבחינת ממשל טראמפ, המכסים ממלאים כמה תפקידים במקביל.
הם מגינים על יצרנים אמריקאים מפני תחרות זרה, מעניקים לממשל מנוף במשא ומתן ומאלצים מדינות וחברות לשקול מחדש את התלות שלהן בשוק האמריקאי.
המסר הוא פשוט: הגישה לצרכן האמריקאי אינה מובנת מאליה. מי שרוצה להמשיך למכור בארה״ב עשוי להידרש לשלם יותר, להתפשר יותר או לייצר יותר בתוך גבולות המדינה.

והעובדה שגם ישראל נכללה במהלך הופכת את המסר לחד עוד יותר.
הברית המדינית נשארת חשובה, אבל כשמדובר במסחר, הממשל האמריקאי מוכן להפריד בין יחסים אסטרטגיים לבין אינטרסים כלכליים.

חברה ישראלית מתעוררת למציאות חדשה

כדי להבין את המשמעות, אפשר לדמיין חברה ישראלית קטנה שמייצרת רכיב טכנולוגי ומוכרת אותו ללקוח אמריקאי קבוע, במשך שנים היחסים עובדים היטב. המחיר מוסכם, האיכות מוכרת והלקוח מרוצה ואז מגיע המכס, פתאום הלקוח האמריקאי בוחן מחדש את העסקה. לא משום שהמוצר פחות טוב, אלא משום שהוא הפך ליקר יותר.
כעת החברה הישראלית עומדת מול שלוש אפשרויות, ואף אחת מהן אינה נוחה במיוחד.

היא יכולה להוריד את המחיר ולפגוע ברווחיות. היא יכולה להתעקש על המחיר ולהסתכן בירידה במכירות. או שהיא יכולה לנסות להוכיח ללקוח שהמוצר שלה ייחודי מספיק כדי להצדיק את ההתייקרות.
כאן נוצר ההבדל הגדול בין חברות, חברה שמוכרת טכנולוגיה ייחודית, רכיב שקשה להחליף או מוצר שיש לו יתרון ברור, עשויה לשמור על כוח המיקוח שלה. הלקוח אולי יתלונן, אבל ימשיך לקנות.
לעומת זאת, חברה שמוכרת מוצר סטנדרטי בשוק צפוף עלולה לגלות שהלקוח כבר בודק ספקים חלופיים

.

מקור:ynet 

במילים אחרות, המכס לא פוגע באופן אחיד בכל היצואנים, הוא חושף מי מחזיק במוצר חזק באמת ומי התחרה בעיקר על מחיר.

למה העסקים הקטנים עלולים להרגיש את זה ראשונים?

לחברה גדולה יש בדרך כלל יותר אפשרויות, היא יכולה לנהל משא ומתן קשוח יותר, לספוג ירידה זמנית ברווחיות, להעביר חלק מהפעילות למדינה אחרת או אפילו להקים מערך ייצור בתוך ארה״ב.
לעסק קטן אין תמיד את הפריבילגיה הזאת, לעיתים הוא תלוי במספר מצומצם של לקוחות, פועל עם שולי רווח נמוכים ואין לו יכולת לשנות את שרשרת האספקה במהירות.
במקרה כזה, מכס של 12.5% אינו עוד הוצאה שולית. הוא יכול להיות ההבדל בין עסקה רווחית לבין עסקה שכבר לא משתלמת וזה בדיוק המקום שבו מהלך ממשלתי גדול פוגש עסק אחד, חוזה אחד ולקוח אחד.

ומי דווקא יכול להרוויח?

בצד השני של הסיפור נמצאות החברות האמריקאיות שמתחרות ביבוא.
כאשר מוצר זר מתייקר, המוצר המקומי נהיה אטרקטיבי יותר גם אם דבר בו לא השתנה. היצרן האמריקאי לא בהכרח שיפר את האיכות או הוריד את המחיר. המתחרה שלו פשוט קיבל תוספת עלות.

מבחינתו, המכס הוא מעין חומת הגנה, גם ספקים ממדינות שאינן כפופות לאותו שיעור מכס עשויים ליהנות מהמצב.
יבואנים אמריקאים יחפשו חלופות, ישוו עלויות ויבחנו אם אפשר להעביר הזמנות למדינה אחרת.
אבל שינוי ספק אינו קורה בלחיצת כפתור, צריך לפתוח חוזים, לבצע בדיקות איכות, להתאים מערכי לוגיסטיקה ולעיתים לקבל אישורים רגולטוריים חדשים, לכן ייתכן שבהתחלה נראה בעיקר לחץ על המחירים והרווחיות, רק אם המכסים יישארו לאורך זמן, נראה יותר חברות משנות בפועל את שרשראות האספקה שלהן.

