עסקת נופר אנרג׳י וסלקום Energy בהיקף של 820 מיליון שקל

יש עסקאות שנראות במבט ראשון כמו עוד הודעה רגילה של חברה ציבורית כמו הסכם חדש, סכום גדול, כמה מתקנים, כמה שנים קדימה.
אבל, כשעוצרים רגע ומסתכלים על התמונה הרחבה יותר, מבינים שלפעמים עסקה אחת מספרת סיפור הרבה יותר גדול מהמספרים שלה.

וזה בדיוק הסיפור בעסקה בין נופר אנרג׳י לסלקום Energy.
על הנייר, מדובר בהסכם להקמת מתקני אגירת חשמל בהיקף של כ-820 מיליון שקל אבל בפועל, זו לא רק עסקה על סוללות, זו עסקה שממחישה לאן שוק החשמל בישראל הולך.
מעולם שבו החשמל מיוצר ונצרך כמעט בזמן אמת, לעולם שבו מי שיודע לאגור, לנהל ולשחרר חשמל בזמן הנכון, מקבל יתרון אמיתי.

סלקום Energy חתמה עם נופר ישראל, החברה הבת של נופר אנרג׳י, על הסכם ארוך טווח לשילוב מתקני אגירת חשמל עצמאיים.

במסגרת ההסכם, נופר צפויה להקים 16 מתקני אגירה ברחבי הארץ, בהספק כולל של כ-100 מגה-ואט ובקיבולת אגירה כוללת של כ-500 מגה-ואט שעה.
ההפעלה המסחרית של המתקנים צפויה להתבצע בין השנים 2027 ל-2029, וההסכם יימשך 15 שנה ממועד ההפעלה של כל מתקן.
מדובר בהתקשרות ארוכת טווח, שנועדה לייצר לסלקום Energy תשתית חשמלית אמיתית, ולנופר בסיס הכנסות עתידי בתחום שהופך לאחד התחומים הכי חשובים בשוק האנרגיה.

למה אגירה הפכה פתאום לדבר כל כך חשוב?

כדי להבין את העסקה הזאת, צריך להבין את הבעיה הבסיסית של שוק החשמל.

חשמל הוא מוצר מוזר כי בניגוד לסחורות אחרות, אי אפשר פשוט לייצר אותו בכמות גדולה, לשים במחסן ולחכות ללקוח. במשך שנים, החשמל היה צריך להיווצר כמעט באותו רגע שבו צורכים אותו.
הביקוש עולה? צריך לייצר יותר, הביקוש יורד? צריך להוריד ייצור.

בעידן של אנרגיה מתחדשת, הבעיה הזאת נהיית מורכבת הרבה יותר.
השמש מייצרת חשמל בעיקר ביום, והביקוש לחשמל יכול לזנק דווקא בערב.
לפעמים יש עודף ייצור בשעות מסוימות, ולפעמים יש מחסור בשעות אחרות וככל שנכנסים יותר מתקנים סולאריים לשוק, השאלה היא כבר לא רק כמה חשמל אפשר לייצר, אלא האם אפשר להשתמש בו בזמן שבו באמת צריך אותו.

כאן נכנסת האגירה, בכך שהוא יודע לקחת חשמל בשעות שבהן יש עודף ייצור או מחיר נמוך, לשמור אותו, ואז לשחרר אותו בשעות שבהן הביקוש גבוה יותר והחשמל שווה יותר.
במילים פשוטות: האגירה הופכת את החשמל ממוצר רגעי לנכס שאפשר לנהל.

גרף שמראה את צמיחת אגירת האנרגיה BTM
מקור: IEA

מה סלקום Energy מנסה לבנות כאן?

החלק המעניין בסיפור הוא שסלקום כבר מזמן לא מסתכלת רק על עצמה כחברת תקשורת.

סלקום Energy היא חלק מהניסיון של סלקום להיכנס לעולם החשמל הפרטי ולבנות רגל עסקית נוספת.
אחרי הרפורמה בשוק החשמל, ספקים פרטיים יכולים להציע חשמל ללקוחות פרטיים ועסקיים, וזה פותח תחרות חדשה על אחד המוצרים הכי בסיסיים בכל בית ובכל עסק: חשמל.

אבל כדי להיות ספק חשמל רציני, לא מספיק רק למכור חשמל בחשבונית.
צריך גישה למקורות חשמל, צריך הסכמים ארוכי טווח, צריך יכולת לנהל ביקושים, צריך גמישות מול שעות עומס, וצריך יכולת לתת ללקוח הצעת ערך שלא נשענת רק על מחיר, אלא גם על תכנון נכון של מקורות האנרגיה.

