חשבון מסלול מחדש, תמרור האזהרה של קרן המטבע לכלכלת ישראל

הדוח של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) האחרון על כלכלת ישראל מציב תמרור אזהרה בוער בפני מקבלי ההחלטות, ומציף אל פני השטח את המחיר הכלכלי הכבד של המציאות הביטחונית המורכבת. בעוד המדינה נאלצת להתמודד עם הוצאות ביטחון מאמירות, תחזיות הקרן משרטטות תמונת מצב קודרת של גירעון תופח, זינוק ביחס החוב-תוצר וסיכונים מוחשיים ליציבות המערכת הבנקאית בשל החשיפה לענף הנדל"ן המאט. הדו"ח אינו מסתפק באבחון המצב בלבד, אלא מציג דרישה חד משמעית לרפורמות כואבות, החל מביטול פטורים היסטוריים ממס ועד לשילוב מבני של אוכלוסיות בשוק העבודה, ומבהיר כי ללא שינוי כיוון דרסטי ומידי, ישראל עלולה לצעוד לקראת עשור של דחיקת השקעות אזרחיות ופגיעה אנושה במנועי הצמיחה העתידיים שלה.

שומרי הסף של הכלכלה העולמית

מאז היווסדה ביולי 1944, בצל לקחי השפל הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה, ביססה עצמה קרן המטבע הבינלאומית (IMF) כרשת הביטחון הפיננסית המרכזית של הגלובוס.
מה שהחל בשנת 1945 כיוזמה של 29 מדינות בלבד לשלום ושיקום מוניטרי, צמח עד לשנת 2026 לארגון ענק המונה 191 מדינות חברות, ובהן ישראל, המלווה את הארגון עוד משנות ה-50.
מעבר למטרותיה המוצהרות של הקרן לעודד תעסוקה, להקל על סחר בינלאומי ולהפחית את העוני, הליבה של פעילותה נשענת על שלושה עמודי תווך מעשיים, פיקוח ומעקב שוטף אחר מדיניותן הכלכלית של המדינות למניעת משברים, תפקוד כמלווה של מוצא אחרון המעניק סיוע פיננסי מותנה ברפורמות למדינות השרויות במשבר עמוק, והגשת סיוע טכני והדרכה לבניית יכולות ניהול פיסקלי ומוניטרי מתקדמות.
בכך, מהווה הקרן את המצפן המרכזי לניווט הכלכלה הגלובלית לעבר יציבות ארוכת טווח.

קרדיט: IMF

ראשית, קצת מושגים

• גירעון ממשלתי: המצב הכלכלי שנוצר כאשר סך ההוצאות של הממשלה (על ביטחון, חינוך, בריאות, תשתיות ועוד) עולה על סך ההכנסות שלה (בעיקר מגביית מיסים, אגרות וקנסות) בפרק זמן נתון. כדי לגשר על הפער הזה ולשלם את התחייבויותיה, הממשלה נאלצת ללוות כסף מהציבור או מגופים פיננסיים בארץ ובעולם.

• תוצר מקומי גולמי, תמ"ג: המדד המרכזי לבחינת גודלה ועוצמתה של כלכלה. התוצר מייצג את שווי השוק הכולל של כל הסחורות, המוצרים והשירותים הסופיים שיוצרו במדינה במהלך שנה מסוימת. ככל שהתוצר גבוה יותר, כך הכלכלה נחשבת לגדולה ומפותחת יותר.

• יחס חוב-תוצר: מדד המשווה את סך החוב הציבורי המצטבר של המדינה אל מול התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) השנתי שלה.
  מדד זה נחשב למדד האשראי של המדינה, הוא מראה את היכולת של המשק להחזיר את חובותיו. יחס נמוך (למשל, ה-60% שהיו לישראל בעבר) מעיד על כלכלה חזקה שיכולה לנהל את חובותיה בקלות. יחס גבוה ומזנק (כמו ה-74% שנחזו) מאותת על סיכון, עלול להוביל להורדת דירוג האשראי של המדינה, ומייקר את הריבית שהמדינה תיאלץ לשלם על הלוואותיה בעתיד.