אז מי משלם את החשבון?

אחת הטעויות הנפוצות בדיון על מכסים היא המחשבה שהמדינה הזרה משלמת אותם, בפועל, המכס נגבה מהיבואן האמריקאי, אבל זו רק תחילת הסיפור.
השאלה החשובה היא לא מי מעביר את הכסף לרשויות, אלא מי נאלץ בסופו של דבר לוותר עליו.
אם החברה הישראלית מורידה מחיר, היא משלמת דרך ירידה ברווחיות. אם היבואן סופג את העלות, הוא משלם דרך שחיקה בשולי הרווח. אם המחיר בחנות עולה, הצרכן האמריקאי משלם בקופה.

ולפעמים כולם משלמים קצת זו גם הסיבה שמכסים יכולים ליצור לחץ אינפלציוני. כשהעלות של מזון, מוצרי צריכה, כימיקלים וטכנולוגיה עולה, ההתייקרות אינה נעצרת בהכרח בנמל. היא יכולה להתגלגל הלאה למוצרים, לשירותים ולעלויות הייצור של חברות אחרות.

בשלב זה, המקור שצורף אינו מפרט את היקף הסחר הישראלי שיושפע, את רשימת המוצרים המלאה או את ההחרגות האפשריות. לכן עדיין מוקדם לכמת את הנזק הכולל.
אבל גם בלי מספר סופי, כיוון ההשפעה ברור: כל מוצר ישראלי שנכנס לארה״ב תחת המכס החדש מתחיל את דרכו מנקודת פתיחה פחות נוחה.

מקור:ynet 

מה המשקיעים עלולים לפספס?

קל להסתכל על המהלך ולשאול אילו חברות מוכרות לארה״ב.
זו שאלה חשובה, אבל היא לא מספיקה.
המשקיע צריך לשאול גם מה החברה מוכרת, עד כמה קל להחליף את המוצר שלה, מה גובה שולי הרווח שלה, מי הלקוח האמריקאי והאם יש לה כוח להעלות מחיר.
שתי חברות יכולות להציג בדוחות את אותה חשיפה לשוק האמריקאי, אבל להיפגע באופן שונה לחלוטין.

חברה אחת מוכרת מוצר ייחודי, שהלקוח אינו יכול להחליף בקלות. היא עשויה להעביר חלק גדול מהמכס הלאה ולהמשיך כמעט כרגיל.
חברה אחרת מוכרת מוצר גנרי, לצד עשרות מתחרות ממדינות אחרות. מבחינתה, אפילו שינוי קטן במחיר עלול להספיק כדי לאבד את הלקוח.
המספר החשוב, אם כך, אינו רק שיעור המכירות לארה״ב. המספר החשוב הוא כמה כוח יש לחברה בתוך מערכת היחסים הזאת.

המכס הוא רק ההתחלה

הסיפור הגדול כאן אינו רק המכס של 12.5% על ישראל.
הסיפור הוא שמדיניות הסחר האמריקאית נראית פחות כמו אירוע זמני ויותר כמו מציאות חדשה.
כאשר מכסים שפג תוקפם מוחלפים ברגע האחרון במכסים אחרים, חברות כבר אינן יכולות לבנות על כך שהמהלך יחלוף במהירות, הן צריכות לשלב אותו בתמחור, בתחזיות הרווח, בחוזים ובתכנון שרשרת האספקה.

מבחינת ארה״ב, המכס הוא דרך להגן על תעשייה מקומית, להפעיל לחץ ולמשוך יותר פעילות כלכלית פנימה.
מבחינת חברות ישראליות, הוא מבחן, מבחן לכוח התמחור שלהן, לייחודיות המוצר, לעומק הקשר עם הלקוחות וליכולת שלהן להסתגל לעולם שבו כללי המסחר יכולים להשתנות דקות לפני חצות ובסופו של דבר, זו השאלה שתכריע מי ייפגע ומי יצליח לצאת מחוזק, מי יוכל לגלגל את העלות הלאה, מי ייאלץ לספוג אותה, ומי יגלה שהלקוח האמריקאי כבר התחיל לחפש חלופה.