העסקה עם נופר מצטרפת לשורת מהלכים קודמים של סלקום Energy בתחום החשמל והאגירה.
כלומר, אנחנו לא רואים כאן ניסיון חד פעמי, אלא בנייה הדרגתית של תשתית.
סלקום מנסה לקחת את היכולת שלה להגיע ללקוחות, לחבר אותה לעולם החשמל, ולבנות סביב זה פעילות חדשה שיכולה להפוך בעתיד למנוע צמיחה נוסף.

תחנת הכוח ״מגלים״ של נופר אנרגיה

ומה נופר מקבלת מהסיפור?

מהצד של נופר, העסקה הזאת יושבת בדיוק על האסטרטגיה שלה שהיא להעמיק את הפעילות בתחום האגירה ולחזק את מקומה בשוק החשמל הפרטי בישראל.

נופר כבר מוכרת כחברה שפועלת באנרגיה מתחדשת, אבל העתיד של התחום הזה לא נמצא רק בהקמת עוד פרויקטים סולאריים, השלב הבא הוא שילוב בין ייצור, אגירה ומכירת חשמל.
כלומר לא רק להקים מתקן שמייצר חשמל, אלא לבנות סביבו מודל כלכלי מלא יותר.

עסקה של 15 שנה מאפשרת לנופר לקבל יותר ודאות לגבי ההכנסות העתידיות מפרויקטי האגירה.
וזה חשוב במיוחד בתחום תשתיתי, שבו ההשקעות גבוהות, ההקמה לוקחת זמן, והמודל העסקי נשען על חוזים ארוכי טווח.

בנוסף, העסקה מחזקת את צבר הפרויקטים של נופר בתחום האגירה.
כאשר חברה מצליחה לסגור הסכמים משמעותיים עם שחקנים שמוכרים חשמל ללקוחות הקצה, היא לא רק בונה מתקן, היא מוכיחה שיש ביקוש אמיתי ליכולת שהיא מקימה.

וזה הבדל חשוב כי בשוק ההון לא מחפשים רק רעיונות יפים, מחפשים חוזים, לקוחות, הכנסות עתידיות, וצבר שיכול להפוך למספרים בדוחות.

למה זה חשוב דווקא עכשיו?

מצד אחד, הביקוש לחשמל ממשיך לעלות כי יש יותר מזגנים, יותר דאטה סנטרים, יותר רכבים חשמליים בעתיד, יותר דיגיטציה, יותר תלות בחשמל בכל שכבה של החיים.

מצד שני, הרשת צריכה להתמודד עם מעבר לאנרגיות מתחדשות, עם עומסים משתנים ועם הצורך לשלב יותר ייצור מבוזר.
ככל שהמערכת נהיית מורכבת יותר, כך עולה הערך של מי שיודע לנהל אותה טוב יותר.
אגירת חשמל עוזרת להפוך את הרשת ליותר גמישה. היא מאפשרת לנצל טוב יותר את החשמל שמיוצר בשעות היום, להפחית עומסים בשעות שיא, ולתת לספקיות חשמל פרטיות יכולת להתמודד עם לקוחות בצורה חכמה יותר.

אם פעם החשמל היה תחום של תחנות כוח גדולות ומונופול ממשלתי, היום הוא מתחיל להיראות יותר כמו שוק תחרותי, טכנולוגי ופיננסי. שוק שבו יש יצרנים, ספקים, לקוחות, מערכות ניהול, חוזים ארוכים, תמחור משתנה ואופטימיזציה לאורך היום.

אגירת אנרגיה הפכה בשנים האחרונות לאחד התחומים הצומחים ביותר בעולם האנרגיה.
בשנת 2025 לבדה נוספו בעולם כ-108 ג׳יגה ואט של מתקני אגירת סוללות, עלייה של כ-40% בתוך שנה אחת בלבד, והיקף הקיבולת המותקנת כבר גבוה פי 11 לעומת 2021.

