רכבת עוקפת ישראל, המהלך הטורקי-סעודי שמשנה את כללי המשחק

במהלך חודש מאי כתבתי לכם כאן על מסדרון ה-IMEC, אותו ציר לוגיסטי שאפתני שנועד לחבר את הודו וערב הסעודית לאירופה ישירות דרך ישראל, מהלך שהיה צפוי להזניק את הכלכלה הישראלית ולקבע את מעמדנו כגשר יבשתי חסר תקדים.
אלא שלאחר מכן, ביוני, ראינו התפתחויות שליליות ומדאיגות, המלחמה המתמשכת וההתפתחויות הגיאופוליטיות העכירו את מערכת היחסים הרגישה בינינו לבין סעודיה, והעמידו את הפרויקט בסימן שאלה גדול.

הציר המתוכנן.
קרדיט: india today

ועכשיו, התרחיש שממנו חששנו יותר מכל מתממש לנגד עינינו, טורקיה וערב הסעודית משלבות כוחות ומקדמות מהלך דרמטי להקמה מחודשת של מסילת הרכבת החיג'אזית ההיסטורית. מדובר ביוזמה שנועדה ליצור מסדרון סחר יבשתי חדש לחלוטין, כזה שיעקוף את ישראל, ישנה את מאזן הכוחות האזורי וישפיע בצורה ישירה ועמוקה על מעמדה האסטרטגי של המדינה.

מהי המסילה החיג'אזית וכיצד ישתנה התוואי החדש?

כדי להבין את גודל השעה, יש לחזור יותר ממאה שנה לאחור, אל ימי האימפריה העות'מאנית.
מסילת הרכבת החיג'אזית המקורית, שנחנכה בשנת 1908, היוותה פרויקט הנדסי שאפתני שחיבר בין דמשק שבסוריה לעיר המוסלמית הקדושה מדינה, מדינה שבסעודיה.
באותם ימים, מטרותיה המרכזיות של המסילה היו דתיות וצבאיות כאחד, היא נועדה להקל על המוני עולי הרגל המוסלמים שעשו את דרכם המפרכת למקומות הקדושים, ובמקביל אפשרה לשלטון באיסטנבול,ששלט בסוריה (כמו היום), לנייד כוחות צבא במהירות וביעילות כדי להדק את האחיזה האימפריאלית במחוזות המרוחקים.

אלא שהגלגול המודרני של המסילה רחוק מלהיות פרויקט דתי או נוסטלגי, מדובר במסדרון סחר מסחרי לחלוטין, שההדרך שלו עברה מתיחת פנים דרמטית כדי להתאים לצרכי הכלכלה המודרנית ולעקוף אזורים בעייתיים.
על פי התוכנית המתרקמת, המסילה המחודשת תצא מערב הסעודית ותחצה את הגבול לירדן, שם היא תתחבר לנמל עקבה האסטרטגי ותמשיך צפונה אל עיר הבירה עמאן.
משם, היא תמשיך לחצות את סוריה דרך המרכזים הגדולים של דמשק וחאלב, עד לנקודת הקצה שלה בטורקיה.
חיבור זה לטורקיה הוא שישלים את הרצף היבשתי הגלובלי, שכן המדינה כבר מחזיקה בתשתית רכבות ענפה ומפותחת המקושרת ישירות לרחבי אירופה.

קרדיט: Today

המטרות הגיאופוליטיות ועקיפת ישראל

מאחורי היוזמה השאפתנית להקמתה מחדש של המסילה החיג'אזית עומדים אינטרסים אסטרטגיים כבדי משקל, בראשם הרצון של טורקיה וסעודיה לעקוף לחלוטין את מסדרון IMEC.
כאמור, הפרויקט המקורי, נועד לחבר את תת-היבשת ההודית לאירופה דרך מדינות המפרץ, ירדן ונמל חיפה שבישראל.
טורקיה, שזעמה על כך שנדחקה אל מחוץ למפת המסחר העולמית הזו, מצאה את חלון ההזדמנויות שלה בעקבות המלחמה.
הלחימה המתמשכת תקעה לחלוטין את התקדמות מיזם IMEC האמריקאי, ווטורקיה מיהרה לנצל את הוואקום הגיאופוליטי כדי להציע חלופות אטרקטיביות שמדירות את ישראל מהמשוואה האזורית.

