מענק של 2,000 שקל והשינוי בתפיסת שוק העבודה בישראל

רשות המסים החלה השבוע להעביר את הפעימה הראשונה של מענק העבודה עבור שנת המס 2025. 
כ-130 אלף ישראלים יקבלו יחד כ-260 מיליון שקל, כאשר גובה התשלום הממוצע עומד על כ-2,000 שקל לאדם.

במבט ראשון זו נראית כמו עוד ידיעה צרכנית שמעניינת בעיקר את מי שממתין לראות אם הכסף נכנס לחשבון הבנק.
אבל אם מסתכלים קצת יותר לעומק, מגלים שהסיפור האמיתי בכלל אינו גובה המענק.

המענק הזה הוא חלק ממדיניות כלכלית רחבה הרבה יותר, שמנסה לפתור אחת הבעיות המורכבות ביותר בכלכלה המודרנית, איך מעלים את רמת החיים של עובדים בעלי שכר נמוך, בלי לפגוע בשוק העבודה, בתעסוקה ובצמיחה.
זו בדיוק הסיבה שכמעט כל הכלכלות המפותחות בעולם מפעילות מנגנונים דומים, כל אחת בדרך שלה.

מהו בכלל מענק עבודה?

מענק עבודה, המוכר גם בשם מס הכנסה שלילי, הוא אחד מכלי המדיניות החברתיים כלכליים החשובים ביותר של המדינה.

בניגוד למה שרבים חושבים, לא מדובר בקצבה או במענק חד פעמי, אלא במנגנון שנועד לעודד אנשים להשתלב בשוק העבודה ולהמשיך לעבוד גם כאשר השכר שהם מרוויחים נמוך יחסית.
הרעיון פשוט, במקום שהמדינה תגבה מס רק ממי שעובד, היא גם יודעת, במקרים מסוימים, להחזיר כסף לעובדים בעלי הכנסה נמוכה. לכן המונח "מס הכנסה שלילי" מתאר מצב שבו במקום לשלם מס למדינה, המדינה משלמת לעובד.
המענק ניתן לשכירים ולעצמאים שעומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק, והוא מחושב לפי שילוב של מספר פרמטרים, בהם גיל, הכנסה, מצב משפחתי, מספר הילדים והיקף הנכסים שבבעלותם.

המטרה היא למקד את הסיוע במשקי בית עובדים שנמצאים ברמות הכנסה נמוכות או בינוניות, אך עדיין משתתפים באופן פעיל בשוק העבודה.

כדי להיות זכאים למענק, יש לעמוד בשלושה תנאים מרכזיים.
ראשית, גיל. הזכאות מיועדת לעובדים ולעצמאים בני 21 ומעלה שלהם ילדים, או לבני 55 ומעלה גם ללא ילדים.

שנית, מבחן הנכסים. המדינה בוחנת לא רק את גובה ההכנסה אלא גם את היקף הנכסים שבבעלות המבקש. מי שמחזיק ביותר מדירת מגורים אחת, בישראל או בחו"ל, או מחזיק ביותר מ-50% מזכויות בנכס נוסף כמו דירה, חנות או מגרש, אינו זכאי למענק, גם אם הכנסתו עומדת בתנאים. הרציונל הוא למקד את הסיוע במי שבאמת זקוקים לו מבחינה כלכלית ולא רק לפי גובה המשכורת.

שלישית, מבחן ההכנסה. הזכאות נקבעת בהתאם להכנסה החודשית הממוצעת, כאשר הטווח משתנה לפי מבנה המשפחה:

משפחה עם ילד אחד או שניים (או בני 55 ומעלה ללא ילדים): 2,450-7,289 ₪.

הורה יחיד עם ילד אחד או שניים: 1,510-11,190 ₪.

משפחה עם שלושה ילדים ומעלה: 2,450-8,020 ₪.

הורה יחיד עם שלושה ילדים ומעלה: 1,510-13,660 ₪.

חשוב להבין שמענק העבודה אינו ניתן באופן אוטומטי לכל מי שעומד בתנאים. יש להגיש בקשה לרשות המסים, ולאחר בדיקת הזכאות המענק משולם במספר פעימות במהלך השנה.

אבל מעבר לפרטים הטכניים, הסיפור המעניין באמת הוא למה המדינה בחרה במנגנון הזה מלכתחילה. במקום להגדיל קצבאות או להעלות באופן גורף את שכר המינימום, היא בחרה ליצור תמריץ שמתגמל אנשים שנמצאים בשוק העבודה. המסר הוא ברור: המטרה אינה רק לסייע כלכלית, אלא גם לעודד השתתפות בתעסוקה, לצמצם את התלות בקצבאות ולחזק את שיעור התעסוקה במשק.

