חשבון השקעות אחד לכולם: מהפכה צרכנית או מס חדש בתחפושת?
23.7.2026
בקצרה
- הרפורמה המוצעת בחשבונות ההשקעה בישראל תאחד מוצרי חיסכון שונים תחת חשבון אחד, ותאפשר דחיית מס על רווחים גם בקרנות נאמנות, אך תגביל את ההטבה בתקרה של 200 אלף שקלים, מה שעשוי לצמצם את יתרון דחיית המס לחוסכים בעלי סכומים גבוהים שכבר נהנים מהטבה זו בקופות גמל ופוליסות חיסכון.
- נתונים מאיגוד בתי ההשקעות מראים כי רק כ-0.04%-0.06% מהחוסכים בקופות גמל להשקעה ניצלו את הפטור ממס בעת משיכה כקצבה לאחר גיל 60, בעוד שכ-7%-8% מהכספים נוידו בין מסלולים תוך ניצול דחיית המס, מה שמעיד שהציבור משתמש במכשיר זה בעיקר לחיסכון נזיל לטווח בינוני ולא לפטור ממס קצבה.
- ההצדקה של משרד האוצר לתקרת 200 אלף השקלים נובעת מהצורך בניטרליות פיסקאלית, אך הנתונים מראים שהטבת הפטור ממס כמעט ואינה מנוצלת, בעוד שהטבת דחיית המס, שהרפורמה עלולה להגביל, היא זו שבה הציבור משתמש באופן נרחב, מה שמערער את ההיגיון הכלכלי מאחורי התקרה המוצעת.
- דחיית המס מאפשרת לכסף להישאר מושקע ולצבור תשואה, כולל על סכום המס שנדחה, ובכך יוצרת אפקט של ריבית דריבית משמעותי, ולכן הגבלת הטבה זו על ידי תקרה של 200 אלף שקלים עלולה לגרום לתשלום מס מוקדם יותר ולאובדן חלק מהיתרון הכלכלי הנובע מדחיית התשלום, במיוחד עבור חוסכים המנהלים סכומים גבוהים.
בעידן שבו הציבור הישראלי מחזיק סכומים גדולים בחשבונות העו״ש, לעיתים כמעט ללא ריבית, המדינה מנסה למצוא דרך לעודד אותו להעביר את הכסף למכשירי השקעה נושאי תשואה.
על הנייר, הרעיון פשוט והגיוני: במקום עולם פיננסי מפוצל, שבו לכל מוצר יש כללי מיסוי אחרים, יוקם חשבון השקעות מאוחד.
תחת אותו חשבון יוכלו החוסכים להחזיק קרנות נאמנות, קופות גמל להשקעה ופוליסות חיסכון, להשוות ביניהן ולעבור בין מוצרים בצורה פשוטה ושקופה יותר.
מדובר במהלך שעשוי לשנות באופן משמעותי את הדרך שבה הציבור מנהל את החיסכון לטווח הקצר והבינוני. אלא שכמו ברפורמות פיננסיות רבות, הסיפור האמיתי נמצא דווקא בפרטים הקטנים, ובמקרה הזה במספר אחד: 200 אלף שקל.
מה בעצם המדינה רוצה לשנות?
כיום קיימים הבדלים משמעותיים בין מוצרי החיסכון השונים.
בקרן נאמנות, מכירה של השקעה ברווח יוצרת בדרך כלל אירוע מס. לעומת זאת, בקופת גמל להשקעה ובפוליסת חיסכון ניתן לעבור בין מסלולי השקעה בלי לשלם מס באותו הרגע. המס נדחה למועד שבו הכסף נמשך בפועל.
לקופת גמל להשקעה יש הטבה נוספת: חוסך שעבר את גיל 60 ובוחר למשוך את הכסף כקצבה חודשית יכול, בכפוף לתנאים, ליהנות מפטור ממס על הרווחים.
הרפורמה החדשה מבקשת ליישר את כללי המשחק. הטבות המס יורחבו גם למוצרים נוספים שיוחזקו בחשבון המאוחד, ובהם קרנות נאמנות. במקביל, תוטל תקרה כוללת ומצטברת של 200 אלף שקל על הסכום שיוכל ליהנות מההטבות.
לפי הודעת משרד האוצר, התקרה אמורה להתעדכן בהתאם למדד המחירים לצרכן.
מצד אחד, מדובר בהרחבה של הטבה שכיום זמינה רק בחלק מהמוצרים.
מצד שני, חוסכים שכבר נהנים מדחיית מס ללא הגבלה בקופות גמל להשקעה ובפוליסות חיסכון עלולים לגלות שההטבה שלהם דווקא הצטמצמה.
