פחות עובדים, פחות מסים, הבעיה שה-AI מציב לאוצר

חברות כבר מבינות מה ה-AI יכול לעשות בשבילן, לקצר תהליכים, לצמצם כוח אדם ולהגדיל תפוקה.
עבור המדינה, אותה התייעלות יוצרת בעיה אחרת.
פחות עובדים פירושם פחות מס הכנסה, פחות ביטוח לאומי ופחות הכנסות ממע״מ ואם חלק גדול יותר מהערך נשאר כרווח בחברה, מתבטא בעליית שווי או נרשם בחו״ל,
המדינה עלולה לגבות פחות מיסים גם כשהחברות מרוויחות יותר.

מצד הציבור, כשמקור מס מרכזי נחלש, המדינה צריכה להשלים את הכסף ממקום אחר.
זה יכול להגיע דרך מע״מ גבוה יותר, מסים על השקעות, מס חברות, קיצוץ בשירותים או הגדלת החוב.
במילים אחרות, גם מי שלא עובד בהייטק, לא מחזיק מניות טכנולוגיה ולא חושב שה-AI יחליף אותו, יכול לשלם על השינוי הזה.

במובן מסוים, אפשר לראות כאן גרסה חדשה של המחלה ההולנדית, תופעה שעליה כתבתי בעבר בהקשר של קרן העושר הישראלית.
הפעם הסיכון לא נובע מנפט או מגז, אלא מתלות גבוהה בענף אחד ובמסים שמשלמים העובדים בו, המספרים מציגים עד כמה התלות הזאת משמעותית.
עובדי חברות ההייטק היו רק 7.5% ממשרות השכיר בישראל, אך שילמו 32% ממס ההכנסה שנגבה משכר ו-20 מתשלומי הביטוח הלאומי.

חלק קטן מהעובדים, חלק גדול מהמסים

 

המקור: דוח תרומת ענף ההייטק להכנסות המדינה מעבודה ומחברות, אגף הכלכלן הראשי 

 ההייטק יכול להמשיך לצמוח, החברות יכולות להפוך לרווחיות יותר, ובכל זאת קופת המדינה צפויה לקבל פחות וזאת בדיוק השאלה המרכזית שמתחילה להעסיק עכשיו את משרד האוצר,
מי יממן את המדינה בעולם שבו חברות יכולות לייצר יותר עם פחות אנשים?

אז איפה בכלל גובים את המס?

עד היום, רוב הגבייה הייתה פשוטה יחסית, העובד ישב בישראל, קיבל משכורת מחברה ישראלית והמס ירד בכל חודש מהתלוש וגם הפעילות של החברה הייתה קלה יותר להגדרה: משרד, עובדים, הכנסות ורווחים.
חברת AI יכולה להיראות אחרת לגמרי, המפתחים יושבים בישראל, השרתים נמצאים בארצות הברית, הקניין הרוחני רשום באירלנד והלקוחות מפוזרים בעולם, הערך נוצר בכמה מקומות במקביל, וכל מדינה רוצה לקבל חלק מהרווח.

מכאן מתחילה הבעיה, מס על משכורת נגבה מיד ומס על רווחי חברה תלוי במקום שבו הרווח נרשם.
מס על השקעה נגבה בדרך כלל רק כשמוכרים אותה זו אומר שחברה יכולה לצמוח בשווי במשך שנים, בלי שהעלייה הזאת מכניסה שקל לקופת המדינה.

זה בדיוק מה שהאוצר מנסה לפתור, לא רק מה יהיה שיעור המס, אלא על מה יוטל המס ומי ישלם אותו. האפשרויות נעות בין מיסוי גבוה יותר של חברות והון, לבין כללים חדשים לשירותים דיגיטליים ולקניין רוחני. לכל אפשרות יש מחיר, מס כבד מדי יכול לגרום לחברות להעביר רווחים, השקעות ולפעמים גם עובדים למדינה אחרת.

