ההנפקות שפותחות את עידן הקוונטום בישראל

לפעמים ידיעה אחת קטנה מספרת סיפור גדול הרבה יותר.
במבט ראשון, הידיעה על Quantum Art ו-Classiq נראית כמו עוד דיווח על שתי חברות סטארט אפ ישראליות שמכוונות להנפקה בוול סטריט, אבל בעיניי, היא מסמנת משהו גדול בהרבה.
היא מספרת את הסיפור של תעשייה שלמה שמתחילה לעבור ממעבדות המחקר אל שוק ההון.

מי שקורא את הסקירות שלי יודע שאני משתדל לא לרדוף אחרי הכותרות, אלא לזהות מגמות עוד לפני שהן הופכות לשיחת היום,
זו בדיוק הסיבה שחזרתי בתקופה האחרונה שוב ושוב לנושא המחשוב הקוונטי.
ככל שאני קורא יותר על התחום , מתחזקת אצלי ההבנה שאנחנו מתקרבים לנקודת מפנה.
המספרים מתחילים לבסס את הנרטיב, נכון להיום פועלות בעולם כ-270 חברות קוונטום בלבד, יותר ויותר מהן מגייסות סכומי עתק, מתקדמות לשוק הציבורי ומושכות עניין מצד ענקיות הטכנולוגיה והמשקיעים הגדולים בעולם.

בתוך כל זה מגיעה הידיעה על Quantum Art ו-Classiq.
אם השתיים אכן יגיעו לוול סטריט לפי שווי של 2 עד 5 מיליארד דולר, הן לא רק יסמנו הצלחה של שתי חברות ישראליות, אלא גם יעידו על כך שישראל מתחילה לתפוס מקום משמעותי באחד המרוצים הטכנולוגיים המסקרנים ביותר של השנים הקרובות.
אז למה דווקא עכשיו כל כך הרבה כסף זורם לכיוון הקוונטום? מה השתנה בשנים האחרונות שגרם למשקיעים הגדולים להאמין שהרגע הזה סוף סוף הגיע? והאם אנחנו באמת עומדים בפתח של עידן טכנולוגי חדש, או שוול סטריט שוב מתלהבת מטכנולוגיה שעדיין רחוקה מלהבשיל?

מימין: ניר מינרבי, ממייסדי Classiq. משמאל: ד"ר טל דוד, ממייסדי Quantum Art, שתי החברות עשויות להפוך לחברות הקוונטום הישראליות הראשונות שיגיעו לוול סטריט.

מקור: כלכליסט 

אז למה דווקא Quantum Art ו-Classiq?

אם יש משהו שהידיעה הזו ממחישה, הוא שלא כל חברות הקוונטום מנסות לבנות את אותו הדבר.
Quantum Art בחרה להתמקד במשימה השאפתנית ביותר,
פיתוח מחשב קוונטי מלא המבוסס על טכנולוגיית היונים הלכודים, גישה שנחשבת בעיני רבים לאחת המבטיחות בעולם.
החברה הוקמה רק בשנת 2022, אבל כבר גייסה כ-200 מיליון דולר ומנסה למצב את עצמה בחזית המרוץ לבניית הדור הבא של המחשבים.

Classiq, לעומת זאת, בחרה מסלול שונה לחלוטין, במקום לבנות את המחשב עצמו, היא מפתחת את שכבת התוכנה שתאפשר למפתחים ולחברות לכתוב יישומים קוונטיים בצורה פשוטה יותר.
אם ננסה להשוות את זה לעולם המחשבים האישיים, אפשר לחשוב עליה כחברה שמפתחת את מערכת ההפעלה, ולא את החומרה עצמה.

ההבדל הזה הוא גם מה שהופך את הסיפור למעניין כל כך, שתי החברות לא באמת מתחרות אחת בשנייה, אלא פועלות בשכבות שונות של אותה תעשייה.
אם מחשוב קוונטי אכן יהפוך בשנים הקרובות לטכנולוגיה מסחרית רחבת היקף, ייתכן שבעתיד יהיו בו מנצחות ביותר מחזית אחת.

זו גם אחת הסיבות שהמהלך האפשרי שלהן לוול סטריט מושך כל כך הרבה תשומת לב.
הוא לא רק משקף אמון בשתי חברות ישראליות, אלא גם מעיד על כך שהמשקיעים מאמינים שהגיע הזמן להתחיל לבנות את התעשייה הזו בקנה מידה גדול.

מקור: כלכליסט

המרוץ לשוק הציבורי כבר בעיצומו, בשנה האחרונה יותר ויותר חברות קוונטום בוחנות הנפקה באמצעות מיזוג עם SPAC, כש-Quantum Art ו-Classiq עשויות להצטרף לגל הזה לפי שווי של 2 עד 5 מיליארד דולר.