גירעון תופח וחוב מזנק

דוח קרן המטבע הבינלאומית מציג תמונה מקרו-כלכלית מורכבת ומאתגרת עבור המשק הישראלי, עם תחזיות פסימיות משמעותית מאלו שהוגדרו בתקציב המדינה הרשמי.
הקרן צופה כי הגירעון הממשלתי יאמיר השנה ל-5.3% מהתוצר (לעומת יעד הממשלה המעודכן שעמד על 4.9%), פער המעיד על כך שהמדינה מוציאה כספים בקצב גבוה בהרבה מהכנסותיה ממסים, דבר שיאלץ אותה להרחיב את גיוס ההלוואות בשווקים.
כתוצאה ישירה מכך, יחס החוב-תוצר, צפוי לזנק בתוך ארבע שנים ל-74%, בהשוואה לכ-70% כיום וכ-60% בלבד ערב המלחמה.
זינוק מדאיג זה מיוחס ישירות להוצאות הביטחון הגבוהות, אשר בניגוד לעבר, אינן נתפסות עוד כאירוע חולף אלא כנטל תקציבי כבד ומתמשך שיעיב על החוסן הפיננסי של ישראל בטווח הבינוני והארוך.

המתווה לחזרה ליציבות

כדי למנוע הידרדרות כלכלית חריפה או הורדות נוספות בדירוג האשראי של ישראל, קרן המטבע הבינלאומית מציבה מתווה קשיח ומחושב לחזרה לשגרה פיסקלית בשני שלבים מרכזיים.
בשלב הראשון, הקרן ממליצה על ריסון תקציבי ממוקד במטרה להוריד את הגירעון לרמה של 2.5% מהתוצר במהלך שלוש השנים הקרובות.
בשלב השני, צמצום הגירעון המהיר אמור לשמש כמנוף להובלת ירידה הדרגתית ועקבית של יחס החוב-תוצר, במטרה להחזיר את המשק הישראלי לרמה הבריאה והבטוחה של 60% עד לשנת 2040, בדומה למצב היציב שבו היה נתון המשק ערב המלחמה.
הצבת יעדים ארוכי טווח אלו חיונית לא רק לשמירה על הקופה הציבורית, אלא גם לאיתות חיובי וקריטי לשווקים הפיננסיים הגלובליים על נחישותה של ישראל לשמר את חוסנה הכלכלי.

אסטרטגיית הפעולה

נקודת מבט מרכזית ומפתיעה בדוח קרן המטבע נוגעת לניתוח מבנה הוצאות הממשלה בישראל.
בניגוד לתפיסה הרווחת הדוגלת בקיצוצים תקציביים חדים בעת משבר, הקרן מציינת כי ההוצאות האזרחיות של ישראל בתחומי הרווחה והבריאות, כמו גם ההשקעות הממשלתיות בתשתיות קריטיות כגון תחבורה ותקשורת, הן נמוכות ממילא בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD.
לפיכך, מזהירים כלכלני הקרן כי פגיעה נוספת בשירותים חיוניים אלו תפגע ברווחת הציבור ובחוסן הלאומי, וממליצים במקום זאת להתמקד באסטרטגיה המבוססת על הרחבה משמעותית של צד ההכנסות הציבוריות באמצעות רפורמת עומק מקיפה במערכת המיסוי.

בלב הרפורמה המוצעת עומדים שינויים מבניים במיסוי הישיר והעקיף, שנועדו להזרים מיליארדי שקלים לקופה הציבורית מבלי לייצר עיוותים כלכליים חדשים.
הקרן מציעה לבטל את מדרגת מס ההכנסה הנמוכה ביותר (10%) ולמזגה עם המדרגה שאחריה (14%), צעד שלפי הניתוח הכלכלי לא יפגע בשכבות החלשות, שממילא אינן מגיעות לסף המס ואינן מנצלות את מלוא נקודות הזיכוי שלהן.
מס זה ייגבה בפועל מבעלי הכנסות בינוניות וגבוהות, אך מבלי להעלות את שיעור המס השולי המקסימלי שלהם.
במקביל, ממליץ הארגון להעלות את שיעור המע"מ הכללי ולבטל פטורים היסטוריים ממע"מ שאינם מוצדקים עוד, כגון הפטור על פירות וירקות והפטור על שירותי תיירות, המהווים כיום אובדן הכנסות מדינתי עצום.