הסיכון לא מתחיל בגל פיטורים

כשחושבים על AI ושוק העבודה, קל לדמיין גל פיטורים המוני ומאות מפוטרים שנפלטים לשוק העבודה אבל השינוי האמיתי יכול להתחיל הרבה  קודם, ובצורה הרבה פחות דרמטית.
חברה שפעם הייתה צריכה לגייס מאה עובדים כדי לצמוח, יכולה היום להסתפק בארבעים עובדים ולהשלים את הפער בעזרת AI.
אם אתם כבר בתוך שוק העבודה, יכול להיות שלא תרגישו מיד שמשהו השתנה, אבל אם אתם צעירים, מחפשים תפקיד ראשון או מנסים לעבור לתחום חדש, אתם צפויים לפגוש פחות משרות, יותר מועמדים על כל תפקיד ופחות הזדמנויות לצבור ניסיון.

גם המדינה לא תרגיש את השינוי ביום אחד, הוא יופיע בהדרגה: פחות עובדים חדשים, קצב איטי יותר של עליות שכר ופחות מסים שנכנסים לאורך זמן ולכן האוצר לא צריך לחכות לגל פיטורים הבא כדי להבין שהבעיה כבר מתחילה, מספיק שחברות ימשיכו לצמוח בלי להגדיל את מספר העובדים באותו קצב.

בשלב הזה אתם אולי שואלים את השאלה מתבקשת: אם החברות מרוויחות יותר, למה שהמדינה לא תגבה מהן יותר מס? התשובה היא שזה לא תמיד כל כך פשוט.
מס על משכורת כל חודש באופן כמעט אוטומטי, מס חברות נגבה רק על הרווח החייב בישראל, ומס על דיבידנדים או רווחי הון יכול להגיע הרבה יותר מאוחר.
בישראל זה חשוב במיוחד, כי עובדי הייטק שהם בדרך מחזיקים בשכר מהגבוהים במשק, מכניסים למדינה סכומים גדולים דרך תלושי השכר שלהם.
במשך שנים, יותר גיוסים בענף פירושם בהכרח יותר מסים, הנתונים מראים עד כמה הקשר הזה קריטי
חשוב להבין כמה כל עובד כזה משמעותי לקופת המדינה.

כמה גדולים? עובד הייטק שילם בממוצע יותר מפי 6 מס הכנסה מכל עובד בשאר המשק.

המקור: דוח תרומת ענף ההייטק להכנסות המדינה מעבודה ומחברות, אגף הכלכלן הראשי 

בשנת 2021 שילם עובד הייטק בממוצע כ-6,966 שקל בחודש במס הכנסה, לעומת כ-1,112 שקל בשאר המשק פער של פי 6.3, עובדי ההייטק היו אחראים באותה שנה לכ-36% ממס ההכנסה שנגבה משכירים בישראל, מאז, קצב הגיוסים בענף השתנה בצורה דרסטית: בין 2013 ל-2022 מספר העובדים בהייטק גדל בממוצע בכ-6% בשנה, לעומת זאת בין 2023 ל-2025 הקצב ירד לכ-1.3% בלבד. 
זו עדיין לא הוכחה שה-AI גרמה להאטה  גם המלחמה והירידה בהשקעות השפיעו  אבל היא מראה למה האוצר מסתכל בדאגה על הקשר בין צמיחת ההייטק לבין מספר העובדים שהוא מעסיק. 

כלומר,מבחינת קופת המדינה, מספר העובדים והשכר שלהם חשובים לא פחות מהרווחיות של החברות. הבינה המלאכותית יכולה לשנות את הקשר הזה, החברות ימשיכו לגדול אבל הכנסות המדינה מהשכר לא בהכרח יגדלו יחד איתן.
ומכאן מגיעה השאלה שבאמת נוגעת בכולנו, מי ישלם את ההפרש? גם אם המדינה תעלה מסים על חברות טכנולוגיה, העלות לא בהכרח תישאר רק אצלן.
חברה יכולה להעלות מחירים, לצמצם גיוסים, להקטין השקעות או לפגוע בשכר.
מס על שירותים דיגיטליים יכול להגיע למחיר המנוי שאנחנו משלמים, מס חברות גבוה יותר יכול ללחוץ על הרווחיות ועל שווי המניה, ומס גבוה יותר על הון יפגע ישירות במשקיעים.

