מנוע הצמיחה הלאומי של ההייטק הישראלי זולג בהתמדה אל מחוץ לגבולות המדינה

דוח רשות החדשנות חושף תזוזה עקבית ומדאיגה של עובדי מחקר ופיתוח, מנהלי מוצר והנהלה בכירה אל מעבר לים, בזמן שמשבר הדולר המחריף והקשחות המס מאיימים על עתיד המשק כולו

במשך שנים ארוכות התרגל הציבור הישראלי למדוד את חוסנו הכלכלי ואת בריאותו המבנית של ענף ההייטק המקומי באמצעות מדדים מסורתיים ונוצצים, דוגמת מספר המועסקים החדשים שמצטרפים לשורותיו, היקפי גיוסי ההון של הסטארטאפים השונים או שורת האקזיטים המפוארת של החברות המובילות. 

ואולם, הנתונים הרשמיים והמקיפים העולים מתוך הדוח המיוחד של רשות החדשנות מציעים כעת זווית ראייה חדשה, מטלטלת וקצת פחות מחמיאה לקריאת מצבו האמיתי של הענף. השאלה המרכזית המעסיקה כעת את בכירי התעשייה והכלכלנים אינה נוגעת רק לשאלה הכללית כמה הענף צומח בכל רבעון, אלא מתמקדת בנקודה קריטית בהרבה והיא איפה בדיוק הצמיחה הזו מתרחשת בפועל.

לפי הממצאים המדאיגים שמציגה רשות החדשנות עבור התקופה הממושכת שנבחנה, בין חודש ינואר של שנת 2019 לחודש מרץ של שנת 2026, נצפתה מגמה עקבית, רציפה וברורה של התרחבות העסקת עובדים בחוץ לארץ על ידי חברות טכנולוגיה ישראליות.

 הנתונים חושפים כי נכון לחודש מרץ 2026, העובדים המועסקים פיזית בתוך מדינת ישראל מהווים כעת כ-62% בלבד מכלל כוח האדם של החברות הישראליות, זאת לעומת נתון מוצק של 69% שנרשם בשנת 2019. מגמה זו מעידה על כך שחלק הולך וגדל מהערך הכלכלי ומהמשרות הנוצרות על ידי יזמות ישראלית נפלט החוצה מהמשק המקומי.

הפירוק המבני של מחלקות הליבה ותזוזת מוקדי הניהול

בעוד שבעבר היה ניתן לפטור את העסקת העובדים מעבר לים כצורך טבעי של חברות גלובליות להחזיק אנשי מכירות, אנשי שיווק, נציגי תמיכה או מערכי תפעול שיהיו קרובים פיזית ללקוחותיהן בחוץ לארץ, הדוח הנוכחי מנפץ הנחה זו ומראה כי הירידה בחלקם של המועסקים בישראל נרשמה באופן מובהק גם בתוך מחלקות הליבה הטכנולוגיות. בחברות הייטק ישראליות פרטיות חלה צניחה של 6.6% בחלקם של עובדי המחקר והפיתוח (מו"פ) המועסקים בישראל בין ינואר 2019 למרץ 2026. במקביל לכך, חלקם של עובדי הפיננסים המקומיים ירד ב-5.7%, וחלקם של אנשי המוצר האסטרטגיים הפועלים מישראל רשם ירידה של 1.7%.

עיקר הגידול המסיבי בפעילות המחקר והפיתוח מחוץ לגבולות המדינה נרשם בשני מוקדים גיאוגרפיים מרכזיים, במזרח אירופה ובארצות הברית. רשות החדשנות מציינת בממצאיה כי במקרה של מזרח אירופה, התזוזה עשויה להיות קשורה בעיקר לשיקולים כלכליים קלאסיים של עלות כוח אדם וחיסכון בעלויות שכר. מנגד, במקרה של ארצות הברית, ההסבר הכלכלי של גיוס זול הוא חלש ולא רלוונטי, ולכן המשמעות היא רחבה ועמוקה בהרבה, שכן הדבר מצביע על תזוזה פיזית של מרכז הכובד התפעולי ומוקדי הפעילות העיקריים של החברות עצמן.