דבר נוסף ברפורמה מתרכז בביטול עיוותי מס ישנים, עידוד התנהגות בריאותית ופישוט המערכת כולה.
קרן המטבע קוראת לבחון מחדש את הטבות מס החברות הגדולות ולבטל את הפטור ממס בקרנות השתלמות, אותו היא מגדירה כהטבה לא רציונלית המטיבה בעיקר עם אוכלוסיות מבוססות.
לצד זאת, הקרן תומכת בשימור ואף בהחזרת המיסוי ההתנהגותי על כלים חד-פעמיים ומשקאות ממותקים, במטרה לייצר הכנסה פיסקלית לצד צמצום הרגלי צריכה מזיקים לבריאות ולסביבה.
בשורה התחתונה, הדו"ח מבקר את מערכת המס הישראלית כמסובכת מידי בשל ריבוי הטבות למגזרים או אזורים ספציפיים, וקורא לעיצובה מחדש כמערכת פשוטה, שוויונית, יעילה והוגנת בהרבה.

המשמעות הדרמטית של מיסוי קרנות ההשתלמות

ההמלצה של קרן המטבע הבינלאומית לבטל או לצמצם את הטבות המס בקרנות ההשתלמות היא לא פחות מרעידת אדמה עבור החוסך הישראלי, שכן היא נוגעת בנקודה רגישה ביותר בעולם הפיננסי המקומי.
כל מהותה וההצדקה הכלכלית לקיומה של קרן ההשתלמות מבוססים על אותו פטור ייחודי ממס, זהו למעשה אפיק החיסכון האחרון שנותר למעמד הביניים המאפשר צבירת הון לטווח קצר ובינוני (שש שנים בלבד) מבלי לשלם מס רווחי הון.
הטבת המס הזו היא דו-שלבית וקריטית, היא מעניקה פטור ממס הכנסה על הפרשות המעסיק בזמן ההפקדה, ופטור מלא ממס על הרווחים שנצברו בקרן בזמן המשיכה.
עבור הציבור הרחב, הקרן מזמן הפסיקה לשמש למטרתה ההיסטורית של מימון השתלמויות מקצועיות, והפכה לכרית הביטחון הפיננסית המרכזית שלו, כסף נזיל ופטור ממס שמשמש לכיסוי חובות, מימון אירועים משפחתיים או שדרוג הנכס.
בעוד שכלכלני ה-IMF רואים בפטור הזה עיוות לא רציונלי שמשרת בעיקר בעלי הכנסות גבוהות ומייצר למדינה אובדן הכנסות של מיליארדי שקלים בשנה, עבור העובד הישראלי מדובר בפגיעה ישירה וברוטלית בשכר הנטו וביכולת ההתקיימות שלו.
לכן, כל ניסיון ממשלתי לגעת ברכיב זה נתפס כצעד דרמטי ושבירת כלים חד צדדית, מה שמסביר מדוע הנושא מהווה את אחד הסלעים הפוליטיים והחברתיים הנפיצים ביותר במשק, אשר גורר פעם אחר פעם איומי השבתה מצד ארגוני העובדים.

קרדיט: משכנתא.אורג.אייאל

סיכונים מבניים ופגיעה בצמיחה לטווח הארוך

אזהרה חמורה במיוחד בדוח קרן המטבע נוגעת לתופעת דחיקת ההשקעות, המאיימת באופן ישיר על עתידו הכלכלי של המשק.
כאשר המדינה נאלצת להפנות נתחי עתק מתקציבה למימון הוצאות הביטחון המאמירות ולתשלומי ריבית על חובותיה המתרחבים, הדבר בא בהכרח על חשבון מנועי הצמיחה של המחר.
הקרן מזהירה כי הירידה בהשקעות הציבוריות בהון פיזי, כגון תשתיות תחבורה ורשתות תקשורת, ובהון אנושי, דרך תקציבי החינוך והאקדמיה, תוביל לכך שהתפוקה הממוצעת לעובד תישאר נמוכה משמעותית. מגמה זו לא רק תרחיב את הפער בתוצר לנפש בין ישראל לכלכלות המפותחות, אלא אף עלולה לסכן באופן אקטיבי את יתרונה התחרותי והייחודי של המדינה בתחומי ההייטק והבינה המלאכותית, המהווים את קטר הצמיחה העיקרי של המשק.