סביר שהאוצר לא ייצור מס חדש בשם “מס AI”, אלא ישנה מסים שכבר קיימים.
הוא יכול להעלות את המס על רווחי חברות, להגדיל את המס על דיבידנדים ורווחי הון, למסות שירותים דיגיטליים שנמכרים בישראל או להקשיח את הכללים על קניין רוחני שפותח כאן ונרשם בחו״ל.
הבעיה היא שכל החלטה כזאת מגיעה בסוף למישהו, האתגר יהיה לעדכן את מערכת המס בלי להרחיק פעילות מישראל ובלי להעביר את רוב העלות בחזרה אל הציבור.

לא רק מסים, גם תמריצים

הפתרון לא חייב להיות רק העלאת מסים, המדינה יכולה גם לנסות להשאיר בישראל חלק גדול יותר מהפעילות שנוצרת סביב ה-AI: עובדים, מחקר, שרתים וקניין רוחני.
במקום לתת הטבת מס רק לפי גודל החברה או היקף ההשקעה, אפשר לקשור אותה להעסקה בישראל, להכשרת עובדים ולפיתוח מקומי, כך המדינה מנסה לשמור גם על הכנסות עתידיות וגם על היתרון של ההייטק הישראלי.
הקושי פה הוא למצוא את האיזון, תנאים נוקשים מדי יכולים להרחיק חברות, עם זאת הטבות רחבות מדי עלולות להשאיר את המדינה עם פעילות מצליחה שלא מייצרת מספיק מסים.

מה צריך לבדוק מעכשיו?

כרגע זה רק דיון, לא ברפורמה סגורה ולכן חשוב להפריד בין כותרות לבין החלטות.
השלב הבא יהיה לראות אם האוצר עובר מרעיונות כלליים להצעות קונקרטיות, איזה מס עתיד להשתנות, על מי הוא יחול, האם יהיו פטורים ואיך ינסו למנוע מעבר של פעילות לחו״ל.
חשוב גם לעקוב אחרי שוק העבודה עצמו, לא רק אחרי פיטורים, אלא אחרי מספר המשרות החדשות, השכר של עובדים צעירים וקצב הגיוסים בהייטק, אלה הסימנים שיראו אם השינוי כבר מתחיל להשפיע על בסיס המס.

השורה התחתונה

הבינה המלאכותית לא משנה רק את הדרך שבה חברות עובדות, אלא גם את הדרך שבה המדינה שלמה גובה כסף ומממנת את השירותים שכולנו משתמשים בהם היום.
אם חברות יצליחו לייצר יותר עם פחות עובדים, חלק גדול יותר מההכנסה יעבור ממשכורות לרווחים ולהון  ומערכת המס תצטרך להשתנות בהתאם. 

אלא שכמו שאנחנו כבר מכירים, כל שינוי כזה מגיע עם מחיר, לחברות, למשקיעים, לצרכנים או לעובדים.
גם אם מקום העבודה שלכם לא נמצא כרגע בסכנה, השינוי הזה עדיין יכול לפגוש אתכם דרך המסים שתשלמו, המחירים שתראו, השירותים שתקבלו והתשואה שתישאר לכם בתיק ההשקעות. 

הדיון הזה לא שייך רק לחברות הטכנולוגיה או לפקידי האוצר.
השאלה שתכריע את איכות החיים שלנו בשנים הקרובות היא פשוטה, מי ייהנה מהעושר שה-AI ייצור  ומי ישלם את המחיר על הפער בקופת המדינה שיווצר בדרך ?