הנתון הבולט והמטלטל ביותר המופיע בדוח נוגע ישירות לתזוזה הגיאוגרפית הברורה של מוקדי קבלת ההחלטות והנהלות החברות. חלקם של המנהלים הבכירים ביותר המועסקים בתוך ישראל צנח ב-9.6 נקודות אחוז מאז חודש ינואר של שנת 2019, ירידה חדה ודרמטית בהרבה מזו שנרשמה ברוב משרות השכירים האחרות בענף. עיקר הצמיחה במשרות הניהול הבכירות הללו מחוץ לישראל התרחש בארצות הברית, שבה הועסקו נכון לחודש מרץ 2026 כ-23% מכלל המנהלים הבכירים של חברות ישראליות פרטיות, בעוד שבישראל נותרו לפעול באותה עת כ-65% מהם בלבד.

מקור: THEMARKER

זינוק בבקשות הרילוקיישן ועזיבת עובדים לטווח ארוך

אל נתוני תעסוקת החוץ הללו מצטרפים נתונים מדאיגים נוספים המגיעים ישירות מתוך סקר משותף שנערך בקרב מעסיקים על ידי חברת צבירן ורשות החדשנות. מהסקר עולה כי 35% מחברות ההייטק הישראליות דיווחו על עלייה מוחשית במספר בקשות העובדים לבצע רילוקיישן במהלך המחצית השנייה של שנת 2025, ובמקביל 19% מהחברות דיווחו על עלייה בפועל במספר העובדים שנשלחו באופן רשמי לרילוקיישן מעבר לים מטעם מקום העבודה שלהם.

בנפרד, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) המובאים בדוח משלימים את התמונה ומצביעים על עלייה רציפה, עקבית וקבועה במספרם המוחלט של עובדי הייטק אשר בחרו לעזוב את מדינת ישראל לטווח ארוך. מספר העוזבים זינק מנתון ממוצע של 610 עובדים בחודש במהלך קיץ 2022, לרמה של 720 עובדים בחודש בממוצע במהלך קיץ 2023, והגיע לשיא מדאיג של 944 עובדי הייטק שעזבו את הארץ מדי חודש במהלך קיץ 2024. הבחינה הסטטיסטית מתמקדת במכוון בחודשי הקיץ, שכן בתקופה זו נוטות להתרכז מרבית היציאות ארוכות הטווח של משפחות על רקע חופשת מערכת החינוך והרצון להתאקלם בצורה חלקה לפני תחילת שנת הלימודים במדינה החדשה.

הדוח המקצועי מדגיש בהגינותו כי אין ביכולתו להוכיח באופן מחקרי חד משמעי כי מרבית העזיבה הפיזית והעסקית הזו קשורה ישירות למלחמה הממושכת, לרפורמה המשפטית או למצב הכלכלי הכללי, והוא אף כולל מספר הסתייגויות מתודולוגיות מובנות. עם זאת, המסקנה הכללית העולה מתוך מכלול הנתונים היא ברורה וחד משמעית, ומראה כי בעוד שמדינת ישראל עדיין שומרת על יכולתה הפנומנלית להקים חברות טכנולוגיה חדשות, היא כבר אינה מצליחה להישאר המקום הבטוח שבו אותן החברות בוחרות לצמוח, להתנהל ולייצר את עיקר הערך הכלכלי שלהן לאורך זמן.

