המכרז החמישי לחיפושי גז טבעי יוצא לדרך, הימור של מיליארדים או כשל ידוע מראש?

שוק הגז הטבעי לא מפסיק לרדת מהכותרות, רק בתחילת השבוע דווח על פער עצום בין הערכות החברות המסחריות לבין נתוני משרד האנרגיה לגבי כמות הגז שהופקה עד כה, ועכשיו הדרמה עוברת שוב למכרזים הראוותנים.
משרד האנרגיה השיק את המכרז החמישי לחיפושי גז טבעי בים התיכון, המהלך מגיע על אף שרשרת כישלונות בסבבים הקודמים, תוצאות שטרם פורסמו, וכתף קרה מתמשכת מצד ענקיות אנרגיה בינלאומיות.
לאור ההערכות כי עתודות הגז הקיימות יספיקו לכ-20 שנה בלבד, האם הפעם משרד האנרגיה יצליח לייצר בשורה אמיתית, או שמדובר בעוד סיבוב ראוותני בדרך לכישלון ידוע מראש?

המכרז החדש

במסגרת המכרז החמישי שפרסם משרד האנרגיה והתשתיות, נפתחו להגשת הצעות חמישה מקבצים ימיים חדשים בשטח כולל של כ-7,100 קילומטרים רבועים במים הכלכליים של ישראל.
כדי לסבר את האוזן ולהבין את קנה המידה הגיאוגרפי הכל כך עצום, שטח היבשה הכולל של מדינת ישראל עומד על כ-22,000 קמ"ר.
כלומר, השטח הימי שהמדינה מציעה כעת לחיפושי גז שווה לשליש מכלל שטחה היבשתי של ישראל.
במשרד האנרגיה תולים תקוות בשטח הנרחב הזה ומעריכים, על בסיס סקרים גיאולוגיים, כי חבויים בו עוד מאות מיליארדי מטרים מעוקבים (BCM) של גז טבעי, ואולי אף פוטנציאל לתגליות נפט בשכבות עמוקות יותר.

לצד היקפי השטח המרשימים, לוח הזמנים שמציגים במשרד נראה יומרני במיוחד, בכירי המשרד הצהירו כי תוצאות המכרז יפורסמו בתוך שמונה חודשים בלבד.
מדובר בהבטחה שמעוררת הרמת גבה בשוק, בהתחשב בכך שארבע שנים לאחר שיצא לדרך המכרז הרביעי הקודם, תוצאותיו עדיין לא פורסמו במלואן בשל עיכובים וסבוכים גיאופוליטיים.
יתרה מזו, אף שבמקור תוכנן לשווק שישה מקבצים, בפועל פורסמו חמישה בלבד לאחר שאחד המכרזים נגנז.
המקבץ, שנושא הצעות כושלות עוד מ-2022, הוסר מהפרק בעקבות מורכבות דיפלומטית המשיקה למים הכלכליים של קפריסין והסמיכות הגיאוגרפית למאגר לווייתן.

אסדת הגז של אנרג׳אין.
קרדיט: אנרג׳אין

האם בכלל נשאר גז?

מאחורי המכרז הראוותני של משרד האנרגיה עומדת מחלוקת מקצועית חריפה, המציבה סימן שאלה גדול סביב עצם כדאיות החיפושים הפיננסית והגיאולוגית.
מצד אחד, במשרד האנרגיה ובקרב חברות הייעוץ הבינלאומיות שליוו אותו מפזרים אופטימיות ומעריכים כי במעמקי המים הכלכליים של ישראל חבויים עוד מאות מיליארדי מטרים מעוקבים של גז טבעי שטרם התגלו. מנגד, גיאולוגים בכירים בתעשייה, ובראשם ד"ר יוסי לנגוצקי, מיוזמי ותומכי תגליות הענק ההיסטוריות תמר ולווייתן, מציגים תמונה פסימית בהרבה.
לטענתם, הפוטנציאל למציאת מאגרים משמעותיים נוספים בים התיכון הישראלי הוא אפסי, ולכל היותר יתגלו כיסי גז קטנים שהפיתוח וההפקה שלהם כלל אינם כלכליים.
המחלוקת התיאורטית הזו הופכת לקריטית במיוחד בשל פקטור הזמן, עתודות הגז המוכחות והצפויות של ישראל עומדות כיום על כ-850 BCM בלבד.
בקצב הצריכה המקומי המתרחב לצד התחייבויות היצוא הקיימות, כמות זו תספיק לכ-20 שנה בלבד, שעון חול המבהיר כי אם התחזיות הפסימיות יתממשו, ישראל עלולה למצוא את עצמה בעוד כשני עשורים ללא מענה אנרגטי עצמאי.