גם בישראל הפער ברור, יעד האגירה לשנת 2030 עומד על כ2,300 מגה-ואט, בזמן שב-2023 היקף האגירה בפועל היה עדיין כמעט אפסי ביחס ליעדים.
בתוך התמונה הזאת, העסקה של נופר וסלקום Energy  עם כ100 מגה ואט הספק וכ-500 מגה-ואט שעה קיבולת היא חלק מבנייה של שכבת תשתית חדשה בשוק החשמל, שכבה שאמורה לעזור לישראל לעבור מחשמל שמיוצר ונצרך באותו רגע, לחשמל שאפשר לנהל, לתזמן ולמכור בצורה חכמה יותר.

צריך להסתכל גם על שווי השוק של השחקניות בתחום. נופר אנרג׳י נסחרת כיום סביב שווי של כ-9 מיליארד שקל, וסלקום סביב כ-6 מיליארד שקל.
סביבן נמצאות חברות אנרגיה משמעותיות נוספות כמו אנרג׳יקס, שנסחרת סביב כ-15 מיליארד שקל, דוראל אנרגיה, שנסחרת סביב כ-16 מיליארד שקל,OPC Energy, שנסחרת סביב כ-30 מיליארד שקל, ואנלייט, שכבר נסחרת סביב יותר מ-35 מיליארד שקל.
כלומר, אגירת חשמל היא כבר לא תחום צדדי של חברות קטנות, היא נכנסת ללב הפעילות של חברות ששוות מיליארדי שקלים ובמקרה של נופר אנרג׳י וסלקום היא מחברת בין חברת אנרגיה מתחדשת לבין חברת תקשורת שמנסה לבנות לעצמה רגל צמיחה חדשה בשוק החשמל הפרטי.

איפה ההזדמנות למשקיעים?

מהזווית של המשקיע, העסקה הזאת לא בהכרח משנה את התמונה הפיננסית של החברות כבר מחר בבוקר. המתקנים עדיין צריכים לקום, להתחבר לרשת, לקבל את האישורים הנדרשים ולהיכנס להפעלה מסחרית בשנים הקרובות, אבל היא כן מסמנת כיוון.

ישראל צומחת דמוגרפית בקצב מהיר מכל מדינה מפותחת אחרת, כ-1.9 עד 2.2 אחוז בשנה, עם שיעור פריון של כ 3.0 ילדים לאישה לעומת כ 1.5 בממוצע ה OECD, ולמעלה מ 180 אלף לידות בשנה.

הגידול הזה מוסיף בפועל אוכלוסייה שקולה לעיר גדולה מדי שנה, מה שמתורגם ישירות לביקוש עולה למגורים, בתי ספר ומכשור חשמלי בכל בית חדש.
במקביל לזה חברת החשמל כבר מדווחת על עלייה שנתית בצריכה בגלל הגידול הדמוגרפי יחד עם המעבר ההולך וגובר משימוש בדלקים לשימוש בחשמל, מה שמעמיד לחץ נוסף על משק האנרגיה מעבר לביקוש של מרכזי הנתונים.

גרף המציג את קצב גידול האוכלוסייה והילודה במאות אלפים

נופר מחזקת את עצמה כשחקנית תשתית בעולם האגירה, עם חוזים ארוכי טווח וצבר שיכול לתמוך בהכנסות עתידיות. סלקום Energy ממשיכה לבנות לעצמה פעילות חשמל פרטית, שיכולה בעתיד להוסיף לסלקום רגל עסקית מעבר לעולם התקשורת המסורתי.
העניין כאן הוא לא רק ה820 מיליון שקל, העניין הוא המודל.

אם שוק החשמל בישראל באמת ימשיך להיפתח לתחרות, ואם הלקוחות יתחילו לעבור בהדרגה לספקי חשמל פרטיים, אז מי שיחזיק גישה לחשמל, אגירה וניהול ביקושים, יכול ליהנות מיתרון תחרותי.
עסקת נופר וסלקום Energy היא הרבה יותר מעסקה בתחום האנרגיה הירוקה, היא חלק מתהליך עמוק יותר שעובר על שוק החשמל בישראל.

השלב הראשון היה ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, השלב השני הוא אגירה והשלב השלישי שהוא כנראה החשוב ביותר, הוא ניהול חכם של החשמל עד הלקוח הסופי.

בעולם החדש, החשמל לא שייך רק למי שמייצר אותו. הוא שייך למי שיודע לנהל אותו.
וזה בדיוק המקום שבו הסיפור נהיה מעניין כי מי שמצליח לשלוט בשרשרת שבין ייצור, אגירה, אספקה ולקוח לא רק משתתף בשוק החשמל החדש. הוא יכול להיות אחד מהשחקנים שיקבעו איך השוק הזה ייראה.