חברות שצמצמו את כוח האדם או סגרו פעילות בישראל

התחזיות והמגמות היבשות של הדוח מתורגמות בחודשים האחרונים (סוף 2025 ותחילת 2026) לזעזועים מוחשיים בשטח. מספר חברות בולטות ביצעו גלי פיטורים רוחביים, בעיקר כחלק מתהליכי התייעלות, שינויי שער הדולר, ומעבר מואץ לשימוש בכלי בינה מלאכותית (AI) שמחליפים חלק מהתפקידים:
פלייטיקה (PLTK): ענקית הגיימינג הישראלית הובילה גל קיצוצים משמעותי כשפיטרה בין 600 ל-700 עובדים בישראל (כ-20% ממצבת כוח האדם שלה בארץ).
מובילאיי (MBLY): למרות היותה חברת אוטומוטיב וחומרה/תוכנה מובילה, החברה חוותה קשיים בשוק העולמי והודיעה על גל פיטורים נוסף שכלל כ-200 עובדים (כ-5% מסך עובדיה בעולם, כולל בישראל).
טידס (QB): חברת המלצות התוכן ביצעה סבב פיטורים שני בתוך שנה, במסגרתו נפרדה מכ-180 עובדים.
אמדוקס (DOX): ענקית הטכנולוגיה חתכה לאורך השנים האחרונות כ-2,000 משרות בישראל כחלק מאסטרטגיה ממושכת של העברת מרכזי תמיכה ופיתוח למדינות זולות יותר (כמו הודו ומזרח אירופה).
סטארטאפים ומרכזי פיתוח בינלאומיים שנסגרו או צומצמו:
Axonius (סייבר): קיצצה כ-100 עובדים בעולם, מתוכם כ-50 במרכז הפיתוח בישראל.
Believer Meats (פודטק): סטארטאפ בשר המעבדה המבטיח נקלע לקשיים, סגר את שעריו ופיטר כ-100 עובדים.
סוני (Sony), פליפקארט (Flipkart) ו-Uniphore: סגרו או צמצמו משמעותית את מרכזי הפיתוח המקומיים שלהן בישראל, מה שהוביל לעשרות מפוטרים בכל חברה.
לושה (Lusha) ו-Payoneer: פיטרו כל אחת כ-5% מכוח האדם שלהן בארץ.

הקשחות המס של רשות המסים

בזמן שנתוני רשות החדשנות מדגישים את הצורך הדחוף והחיוני לשמר, לטפח ולחזק את האטרקטיביות של הפעילות הכלכלית והעסקית בתוך גבולות ישראל, הדרג הממשלתי בוחר לפעול בכיוון הפוך לחלוטין ומייצר התנגשות רגולטורית חזיתית. בימים האחרונים נודע כי רשות המסים מקדמת במרץ הצעת חוק חדשה, אשר נועדה להרחיב באופן משמעותי את היכולת של המדינה למסות יזמים בוגרי יחידות טכנולוגיות צבאיות ואת החברות שהקימו במקרה של ביצוע אקזיטים עתידיים, זאת בטענה כי הטכנולוגיה שלהם מבוססת על ידע ייחודי שצברו במהלך שירותם המבצעי.

הצעת החוק הזו מגיעה בתזמון רגיש ומורכב במיוחד עבור התעשייה כולה. בעוד שרשות המסים מנסה באמצעות מהלך זה להגדיל את כוח המיקוח של המדינה ואת פוטנציאל גביית המסים בטווח הקצר, היא מציעה בפועל בעיקר להקשיח את תנאי היציאה של היזמים. צעד כזה אינו מטפל כלל בסיבות השורש העמוקות ובמניעים המרכזיים שבגללם חברות ויזמים רבים בוחרים מלכתחילה להעתיק את פעילותם ולצמוח במדינות אחרות מעבר לים, והוא אף עלול להגביר את המוטיבציה של יזמים צעירים לרשום את החברות שלהם כחברות זרות כבר מיום הקמתן הראשון.

הערך הכלכלי של המועסק ומשבר שער החליפין

המשמעות של אובדן פעילות זו היא הרסנית עבור המשק הישראלי כולו, שכן פריון העבודה והתוצר לעובד בענף ההייטק נחשבים לגבוהים בצורה יוצאת דופן בהשוואה לכל שאר ענפי הכלכלה המסורתיים. בשנת 2025, התוצר השנתי הממוצע לעובד בודד בתחום ההייטק הסתכם בסכום פנומנלי של כ-827,000 שקלים. נתון זה גבוה משמעותית אפילו מענפי הפיננסים והביטוח, שבהם התוצר לעובד עמד על כ-721,000שקלים, וגבוה עשרות מונים מענפי המסחר והבינוי, אשר הציגו תוצר נמוך של 366,000 שקלים ו-283,000 שקלים לעובד, בהתאמה. אובדן של משרת הייטק אחת גובה מהמשק הישראלי מחיר כבד וקשה פי כמה מצמצום דומה בכל ענף אחר.