אז איך דווקא ישראל הגיעה לעמדה הזו?

אחת השאלות הראשונות שעולות כששומעים על Quantum Art ו-Classiq היא איך דווקא ישראל, מדינה קטנה בלי תקציבי ענק כמו ארצות הברית או סין, מצליחה להצמיח חברות שמושכות עניין מצד וול סטריט.
התשובה מתחילה הרבה לפני שתי החברות האלה.

במשך שנים נבנה בישראל בסיס ידע עמוק בתחום המחשוב הקוונטי, בעיקר במכון ויצמן, ובטכניון וסביב המחקר הזה צמחו יזמים, קרנות הון סיכון וחברות טכנולוגיה שהאמינו בתחום עוד הרבה לפני שהוא הפך לאחת המילים החמות בשוק נכון להיום כבר אפשר לראות את התוצאות נכון לה בשטח.
כיום פועלות בישראל כ-20 חברות קוונטום, מתוך כ-270 בלבד בעולם, תבינו, כמעט אחת מכל 14 חברות קוונטום בעולם פועלת בישראל, למרות שישראל מהווה פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית העולם.

גם הכסף התחיל לזרום בהתאם, לפי נתוני התעשייה, רק במהלך 2025 גייסו Quantum Art, Classiq ו-Quantum Source יחד כחצי מיליארד דולר, ובסך הכול הושקעו עד היום כ-800 מיליון דולר בחברות קוונטום ישראליות, במובן הזה, Quantum Art ו-Classiq הן לא יוצאות דופן.
הן פשוט שתי הדוגמאות הבולטות ביותר לתעשייה מקומית שלמה שמתחילה להבשיל, ואולי גם הראשונה שתתרגם את היתרון הטכנולוגי של ישראל להצלחה משמעותית בשוק ההון.

אז איך בכלל מנתחים חברת קוונטום?

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא לנסות לבחון חברות קוונטום באותם כלים שבהם בוחנים חברות טכנולוגיה בוגרות.
רבות מהחברות שפועלות בתחום עדיין נמצאות בשלבי פיתוח, ולכן במקרים רבים הן עדיין לא מציגות רווחיות, ולעיתים אפילו לא הכנסות משמעותיות.
זו בדיוק הסיבה שהמשקיעים מסתכלים היום פחות על הדוחות הכספיים, ויותר על סימנים שיכולים להעיד מי באמת בונה יתרון תחרותי.

אחד הדברים הראשונים שכדאי לבחון הוא באיזו שכבה של התעשייה החברה פועלת.
האם היא מפתחת את המחשב הקוונטי עצמו, כמו IonQ ‏(IONQ) או Rigetti Computing ‏(RGTI), האם היא מפתחת את שכבת התוכנה, כמו Classiq, או שהיא מספקת תשתיות ורכיבים שיאפשרו לכל המערכת לעבוד.

הדבר השני הוא איכות השותפויות, כשחברה מצליחה לעבוד עם שחקניות כמו Microsoft ‏(MSFT), Amazon ‏(AMZN), Google ‏(GOOGL), Nvidia ‏(NVDA) או IBM ‏(IBM), זו בדרך כלל אינדיקציה שהטכנולוגיה שלה מתחילה לקבל הכרה גם מצד התעשייה.
לסיכום, חשוב לזכור שלא כל החברות יצליחו, ההיסטוריה מלמדת שבכל מהפכה טכנולוגית קמות עשרות חברות, אבל רק מעטות מצליחות להפוך למובילות השוק.
לכן, עבור משקיעים, אולי השאלה החשובה ביותר היא לא האם מחשוב קוונטי יצליח, אלא אילו חברות יצליחו להפוך את ההבטחה הטכנולוגית לעסק אמיתי.

נקודה לסיום

אם יש משהו שאני לוקח מהסיפור של Quantum Art ו-Classiq, הוא לא השווי שלפיו הן יכולות להגיע לוול סטריט, אלא מה שההנפקות האלה מסמלות.
הן יכולות להעיד שתעשיית המחשוב הקוונטי מתחילה לעבור משלב המחקר והפיתוח אל שוק ההון.
בחודשים האחרונים כתבתי לא מעט על התחום, בעיקר כי הרגשתי שהוא עדיין נמצא מתחת לרדאר של רוב המשקיעים.
עכשיו נראה שהמצב מתחיל להשתנות, יותר כסף זורם לתעשייה, יותר חברות מתקדמות לשוק הציבורי, וגם ישראל מתחילה לתפוס מקום משמעותי במרוץ.

האם מחשוב קוונטי יהיה המהפכה הטכנולוגית הגדולה הבאה? עדיין מוקדם לדעת.
אבל דבר אחד כבר ברור, זו כבר לא טכנולוגיה שאפשר להתעלם ממנה, אלא תחום שכל משקיע צריך לעקוב אחריו.