למה המדינה פשוט לא מעלה את שכר המינימום?

לכאורה, אם המטרה היא לעזור לעובדים חלשים, אפשר פשוט לחייב את המעסיקים לשלם יותר אבל בפועל, המציאות מורכבת הרבה יותר.

כאשר שכר המינימום עולה בצורה חדה, מי שנושא בעלות הם המעסיקים.
עסקים קטנים, מסעדות, מפעלים וחברות שירותים עלולים להתמודד עם עלויות גבוהות יותר, מה שעלול להוביל לצמצום משרות, לעליית מחירים ואף להאטת גיוס עובדים חדשים.

לעומת זאת, מענק עבודה ממומן מתקציב המדינה.
המעסיק ממשיך לשלם את השכר שסוכם, ואילו המדינה משלימה לעובד חלק מהפער. כך העובד נהנה מהכנסה גבוהה יותר, בלי להעמיס את מלוא העלות על המגזר העסקי.
לכן, כלכלנים רבים רואים במס הכנסה שלילי כלי יעיל יותר לעידוד תעסוקה, במיוחד בתקופות שבהן רוצים לחזק את שוק העבודה מבלי ליצור זעזועים משמעותיים.

לא רק ישראל, זו מגמה עולמית

ישראל אינה המציאה את המודל הזה.
בארצות הברית פועלת כבר עשרות שנים תוכנית ה-Earned Income Tax Credit, שנחשבת לאחת מתוכניות התמיכה הגדולות ביותר לעובדים בעלי הכנסה נמוכה.

גם בבריטניה, קנדה, אוסטרליה ומדינות נוספות פועלים מנגנונים דומים, שמטרתם לעודד יציאה לעבודה ולהקטין את התלות בקצבאות.
המכנה המשותף לכולן הוא ההבנה שעבודה היא הדרך המרכזית לצמצום פערים חברתיים לאורך זמן, ולכן עדיף לתמרץ אנשים להישאר בשוק העבודה מאשר להסתמך רק על תשלומי רווחה.

למה זה חשוב דווקא עכשיו?

בשנים האחרונות משקי הבית בישראל מתמודדים עם שילוב לא פשוט של יוקר מחיה, מחירי דיור גבוהים, עלויות מימון שהתייקרו בעקבות סביבת הריבית, ועלייה בהוצאות השוטפות.

עבור משפחה בעלת הכנסה נמוכה, גם תוספת של כמה אלפי שקלים בשנה יכולה לשמש לתשלום חשבונות, קניות לבית או הקטנת מינוס בבנק.

מבחינת המדינה, הכסף הזה אינו רק סיוע חברתי.
כאשר אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה מקבלות תוספת להכנסה הפנויה שלהן, ברוב המקרים הן אינן חוסכות אותה אלא מוציאות אותה במהירות על צריכה שוטפת כלומר, הכסף חוזר במהירות לכלכלה דרך רכישות, שירותים ותשלומים לעסקים.

הגרף מטה מציג את התפתחות הצריכה הפרטית בישראל בשנים האחרונות, וממחיש כי למרות התנודתיות לאורך הדרך, המגמה הכללית נותרה חיובית.

המשמעות היא שהצריכה הפרטית ממשיכה להיות אחד ממנועי הפעילות המרכזיים במשק הישראלי.

כאשר המדינה מגדילה את ההכנסה הפנויה של עובדים בעלי שכר נמוך באמצעות מענק עבודה, חלק מהכסף צפוי לחזור במהירות לכלכלה דרך רכישת מוצרים ושירותים, ולכן המענק אינו רק כלי חברתי אלא גם מנגנון שתומך בביקושים ובפעילות העסקית.


מקור: הלמ״ס ועיבודי בנק ישראל

האם זה באמת פותר את יוקר המחיה?

התשובה הקצרה היא שלא.

מענק עבודה בהחלט יכול להקל על מאות אלפי משקי בית ולהגדיל את ההכנסה הפנויה שלהם, אבל הוא אינו מטפל בגורמים שהובילו מלכתחילה לעלייה ביוקר המחיה.
במילים אחרות, הוא מסייע למשפחות להתמודד טוב יותר עם המציאות הכלכלית, אך אינו משנה את המציאות עצמה.

כדי להבין מדוע, צריך להסתכל על הגורמים שמייקרים את החיים בישראל.