שינוי כללי המשחק והתחרות בשוק

כדי להפיח חיים במכרז ולמנוע את שיחזור כישלונות העבר, גיבש משרד האנרגיה בתיאום הדוק עם רשות התחרות, מערכת כללים חדשה שמגדירה מחדש מיהן החברות הרשאיות להתמודד על הזיכיונות הימיים. במרכז המדיניות החדשה עומדת הענקת קדימות מפורשת לחברת אנרג'יאן, לצד שחקנים בינלאומיים חדשים שיבקשו להיכנס לראשונה לשוק הישראלי.
ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי מהלך זה נובע מכך שכל עתודות הגז הנוכחיות של אנרג'יאן כבר נמכרו במלואן בחוזים עתידיים, ולכן התרחבותה אינה מציבה איום על התחרות.
להפך, החברה נתפסת כגורם התחרותי המרכזי שהוביל להורדת מחירי הגז במשק בשנים האחרונות, והיא אף החברה היחידה שביצעה בפועלחיפוש בשטח לאחר זכייתה במכרז הממשלתי הראשון.

מנגד, כדי למנוע את העמקת הריכוזיות בשוק האנרגיה המקומי, הוטלו סייגים חמורים על יתר מחזיקות המאגרים הפעילים.
חברות ישראליות כמו ישראמקו ותמר פטרוליום יורשו להתמודד במכרז החמישי אך ורק בתנאי שיחברו לשותף בינלאומי חדש.
לעומתן, על ענקיות האנרגיה שברון (CVR) וניו-מד אנרג'י, השולטות במאגרי הענק לווייתן ותמר, הוטל איסור גורף ומוחלט להתמודד במכרז.
איסור זה יעמוד בתוקפו גם אם השתיים ינסו לחבור לשחקנים חדשים, במטרה ברורה של הרגולטור למנוע את בילטון אחיזתו של מונופול הגז הקיים ולכפות הכנסת דם חדש למים הכלכליים של ישראל.

ארבעת המכרזים הקודמים

הניסיון הנוכחי של משרד האנרגיה ללוות את פרסום המכרז החמישי ביחסי ציבור נרחבים ובמסיבות עיתונאים חגיגיות מסתיר מאחוריו כרוניקה של כישלון ידוע מראש.
השיטה של המשרד, המבוססת על יציאה למיזמי ענק שמטרתם למשוך חברות אנרגיה בינלאומיות ולשבור את המונופול המקומי, קורסת פעם אחר פעם במבחן המציאות מאז שנת 2016.
סבב המכרזים הראשון הניב תגליות זניחות בלבד (על ידי אנרג'יאן), הסבב השני כשל לחלוטין מלהניב תוצאות והסבב השלישי התגלגל לבית המשפט, שם מנהלת אנרג'יאן הליך משפטי מול המדינה בדרישה לממש את זכויות החיפוש שלה.
התמונה הופכת עגומה עוד יותר כשבוחנים את המכרז הרביעי, על אף ההצהרות המבטיחות שליוו אותו, מקבץ אחד נותר ללא מתמודדים כלל, במקבץ שני התפרקה השותפות בעקבות פרישת ענקית האנרגיה האיטלקית ENI, מקבץ שלישי נגנז והוסתר מהציבור, ואילו תוצאות המקבץ הרביעי מעולם לא פורסמו רשמית בשל רגישויות גיאופוליטיות מול מצרים.
סדרת כישלונות זו מעידה על כשל מובנה בשיטה, שממשיכה לפזר אופטימיות ולצפות לתוצאות שונות מבלי לשנות את דרכי הפעולה.

נקודת אור במכרז

על אף היסטוריית הכישלונות והחששות מהדרת רגליים של חברות בינלאומיות, המכרז החמישי עשוי לספק תפנית דרמטית בעלילה, ענקית האנרגיה האמריקאית אקסון מוביל (XOM) מנהלת מגעים לחיפושי גז ונפט במים הכלכליים של ישראל, בשיתוף פעולה עם אנרג'יאן.
השתיים, שכבר משתפות פעולה בפרויקט חיפושים במערב יוון, מבקשות לשלב זרועות גם בישראל, כאשר אקסון שואפת לנצל את הניסיון המקומי והיכרות השטח המעמיקה של אנרג'יאן בשוק הישראלי.
כניסה של תאגיד ענק במעמד של אקסון מוביל עשויה לשנות לחלוטין את מאזן הכוחות בשוק האנרגיה המקומי ולהעניק למכרז החמישי את תו האיכות והאמינות שהיה חסר כל כך בסבבים הקודמים.

שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן, בירך על ההתפתחויות והדגיש כי הגדלת היצע האנרגיה והכנסת שחקני ענק נוספים יגבירו את התחרות, יובילו להורדת מחירים לאורך זמן ויכניסו מיליארדי שקלים לקופת המדינה. לדברי כהן, המפתח למשיכת גופים בינלאומיים מסדר הגודל של אקסון מוביל טמון ביציבות רגולטורית ובמדיניות המעודדת השקעות.
אם המגעים יבשילו לכדי הצעה רשמית וזכייה במכרז, מדובר יהיה בהישג רגולטורי וכלכלי חסר תקדים, כזה שיוכל לשבור את כרוניקת הכישלונות של המכרזים הקודמים ולהבטיח את עתידו של משק האנרגיה הישראלי.

קרדיט: יאיר שגיא

התמונה הגדולה, השינוי הדרמטי בתמהיל החשמל

לצד המאבקים הימיים על תגליות חדשות, שוק החשמל הישראלי רשם בעשור האחרון תהליך דרמטי של שינוי עומק בתמהיל הדלקים המשמשים לייצור חשמל.
בעוד שבשנת 2013 התבסס המשק הישראלי בעיקר על פחם מזהם, שהיה אחראי ל-52% מהייצור, כיום התמונה שונה לחלוטין, השימוש בפחם צנח ל-17% ב-2023 והמשיך במגמת ירידה חדה לקראת סגירה מלאה של התחנות הפחמיות בשנים 2025-2026.
את החלל שנפער מילא בעיקר הגז הטבעי, שהפך למקור הדומיננטי והגיע ב-2025 לשיא היסטורי של 71% מסך ייצור החשמל, הודות לזרימה הרציפה ממאגרי תמר ולווייתן.
במקביל, האנרגיות המתחדשות המבוססות בעיקר על אנרגיה סולארית רשמו זינוק מ-4% בלבד בטווח השנים 2018-2020 לכ-16% כיום, אף על פי שהמדינה פספסה במעט את היעד הממשלתי שעמד על 20% אנרגיה ירוקה ב-2025, מדובר במעבר מהיר בקנה מידה עולמי.

במבט על הקיבולת המותקנת בשנת 2025, הגז הטבעי תופס כ-52%, האנרגיות המתחדשות מטפסות לכ-27% (כאשר היקף המתקנים הסולאריים הוכפל מאז 2019), והפחם מתכווץ לכ-15% בלבד. 
המעבר המהיר מפחם כבד לייצור המושתת כמעט בלעדית על גז ושמש הניב גם תועלת סביבתית מוחשית, המשתקפת בירידה של כ-21% בפליטות פחמן דו-חמצני מאז 2012.
עם זאת, אתגרים זמינות הקרקע, עומסים ברשת החלוקה וחסמים בירוקרטיים עדיין מעכבים את השלמת המהפכה הירוקה.
הדרך ליעד שקבעה המדינה לשנת 2030, תמהיל של 70% גז טבעי ו-30% אנרגיות מתחדשות, תחייב פיתוח מואץ של תשתיות הולכה ואגירה, אך עצם העובדה שישראל נגמלה כמעט לחלוטין מהפחם תוך כעשור בלבד מסמנת שינוי מבני חסר תקדים.

קרן אלומה רוכשת את סופרגז טבעי

על רקע המכרז החמישי שפרסם משרד האנרגיה והתשתיות בניסיון להבטיח עתודות גז עתידיות בים, השוק הפרטי ביבשה אינו ממתין.
בעוד שהמדינה מתמודדת עם אי וודאות לגבי תגליות ימיות חדשות וקשיים במשיכת ענקיות זרות, מגזר האנרגיה המקומי חווה עסקת ענק שמדגישה את המעבר הגובר לפתרונות אנרגיה מבוזרת ולניצול מרבי של התשתיות הקיימות.
במסגרת אירוע זה, רכשה קרן התשתיות אלומה את חברת סופרגז טבעי אחזקות מידי חברת סופרגז פאוור (חלק מקבוצת אלקטרה פאוור), מהלך הממצב את אלומה כשחקנית מפתח באספקת גז טבעי לתעשייה ובייצור חשמל עצמאי באתר הלקוח.