התרומה המאקרו-כלכלית המצרפית של הענף למדינה היא חסרת תקדים ומציבה אותו כעמוד התווך הבלעדי של הכלכלה הישראלית. בשנת 2025 הסתכם סך תוצר ההייטק המקומי בכ-352 מיליארד שקלים, לאחר שרשם צמיחה ריאלית מרשימה של 8.2% לעומת שנת 2024, מה שהציב את חלקו של הענף ברמה של 18.3% מכלל התוצר הלאומי של ישראל ואפשר לו לייצר כמחצית מהצמיחה של המשק כולו. גם בגזרת היצוא המעמד הוא חריג לחלוטין, כאשר יצוא ההייטק הגיע בשנת 2025 לרמה של כ-85 מיליארד דולר, המהווים כ-58% מכלל היצוא של מדינת ישראל, וכמעט 79% מסך תוצר הענף עצמו מופנה ליצוא לעומת 26% בלבד בשאר ענפי המשק.

התלות המוחלטת הזו ביצוא הופכת את ענף ההייטק הישראלי לרגיש ושברירי בצורה קיצונית לתנודות בשער החליפין של הדולר מול השקל. כאשר הדולר נחלש ומאבד מערכו, ההכנסות של החברות, אשר מתקבלות בדולרים, שוות הרבה פחות כסף במונחים שקליים, בזמן שעלויות השכר הגבוהות וההוצאות המקומיות בישראל נותרות קשיחות וגבוהות, מה שהופך את ישראל ליקרה ולאטרקטיבית בהשוואה לחלופות זרות בחוץ לארץ. רשות החדשנות ממחישה כי הירידה בשער הדולר הממוצע מרמה של 3.7 שקלים בשנת 2024 ל-3.45 שקלים בשנת 2025 תורגמה להפסד ישיר של כ-21 מיליארד שקלים בתוצר ההייטק, נתון המהווה 1.1% מכלל תוצר המשק, ומצב זה הופך למדאיג עוד יותר נוכח המשך קריסת המטבע האמריקאי לרמה הנוכחית של 2.8 שקלים לדולר.

התחזקות ענף החומרה כמגן מפני הזליגה

לצד המגמות המדאיגות הללו, הדוח מצביע על התפתחות מפתיעה, מעניינת וחיובית במנועי הצמיחה הפנימיים והמבניים של הטכנולוגיה הישראלית. בעוד שבמשך שנות השיא הקודמות היה זה ענף התוכנה שהוביל בבלעדיות את השוק והכתיב את הקצב, שנת 2025 התאפיינה דווקא בצמיחה מחודשת, חזקה ומרשימה של ענפי החומרה המסורתיים. תוצר החומרה הישראלי זינק בשנה האחרונה בסכום של כ-16 מיליארד שקלים, זינוק המהווה צמיחה של 21%, לצד גידול משמעותי של כמעט 9% במספר המועסקים הישירים בו, זאת לעומת מגמת התייצבות ודריכה במקום שנרשמה בענפי התוכנה.

הכלכלנים והאנליסטים של רשות החדשנות מציינים כי עדיין מוקדם מדי לקבוע בביטחון מלא האם מדובר בשינוי מבני ארוך טווח שיאפיין את העשורים הבאים, או שמדובר בתנודה זמנית של השוק. עם זאת, להתחזקות המשמעותית הזו של ענף החומרה יש משקל אסטרטגי רב, שכן היא עשויה לשמש בעתיד הקרוב והרחוק כמשקולת נגד וכפיצוי מבני מסוים עבור המשק הישראלי מפני זליגת הפעילות המתמשכת של ענפי התוכנה אל מחוץ לגבולות המדינה.

חברות החומרה והשבבים שדווקא ממשיכות לגייס

הפריחה המחודשת של ענף החומרה בישראל (אותו זינוק של 21% בתוצר) אינה מקרית. היא מונעת ישירות מהביקוש העולמי האדיר לחומרה חזקה, שבבים ייעודיים וכרטיסי מסך מתוחכמים, שבלעדיהם אי אפשר להריץ מודלים של בינה מלאכותית יוצרת. חברות הענק הפועלות בישראל מדגימות היטב את המגמה הזו בשטח:

• אנבידיה ישראל (NVDA): המרוויחה הגדולה ביותר של עידן ה-AI. מרכז הפיתוח של אנבידיה בישראל (המבוסס ברובו על רכישת מלאנוקס) ממשיך להיות אחד ממנועי הגיוס החזקים ביותר בארץ. החברה מגייסת ללא הפסקה מהנדסי שבבים, מהנדסי חומרה, אנשי ארכיטקטורה ומומחי רשתות מהירות, ואף דורגה במקום הראשון בישראל במדד "החברות שהכי טוב לעבוד בהן" לשנת 2026.