מעבר לדחיקת התקציבים, הדוח מסמן חולשות מבניות עמוקות ומתמשכות בשוק העבודה הישראלי, המעצימות את הסיכון לטווח הבינוני והארוך.
כלכלני הקרן מדגישים כי שיעורי ההשתתפות הנמוכים בשוק התעסוקה, לצד פערי מיומנויות יסוד קריטיות (כגון מתמטיקה, אנגלית וטכנולוגיה) בקרב האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית, מהווים משקולת כבדה המעיבה על סיכויי הצמיחה.
כדי למנוע דשדוש כלכלי מתמשך, הקרן קוראת לממשלה להפנות תקציבים ייעודיים וממוקדים לתוכניות שילוב תומכות צמיחה, ולרפורמות בחינוך שיקנו לאוכלוסיות אלו כלים רלוונטיים לשוק העבודה המודרני.
ללא טיפול שורש בחסמים המבניים הללו, הגידול בהוצאות הביטחון והיצע העבודה המופחת יקבעו קצב צמיחה איטי ויגררו את הכלכלה הישראלית לאחור.

יציבות המערכת הבנקאית ומלכוד הנדל"ן

לצד השבחים שחולקת קרן המטבע הבינלאומית לבנק ישראל על ניהול מדיניות מוניטרית שקולה ומתונה בסביבת הריבית הנוכחית, הדוח מציף נורת אזהרה בוערת בנוגע ליציבות הפיננסית המקומית, הנובעת מהחשיפה העצומה של המערכת הבנקאית לענף הנדל"ן.
לאורך השנים, הבנקים בישראל הזרימו אשראי והלוואות עתק בהיקפים חסרי תקדים לקבלנים, יזמים ורוכשי דירות (דרך שוק המשכנתאות), מה שהפך את המאזנים של הגופים הפיננסיים לתלויים באופן מוחלט בחוסנו של הסקטור.
כעת, כאשר ענף הנדל"ן חווה חולשה ניכרת והאטה מתמשכת, המושפעת משילוב של סביבת ריבית גבוהה, מחסור חריף בידיים עובדות וירידה חדה בהתחלות הבנייה, גובר החשש הממשי כי קבלנים ויזמים רבים ייתקלו בקשיי נזילות ולא יצליחו לעמוד בהחזר חובותיהם.
מציאות זו מייצרת סיכון מבני ומערכתי ליציבותם של הבנקים עצמם, ובקרן המטבע מבהירים כי המצב מחייב נקיטת משנה זהירות ופיקוח הדוק וקפדני מצד הרגולטור, כדי למנוע פגיעה רחבה יותר בחוסנו של המשק הישראלי כולו.

ניווט הכלכלה הישראלית בצומת דרכים גורלית

לסיכום, דוח קרן המטבע הבינלאומית אינו רק מסמך של תחזיות ומספרים, אלא קריאת השכמה דחופה למקבלי ההחלטות בישראל.
השילוב בין גירעון תופח וחוב ציבורי מזנק לבין סיכונים מערכתיים בשוק הנדל"ן והבנקאות, מבהיר כי המשק אינו יכול להמשיך להתנהל באמצעות פתרונות זמניים וכיבוי שריפות.
בסופו של דבר, חוסנה הלאומי של מדינת ישראל נשען במידה שווה על עוצמתו של הצבא ועל יציבותו של המשק, רק איזון מבוקר ומחושב בין צורכי הביטחון המידיים לבין השקעה במנועי הצמיחה של המחר יבטיח שהכלכלה הישראלית תצא מהטלטלה הנוכחית כשהיא חזקה, תחרותית ומשגשגת.