ההיקף הפיננסי הכולל של העסקה נאמד בכ-400 מיליון שקלים, עובדה ההופכת אותה לאחת העסקאות הבולטות והמשמעותיות ביותר בתחום התשתיות והאנרגיה המבוזרת בישראל בשנים האחרונות.
מבנה הניקוי הפיננסי של העסקה כולל תשלום מיידי של כ-292 מיליון שקלים לצד תשלום נדחה בסך 114 מיליון שקלים שישולם במהלך 24 החודשים שלאחר ההשלמה כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן.
עבור החברה המוכרת, סופרגז פאוור, העסקה צפויה להניב רווח הון מוערך של כ-10 מיליון שקלים בדוחותיה הכספיים, תוך הזרמת מזומנים משמעותית המאפשרת לה הקטנת חובות ומיקוד אסטרטגי במנועי הצמיחה הליבתיים שלה.

האינטרס האסטרטגי

מצידה של קרן אלומה, הרכישה מהווה צעד אסטרטגי מחושב שמטרתו לנעוץ אחיזה איתנה במגזר האנרגיה המבוזרת בישראל, תחום הנמצא בצמיחה מטאורית.
כיום, רשת החשמל הארצית סובלת מעומסים כבדים וצווארי בקבוק חמורים, כאשר קצב פיתוח התשתיות של חברת החשמל אינו מצליח להדביק את הגידול המהיר בביקושים של התעשייה והמשק.
מענה קריטי לאתגר זה טמון בייצור אנרגיה מבוזרת ישירות באתר הלקוח, חברת סופרגז טבעי מתמחה בהקמה ובהפעלה של מתקני ייצור משולב של חשמל וחום מבוסס גז טבעי במפעלים ובאספקת גז טבעי דחוס.
שילובה של החברה בפורטפוליו של אלומה מאפשר לקרן ליצור סינרגיה הדוקה בין נכסיה השונים, ולמצב את עצמה כספקית מובילה של מכלול פתרונות אנרגיה היקפיים, כולל אספקת גז, ייצור חשמל מקומי והתייעלות אנרגטית עבור השוק התעשייתי והעסקי.

מן העבר השני, עבור סופרגז פאוור, העסקה משקפת מהלך של הצפת ערך ומיקוד עסקי חד.
הזרמת המזומנים המיידית בהיקף של כ-292 מיליון שקלים מעניקה לחברה חמצן פיננסי משמעותי, המאפשר לה להקטין את חובותיה, לצמצם עלויות מימון ולחזק באופן דרמטי את מבנה ההון והמאזן שלה.
הון זמין זה ישרת את האסטרטגיה של סופרגז פאוור להתרכז בשני מנועי צמיחה מרכזיים ומבטיחים, שימור והרחבת הובלתה בשוק ה-LPG המסורתי (גז בישול), לצד פיתוח מואץ של זרוע אספקת החשמל ללקוחות קצה במגזר הפרטי והעסקי כאחד.
צעד זה מחדד את זהותה התחרותית של החברה ומאפשר לה להסיט משאבים ניהוליים ופיננסיים לכיבוש נתחי שוק בתחומים אלה.

לסיכום

שוק האנרגיה הישראלי נמצא כיום בצומת דרכים קריטי, המציג ניגוד חריף בין הנעשה ביבשה לבין המתרחש בים.
מצד אחד, המגזר היבשתי רשם בעשור האחרון מהפכה עוצמתית, המשק נגמל כמעט לחלוטין מהפחם המזהם, ביסס תמהיל ייצור המבוסס בעיקרו על גז טבעי ואנרגיה סולארית, והשוק הפרטי כבר מוצא פתרונות יצירתיים לעומסים ברשת החשמל, כפי שהמחישה עסקת הענק של קרן אלומה.
מצד שני, המענה הטיפולי של המדינה למצוקת העתודות העתידיות נשען עדיין על אותן פתרונות מוכרות.

משרד האנרגיה עשוי להמשיך ולהפגין אופטימיות זהירה לגבי המכרז החמישי, אך היסטורית הכישלונות של ארבעת הסבבים הקודמים וסירובן של החברות הבינלאומיות מציבות תזכורת כואבת למציאות בשטח.
עם עתודות גז המיועדות להספיק לכ-20 שנה בלבד, שעון החול הלאומי הולך ואוזל.