המשמעות המיידית של המהלך היא ניסיון מכוון לבידודה הדיפלומטי והחלשתה הכלכלית של ישראל.
במידה והמסילה החיג'אזית אכן תהפוך למציאות קיימת, לערב הסעודית ולירדן לא יהיה עוד כל תמריץ כלכלי או אסטרטגי להשקיע במסדרון סחר העובר בשטח ישראלי, מה שינחית מכה אנושה על שאיפותיה של ישראל להפוך לעורק תחבורה אזורי.
בנוסף, המסדרון היבשתי החדש מספק למדינות השותפות פתרון קריטי לאחת הבעיות הביטחוניות החמורות ביותר באזור, האיומים החוזרים ונשנים במיצר הורמוז.
לאור התקיפות האיראניות והחשש המתמיד מפני חסימת ציר השיט הקריטי הזה במפרץ הפרסי, המדינות מחפשות בנחישות נתיב יבשתי בטוח ויציב יותר לשינוע סחורות, שיעניק להן חסינות מפני סחטנות ביטחונית וסגירת נתיבי ים.

עוד התפתחות מרתקת בתוכנית הזו הוא מה שמכונה מודל הפרסה הטורקי.
אנקרה אינה מסתפקת רק במסילה המערבית, ומקדמת במקביל פרויקט ענק אחר בשם דרך הפיתוח, הצפוי לצאת מנמל ימי בדרום עיראק, לחצות את המדינה כולה ולהיכנס לטורקיה.
השילוב של שני הפרויקטים הללו, דרך הפיתוח במזרח והרכבת החיג'אזית במערב הופך את טורקיה לגשר מרכזי ומתוחכם המחבר בין המפרץ הפרסי למזרח התיכון בצורת פרסה גיאוגרפית.
המהלך הזה לא רק מחזק את מעמדה של טורקיה כצומת סחר עולמי בלעדי, אלא גם מכניס את סוריה מחדש אל המשחק הכלכלי האזורי ומעניק לה נתח משמעותי מפוטנציאל הרווחים, כל זאת, כאמור, תוך דחיקת האינטרסים של מדינת ישראל אל מחוץ לתמונה.

קרדיט: עופרים וטיולים 

מי יממן את הרכבת? 

הקמת תשתית רכבות חוצת מדינות באורך אלפי קילומטרים היא משימה הדורשת תקציבי עתק של מאות מיליארדי דולרים.
סכום אסטרונומי זה מעמיד בסימן שאלה גדול את היתכנות הפרויקט, במיוחד לאור העובדה ששלוש המדינות המרכזיות בתוואי נמצאות באתגרים כלכליים לא פשוטים.
אפילו ערב הסעודית, שנהנתה לאורך השנים מתדמית של בעלת משאבים בלתי מוגבלים, מתמודדת כיום עם מציאות פיננסית מורכבת.
ההפסדים הכלכליים הכבדים שנגרמו לה עקב הפגיעות הביטחוניות במצרי הורמוז נותנים את אותותיהם, והממלכה כבר צמצמה באופן משמעותי פרויקטי דגל במסגרת תוכנית חזון 2030, כולל הקטנה דרסטית של עיר העתיד העתידנית, בשם הקו וביטול בנייתם של גורדי שחקים מתוכננים.

