הברית המפתיעה שמשרטטת מחדש את מפת ההייטק והביטחון

רבות דיברנו על ציר ה-IMEC, הסכמי אברהם וההתפתחויות שהולכות לקרות במזרח התיכון,
אבל מתחת לפני השטח, רחוק מאור הזרקורים, מתעצמת שחקנית חדשה במשוואה האסטרטגית של ישראל, אזרבייג'אן.
המדינה המוסלמית השיעית, שעד לא מזמן היוותה שותפה אנרגטית שקטה, הופכת בימים אלו לעוגן הגיאופוליטי והטכנולוגי הבא של הסטארט-אפ ניישן.
במציאות שבה המרחב כולו משנה את פניו, החיבור החדש שנרקם בין ירושלים לבאקו, המבוסס על הנוסחה המהפכנית של נפט תמורת בינה מלאכותית, עשוי לא רק להגדיר מחדש את עתיד ההייטק המקומי, אלא גם לשרטט מפה אסטרטגית חדשה לחלוטין שמנפצת קונספציות עבר.

נפט תמורת בינה

אם הייתי שואל אתכם איפה הולך להיווסד פרוייקט הבינה המלאכותית הבא של מדינת ישראל, מה הייתם מנחשים? תל אביב? סיליקון ואלי? אז תנו לי להפתיע אתכם, התשובה היא אזרבייג'אן.
מערכת היחסים שלנו עם באקו אינה חדשה, אבל במשך שנים היא התנהלה כשותפות אסטרטגית שקטה ומחושבת היטב, הרחק מאור הזרקורים.
הם מהווים עבורנו עורק חיים אנרגטי קריטי ומספקים קרוב ל-40% מתצרוכת הנפט השנתית של ישראל, בעוד שאנחנו גומלים להם באספקת מערכות טכנולוגיות מתקדמות, בעיקר בתחומי הביטחון והחקלאות.

אבל עכשיו, הברית הזו עוברת קפיצת מדרגה אבולוציונית ומתרחבת לנוסחה מודרנית וחסרת תקדים: נפט תמורת בינה.
אנחנו כבר לא מסתפקים בחילופי משאבים מסורתיים, התוכנית האסטרטגית שעל הפרק היא להקים על אדמת אזרבייג'אן תשתית מחשוב ענן ובינה מלאכותית בקנה מידה עצום.
המרכז החדש הזה צפוי לכלול אלפי מעבדים מהמתקדמים ביותר בעולם, שישמשו כמנוע המחשוב של הסטארט-אפ ניישן שלנו ויחברו את האינטרסים של שתי המדינות בלב מהפכת ה-AI העולמית.

קרדיט: jns

למה בעצם שם ולא אצלנו בבית?

אז למה לנו לבנות חוות שרתים מטורפות של 50 או 100 מגה-וואט דווקא באזרבייג'אן,
ולא כאן, בלב הסטארט-אפ ניישן? התשובה כואבת אבל פשוטה, להרים פרויקט בסדר גודל כזה במהירות בישראל זו משימה שהיא על סף הבלתי אפשרית. יש לזה שלוש סיבות מרכזיות:

הבירוקרטיה והרגולציה החונקת: בשביל לקבל אישורים להקמת מתקנים כאלה בארץ, צריך להתכונן למלחמה בירוקרטית קשוחה שנמשכת שנים ארוכות. במרוץ החימוש המטורף של עולם ה-AI, לאף אחד אין את הפריבילגיה לחכות.

מחיר החשמל המטורף: חוות שרתים של בינה מלאכותית הן מפלצות אנרגיה שזוללות חשמל בכמויות אדירות. מחירי החשמל אצלנו גבוהים בעשרות אחוזים בהשוואה למקומות אחרים בעולם, מה שהופך פרויקט כזה בארץ ללא כלכלי בעליל. באזרבייג'אן, לעומת זאת, האנרגיה זמינה וזולה משמעותית.

מלכודת קו האש: בואו נהיה ריאליים, מדינת ישראל מאוימת ב-360 מעלות.
במדינה צרה כל כך, זה פשוט סיכון אסטרטגי מופרז לשים את כל כוח המחשוב הלאומי שלנו, מאות פטה-פלופס של עוצמה אסטרטגית, תחת אותו קו אש פוטנציאלי.
הרי היופי במחשוב ענן מודרני הוא שהוא ממש לא תלוי מיקום פיזי, ולכן הצעד הכי חכם לעשות הוא פשוט לבזר את הסיכון החוצה.