הנתון שמערער את ההיגיון מאחורי התקרה
המדינה מסבירה כי תקרת 200 אלף השקלים נדרשת כדי שהמהלך יהיה ניטרלי מבחינה פיסקאלית. כלומר, כדי שהרחבת הטבות המס למוצרים נוספים לא תיצור חור בהכנסות המדינה.
אלא שנתונים שהעביר איגוד בתי ההשקעות לוועדה שדנה ברפורמה מציגים תמונה מפתיעה מאוד.
בין השנים 2021 ל-2023, רק כ-0.04%-0.06% מהחוסכים בקופות הגמל להשקעה בחרו למשוך את כספם כקצבה המזכה בפטור ממס. מדובר בשיעור כמעט אפסי.
הנתונים התבססו על גופים שניהלו יותר ממחצית מהנכסים בשוק קופות הגמל להשקעה באותן שנים.
לעומת זאת, שיעור החוסכים שמשכו את כספם לפני גיל הפרישה עמד על כ-8%-10%. משיכות אלו חייבות במס רווחי הון ואינן נהנות מהפטור.
במקביל, כ-7%-8% מהכספים נוידו בין מסלולים תוך ניצול האפשרות לדחות את תשלום המס.
במילים פשוטות, הציבור כמעט לא משתמש בהטבה שהמדינה חוששת להרחיב, אבל כן משתמש בהטבה שהרפורמה עשויה להגביל.
וזו הנקודה המרכזית.
הפטור ממס בעת קבלת קצבה לאחר גיל 60 נשמע מצוין בפרסומות ובמצגות, אבל בפועל רוב החוסכים משתמשים בקופת גמל להשקעה כמכשיר חיסכון נזיל לטווח הבינוני.
הם חוסכים לדירה, לילדים, לתקופות של חוסר ודאות, להוצאות גדולות או פשוט כחלופה להשארת הכסף בעו״ש.
למה דחיית המס חשובה כל כך?
דחיית מס אינה פטור ממס. החוסך עדיין ישלם מס רווחי הון כאשר ימשוך את כספו. היתרון הוא שהמס אינו משולם בכל פעם שמחליפים מסלול השקעה.
נניח שחוסך צבר לאורך השנים סכום משמעותי במסלול מנייתי. כאשר הוא מתקרב למועד שבו יזדקק לכסף, הוא עשוי לרצות להפחית סיכון ולעבור למסלול אג״ח או למסלול כללי.
במצב הקיים בקופת גמל להשקעה או בפוליסת חיסכון, הוא יכול לבצע את המעבר בלי למכור את ההשקעה, לשלם מס ולהקטין את הסכום שממשיך לעבוד עבורו. תשלום המס נדחה עד למשיכת הכסף.
המשמעות הכלכלית של הדחייה יכולה להיות משמעותית. כל עוד המס נשאר בתוך החשבון, גם הסכום שהיה אמור לעבור למדינה ממשיך להיות מושקע ולצבור תשואה. זהו למעשה מנגנון של ריבית דריבית גם על המס שנדחה.
אם הרפורמה תאושר במתכונתה הנוכחית, המעבר בין מסלולים או מוצרים עבור כספים חדשים שמעל התקרה עלול ליצור אירוע מס מוקדם יותר.
החוסך לא בהכרח ישלם יותר מס מבחינת שיעור המס הסופי, אבל הוא עשוי לשלם אותו מוקדם יותר ולאבד חלק מהיתרון שנוצר מדחיית התשלום.
מבחינת חוסך שמנהל סכומים נמוכים יחסית, ייתכן שהתקרה לא תהיה רלוונטית במשך שנים.
אבל עבור משפחות שחוסכות באופן עקבי, עצמאים, בעלי הכנסות גבוהות או מי שמנהלים חיסכון ארוך טווח, סכום מצטבר של 200 אלף שקל אינו בהכרח גבוה במיוחד.
האם הרפורמה באמת ניטרלית מבחינת המדינה?
משרד האוצר טוען כי הרפורמה אינה אמורה להגדיל או להקטין את הכנסות המדינה ממסים. לשיטתו, קופת גמל להשקעה היא מוצר צעיר יחסית, ולכן שיעור המשיכות הפטורות כיום אינו מייצג בהכרח את המצב בעתיד. ככל שהמוצר יתבגר והחוסכים יתקרבו לגיל הפרישה, יותר מהם עשויים להשתמש בפטור.