מחירי הדיור ממשיכים להיות גבוהים ביחס להכנסות, עלויות המזון הושפעו בשנים האחרונות מעליית מחירי חומרי הגלם, עלויות ההובלה והלוגיסטיקה, והתחרות המוגבלת בחלק מהענפים.
במקביל, הריבית הגבוהה בשנים האחרונות הגדילה את החזרי המשכנתאות וההלוואות של משקי הבית, בעוד שעלויות החשמל, המים, הביטוחים והשירותים השונים המשיכו להכביד על התקציב המשפחתי.

כאשר ההוצאות הקבועות עולות מהר יותר מהשכר, גם תוספת של כמה אלפי שקלים בשנה מתקשה לשנות את התמונה לטווח הארוך, היא יכולה לסייע בתשלום חשבונות, לצמצם את המינוס בבנק או לאפשר מעט יותר מרווח נשימה, אבל היא אינה משנה את מבנה ההוצאות של משק הבית.

זו בדיוק הסיבה שכלכלנים מתייחסים למענק העבודה כאל כלי משלים ולא כאל פתרון כולל.
מטרתו אינה לפתור את יוקר המחיה, אלא להגדיל את הכדאיות הכלכלית של היציאה לעבודה ולשפר את הכנסתם של עובדים המשתכרים שכר נמוך.

כדי להביא לשיפור משמעותי ובר קיימא ברמת החיים, נדרשים צעדים רחבים הרבה יותר.
בין היתר, הגדלת פריון העבודה, השקעה בתשתיות ובחדשנות, הגברת התחרות במשק, הסרת חסמי יבוא, הרחבת היצע הדיור ושיפור מערכת ההכשרה המקצועית. צעדים כאלה אינם משפיעים בן לילה, אך הם אלה שמסוגלים לאורך זמן להגדיל את השכר הריאלי ולהפחית את יוקר המחיה באופן עמוק יותר.

אפשר להסתכל על זה גם בצורה פשוטה, אם משפחה מקבלת מענק של 2,000 שקלים בשנה, אך במקביל משלמת אלפי שקלים נוספים על דיור, מזון, ריבית ושירותים שהתייקרו, המענק אמנם מספק הקלה מסוימת, אך הוא אינו משנה את מאזן הכוחות הכלכלי של משק הבית.

לכן, מענק העבודה אינו נועד להחליף רפורמות מבניות במשק, אלא להשלים אותן.
הוא מספק תמיכה ממוקדת לעובדים בעלי הכנסה נמוכה, בזמן שהפתרון האמיתי ליוקר המחיה תלוי ביכולתה של הכלכלה לייצר צמיחה, פריון גבוה יותר ועלייה מתמשכת ברמת השכר.

האם קיים משמעות למשקיעים?

במבט ראשון נדמה שלמענק עבודה אין קשר לשוק ההון אבל בפועל, כל שינוי בהכנסה הפנויה של משקי הבית משפיע גם על הפעילות הכלכלית.

כאשר מאות מיליוני שקלים מוזרמים למשקי בית בעלי נטייה גבוהה לצרוך, חלק משמעותי מהכסף מוצא את דרכו במהירות לרשתות המזון, לרשתות הפארם, לחנויות הדיסקאונט, לשירותים שונים ולעיתים גם להקטנת חובות.

בטווח הקצר ההשפעה המאקרו כלכלית של מענק בודד אינה דרמטית, אך כאשר המדינה מפעילה באופן עקבי תוכניות מסוג זה, הן הופכות לחלק ממדיניות רחבה שמטרתה לחזק את הצריכה הפרטית, וזה כבר נתון שכל משקיע צריך לעקוב אחריו.

בסופו של דבר, הצריכה הפרטית היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר של המשק הישראלי, וכאשר למשקי הבית נשאר יותר כסף פנוי, יש לכך השפעה עקיפה גם על החברות הציבוריות הפועלות בתחומי הקמעונאות, המזון, האשראי והשירותים.

הכותרת מספרת על 2,000 שקלים שנכנסים לחשבון הבנק

אבל הסיפור האמיתי גדול בהרבה.

מענק העבודה משקף שינוי בגישה הכלכלית של המדינה. במקום להסתפק בתשלומי רווחה, היא מנסה לעודד השתתפות בשוק העבודה באמצעות השלמת הכנסה לעובדים בעלי שכר נמוך.

האם זה יפתור את יוקר המחיה? כנראה שלא.
אבל הוא כן מדגים כיצד ממשלות מודרניות מנסות לאזן בין אחריות חברתית לבין עידוד תעסוקה וצמיחה כלכלית.
ולפעמים, דווקא תשלום של כמה אלפי שקלים הוא חלון שמאפשר להבין את הכיוון שאליו הכלכלה כולה הולכת.