• טאואר סמיקונדקטור (TSM): יצרנית השבבים הישראלית, שמפעילה מפעלי ייצור פיזיים במגדל העמק, רשמה זינוק מרשים בתוצר וממשיכה להעסיק ולגייס עובדים למעבדות ולקווי הייצור שלה בארץ.

• אפל ישראל (Apple): מרכזי הפיתוח של אפל בהרצליה ובחיפה הם הגדולים ביותר של החברה מחוץ לארה"ב. המרכז הישראלי אחראי על פיתוח השבבים המובילים לסדרות ה-iPhone, ה-Mac והאייפדים (סדרת שבבי ה-M וה-A). אפל ממשיכה לשמור על יציבות ומגייסת מהנדסי חומרה וארכיטקטורת שבבים סניורים בארץ.

• אינטל ישראל (INTC): למרות זעזועים וקיצוצים גלובליים שהחברה חוותה בשנים האחרונות, אינטל נותרת מעסיקת ההייטק הפרטית הגדולה בישראל. מרכזי הפיתוח שלה בחיפה ובירושלים (שמפתחים את מעבדי העתיד של החברה) ומפעל הייצור הגדול בקריית גת ממשיכים להוות עוגן תעסוקתי עצום לחומרה בישראל.

מה זה אומר פרקטית?

• שחיקת בסיס המס העתידי של המדינה: העובדה שמוקדי קבלת ההחלטות וההנהלות הבכירות מהגרים לארצות הברית פירושה שחלק מהותי ממיסוי רווחי ההון העתידיים, המסים על האקזיטים ומסי השכר הגבוהים של הבכירים ישולמו לרשויות המס האמריקאיות ולא ייכנסו לקופת המדינה בישראל.

• עלייה בלחץ השכר הפנימי בשל משבר הדולר: קריסת שער החליפין לרמה של 2.8 שקלים לדולר מייצרת לחץ פיננסי אדיר על חברות הממומנות בדולרים, והיא צפויה לאלץ יזמים רבים לעצור גיוסי עובדים בישראל ולהעביר משרות פיתוח חדשות למזרח אירופה כדי לשרוד את התייקרות העלויות השקליות.

• פגיעה רוחבית בענפי השירותים והצריכה המקומיים: מכיוון שתוצר עובד ההייטק הוא הגבוה במשק, העזיבה המצטברת של אלפי עובדים איכותיים לטווח ארוך מקרינה באופן מיידי על ירידה בביקושים בשוק הנדל"ן המקומי, שוק הרכב, ענפי המסחר, הפיננסים והשירותים המשפטיים והמקצועיים העוטפים את התעשייה.

לסיכום

דוח רשות החדשנות מנפץ בצורה נוקבת את האשליה לפיה הייטק ישראלי תמיד יישאר קשור ותלוי פיזית במדינת ישראל. המספרים מוכיחים בבירור כי המדינה הולכת ומאבדת את מעמדה כמקום שבו חברות צומחות ומנוהלות, והופכת בהדרגה לחממת הגירה עסקית שבה מוקמים הרעיונות הראשוניים בלבד, בעוד שעיקר השומן הכלכלי, הניהולי והפיתוחי נפלט החוצה אל מזרח אירופה וארצות הברית.

בשורה התחתונה, מדינת ישראל ניצבת בצומת דרכים מאקרו-כלכלי חשוב, שבו הניסיונות של רשות המסים להקשיח את תנאי המס ליזמים מקומיים פועלים כמשקולת נוספת שמבריחה את התעשייה, במקום לייצר תמריצים שישמרו את האטרקטיביות של המשק. ללא טיפול שורש מהיר במשבר שער החליפין של הדולר ובחוסר היציבות, הקטר הכלכלי היחיד שמחזיק מחצית מצמיחת המדינה עלול להמשיך לנסוע על פסים זרים, ולהותיר את המשק הישראלי מאחור עם ענפים בעלי פריון נמוך בהרבה.