זהו טיעון שצריך לקחת ברצינות. העובדה שמעטים ניצלו את ההטבה עד היום אינה מבטיחה שהמצב יישאר כך בעוד עשור או שניים.
מנגד, חוות דעת שהוכנה עבור איגוד בתי ההשקעות מעריכה כי המעבר של כספים מהעו״ש לחשבונות ההשקעה עשוי דווקא להגדיל את הכנסות המדינה ממסים בכמיליארד שקל בשנה.
ההערכה מבוססת על הנחת תשואה ריאלית של כ-4%, אך חשוב לזכור כי מדובר בחוות דעת שהוזמנה על ידי גוף בעל עניין וכי התוצאה תלויה בהנחות לגבי היקף הכספים שיעברו לחשבון החדש והתשואות שיושגו.
ובכל זאת, ההיגיון הכלכלי ברור: כסף ששוכב בעו״ש כמעט ואינו מייצר רווח ולכן גם אינו מייצר מס רווחי הון. כסף שעובר להשקעות עשוי לצבור רווחים, וכאשר הרווחים ימומשו, המדינה תגבה מהם מס.
לכן, המדינה עשויה להרוויח מהרפורמה גם בלי להגביל באופן משמעותי את הטבות המס הקיימות.
אז מי מרוויח ומי עלול להיפגע?
מבחינת הציבור, לחשבון המאוחד יש יתרונות ברורים.
הוא עשוי להקל על ההשוואה בין מוצרים, לצמצם את המורכבות, להגביר את התחרות בין בתי ההשקעות, חברות הביטוח ומנהלי הקרנות, ולאפשר לחוסכים לבחור מוצר בהתאם לרמת הסיכון, לעלויות ולביצועים - ולא רק בהתאם להבדלי מס.
גם הרחבת האפשרות לדחות מס לקרנות נאמנות עשויה להיות בשורה משמעותית למשקיעים שכיום מנהלים תיק השקעות רגיל ומשלמים מס בכל מכירה ברווח.
אלא שהרפורמה אינה מתחילה מדף חלק. כדי להעניק הטבות חדשות למוצר אחד, המדינה מבקשת לצמצם הטבות שכבר קיימות במוצרים אחרים. לכן, חלק מהחוסכים יקבלו יותר גמישות, בעוד אחרים עלולים לאבד יתרון שכבר עומד לרשותם.
הסיכון הוא שהרפורמה תוצג כמהלך שמעניק לציבור הטבות מס, כאשר בפועל היא בעיקר מחלקת מחדש את ההטבות ומקדימה את תשלום המס עבור חלק מהחוסכים.
מה צריך לקרות מכאן?
הוויכוח אינו צריך להיות האם להקים חשבון השקעות מאוחד. הרעיון עצמו נכון, והצורך לפשט את שוק החיסכון בישראל ברור.
השאלה היא כיצד קובעים את התקרה.
אפשר לקבוע תקרה גבוהה יותר, להצמיד אותה לא רק למדד אלא גם לגידול בשכר או בהיקפי החיסכון, או ליצור מנגנון מדורג. אפשר גם להפריד בין הפטור שניתן בעת משיכת קצבה לבין דחיית המס במעבר בין מסלולים.
שתי ההטבות משרתות מטרות שונות. הפטור בקצבה נועד לעודד חיסכון לגיל הפרישה. דחיית המס נועדה לאפשר ניהול השקעות יעיל לאורך הדרך. הצבת שתיהן תחת תקרה אחת מתעלמת מההבדל הזה.
בסופו של דבר, חשבון ההשקעות המאוחד יכול להפוך לאחת הרפורמות הצרכניות החשובות בשוק ההון הישראלי. הוא עשוי להעביר כסף מהעו״ש להשקעות, להרחיב את התחרות ולתת לציבור כלים טובים יותר לניהול החיסכון.
אבל כדי שהמהלך באמת ישרת את החוסכים, המדינה תצטרך לוודא שהיא לא מחליפה מערכת מורכבת אחת במערכת פשוטה יותר למראה - אך יקרה יותר בפועל.
הנתון שלפיו רק שבריר מהחוסכים ניצל עד היום את הפטור במשיכת קצבה אינו בהכרח סיבה לבטל את ההטבה. ייתכן שהוא דווקא סימן לכך שצריך לשפר אותה, להסביר אותה ולתת לציבור סיבה אמיתית לחסוך לטווח ארוך.
הרפורמה היא בהחלט בשורה. השאלה היא האם תקרת 200 אלף השקלים תישאר פרט טכני בתוך המהלך - או תהפוך לסעיף שיקבע מי באמת ירוויח ממנו.