ברית היהלום וקבורתה של הווילה בג'ונגל

מעבר לכל היתרונות הטכנולוגיים, המהלך הזה מייצג עבורנו שינוי מוחלט בתפיסת הביטחון, והוא מהווה עוד מסמר בארון הקבורה של קונספציית "הווילה בג'ונגל".
זו אותה גישה מיושנת שגרסה שאנחנו יכולים פשוט להתבצר מאחורי גדרות גבוהות ולנתק את עצמנו מהמרחב הגיאוגרפי שלנו, קונספציה שכולנו ראינו איך היא קרסה סופית ובאופן הכי כואב שיש בשבעה באוקטובר.
במקום להמשיך ולהסתגר, אנחנו משנים כיוון ובונים היום באופן אקטיבי את ברית היהלום, ציר בריתות חדש, אמיץ ורב-זרועי שמקיף את האיומים עלינו ב-360 מעלות ומייצר לנו עומק גיאופוליטי.

במזרח הציר הזה נשען על הודו, העוגן הכלכלי והדמוגרפי המרכזי שלנו באסיה. האינטרס הישראלי כאן הוא הבטחת שוק ענק, גיוון שרשראות האספקה ויצירת משקל נגד לסין, כאשר ההסכמים הצפויים מתרכזים בסחר חופשי, שיתופי פעולה אסטרטגיים במחקר ופיתוח והסכמי הגנה הדדיים.
בצפון ניצבת אזרבייג'אן, שמעניקה לנו אחיזה יקרה במרכז אסיה וגישה למשאבים, אך בעיקר נוכחות קריטית במעגל השני ממש על גבול איראן. האינטרס שלנו שם הוא מודיעיני ואנרגטי ממדרגה ראשונה, ההסכמים הצפויים סביב חוות השרתים וה-AI יעגנו תלות הדדית ארוכת טווח, הם יקבלו קפיצת מדרגה טכנולוגית ואנחנו נרוויח עיניים ואוזניים במיקום הכי רגיש במזרח התיכון.

במערב אנחנו מהדקים את הברית ההלנית עם יוון וקפריסין, שמהווה משקל נגד גיאופוליטי חיוני מול השאיפות הטריטוריאליות של טורקיה ומבצרת את מעמדנו בים התיכון.
האינטרס הישראלי המרכזי כאן הוא אבטחת המים הכלכליים, חופש הפעולה של חיל האוויר לאימונים, וביסוס מעמדה של ישראל כספקית אנרגיה.
ההסכמים הצפויים איתן יתמקדו בפרויקטי תשתית ענקיים כמו חיבור כבלי חשמל תת ימיים לאירופה, צינורות גז ותרגילים צבאיים משותפים שמבהירים מי בעל הבית באגן הים התיכון.
לבסוף, בדרום, הציר ננעל בקרן אפריקה דרך אתיופיה וסומלילנד. 

הסבר מעמיק על קרן אפריקה 

מקור: אופק

מול האיום החות'י הגובר והניסיונות של איראן לחנוק את דרכי המסחר הים-ספריות, האינטרס הישראלי הברור הוא הבטחת חופש הניווט המוחלט בים האדום ובמצרי באב אל-מנדב בדרך לנמל אילת.
ההסכמים הצפויים באזור זה יכללו חכירת שטחים אסטרטגיים, השגת גישה ישירה לנמלים (במיוחד בסומלילנד) ומתן סיוע טכנולוגי, חקלאי וביטחוני למשטרים המקומיים תמורת דריסת רגל צבאית אקטיבית.
זו כבר לא וילה מבודדת ומפוחדת שמחכה שיחצו את הגדר שלה, אלא רשת גלובלית יוזמת שמנהלת את הסיכונים שלה הרחק קדימה.

לסיכום

בסופו של דבר, אנחנו מדברים כאן על מודל Win-Win קלאסי.
מהצד שלנו, האקדמיה וההייטק הישראלי מביאים אל השולחן את השוק ואת הביקוש הקשיח והמובטח לכוח מחשוב; מהצד שלהם, אזרבייג'אן מביאה את השטח העצום ואת האנרגיה הזולה בטירוף.
השותפות הזו לא רק מייצרת לנו תשתית טכנולוגית חזקה ומבוזרת, אלא מעמיקה את התלות ההדדית בינינו ויוצרת מציאות גיאופוליטית חדשה לחלוטין במרחב כולו.