המצב מורכב ומדאיג עוד יותר כשמביטים בטורקיה וסוריה, שתי השותפות הנוספות לציר, שנמצאות במשבר עמוק משל עצמן.
טורקיה, שמנסה להוביל את המיזם, נאבקת מזה שנים במשבר כלכלי פנימי חריף, הכולל צניחה חופשית בערך הלירה הטורקית ואינפלציה דו ספרתית כרונית.
מנגד, סוריה, שנמצאת כעת תחת שלטונו החדש של אחמד א-שרע, עם סיומה של מלחמת האזרחים, מוגדרת כיום כמדינת חסות טורקית.
עלויות השיקום של המדינה ההרוסה מוערכות בלמעלה מ-200 מיליארד דולר, הון עתק שאין לדמשק שום דרך לגייס בעצמה.
תמונת מצב זו מייצרת ואקום פיננסי עמוק, ומותירה פתוחה את השאלה המהותית, מאיפה בדיוק יגיע הכסף שיהפוך את החזון הגיאופוליטי הזה למציאות בשטח?

קטאר כארנק

אל תוך הוואקום הפיננסי הזה צפויה להיכנס שחקנית מפתח מוכרת, שמחזיקה בידיה את המפתח לפתרון המשבר, קטאר.
אם טורקיה מייצגת בפרויקט השאפתני הזה את השריר הביצועי והמדיני, הרי שדוחא צפויה לתפוס את תפקיד הארנק והמממנת המרכזית שלו.
בין שתי המדינות קיימת שותפות אסטרטגית עמוקה, גם אם אינה תמיד מוצהרת בגלוי, כאשר קטאר נוהגת לתרגם את האינטרסים המשותפים שלהן לתמיכה כלכלית רחבה, ולממן מיזמים טורקיים באזורי השפעה שונים.
השילוב המוכח הזה בין השאיפות הגיאופוליטיות של טורקיה לבין ההון הקטארי, עשוי לספק את הדלק הפיננסי הדרוש כדי להפוך את תוכנית הרכבת מחזון מרוחק למציאות בשטח, ובכך להניע את האג'נדה המשותפת של השתיים באזור.

יבשה מול ים

החזון השאפתני של הרכבת החיג'אזית מציב משוואה לוגיסטית מרתקת ומורכבת, המעמתת את נתיבי היבשה מול נתיבי הים המסורתיים.
מצד אחד, החיסרון המבני של ההובלה היבשתית ברור, רכבות מוגבלות מאוד בנפח הקיבולת שלהן ואינן מסוגלות להתחרות במטעני העתק שנושאות אוניות המשא המודרניות, מה שהופך את השילוח הימי לזול ויעיל בהרבה ברמת הכמות האבסולוטית.
מנגד, היתרון היבשתי טומן בחובו שני קלפים מנצחים, מהירות וביטוח.
השילוח המסילתי מקצר באופן דרמטי את זמן ההובלה בהשוואה להפלגה הממושכת והמפותלת.
יתרה מכך, בצל המלחמה והאיומים הביטחוניים הגוברים באזור, חברות הביטוח העלו בחודשים האחרונים באופן דרסטי את מחירי הפוליסות לאוניות השוהות במפרץ הפרסי.
מציאות זו עשויה להוביל לכך שדווקא המבטחים העולמיים ילחצו לטובת חלופה יבשתית בטוחה יותר, מה שיהפוך את נתיב הרכבת לכדאי וכלכלי עבור חברות הענק, למרות מגבלות המקום המובנות שלו.

הציר העוקף שמאיים להשאיר את ישראל מאחור

בשורה התחתונה, אנו עדים למהלך אסטרטגי שבו טורקיה וערב הסעודית מנצלות בתחכום את הטלטלות הגיאופוליטיות האחרונות ואת הקיפאון שנכפה על הפרויקטים האמריקאיים ישראליים, במטרה לשרטט מחדש את מפת הסחר האזורית.
באמצעות שילוב כוחות מתוחכם הכולל מימון קטארי עמוק ותשתית מסילתית שתחצה את ירדן וסוריה המשוקמת, השתיים שואפות למצב את טורקיה כמרכז הסחר הבלעדי והבלתי מעורער המקשר בין מדינות המפרץ לאירופה.
זהו שינוי דרמטי של כללי המשחק הלוגיסטיים במזרח התיכון, אשר מאיים להותיר את מדינת ישראל מחוץ למשחק הכלכלי הגדול, ולגזול ממנה את המעמד האסטרטגי שעליו נלחמה בשנים האחרונות.