השוק הישראלי נכנס לתקופה שבה מתחילים להצטבר סביבו כמה קטליזטורים שליליים במקביל. הריבית עדיין מכבידה על הצריכה ועל שוק הנדל״ן, הוצאות הביטחון של המדינה עלו בצורה משמעותית מאז פרוץ המלחמה, הגירעון נמצא תחת מעקב צמוד של המשקיעים, והאמון של השוק תלוי יותר מתמיד ביכולת של ישראל לשמור על יציבות כלכלית ופיסקלית.

במשך שנים התרגלנו להסתכל על ההייטק הישראלי כעל מנוע הצמיחה החזק ביותר של המשק המקומי, הענף שמביא לישראל השקעות זרות, דולרים, שכר גבוה, אקזיטים, צריכה פרטית חזקה והכנסות מס משמעותיות למדינה. גם בתקופות שבהן ענפים אחרים האטו, ההייטק המשיך להיות אחד מעמודי התווך המרכזיים של הכלכלה הישראלית, ולכן כל שינוי שמתחיל להופיע בענף הזה הוא לא עוד אירוע נקודתי, אלא סימן שיכול להשפיע על כל השוק המקומי.

כתבתי לכם על כך בהרחבה בסקירה שבוע שעבר. אם הפיטורים בהייטק הם השכבה הראשונה של הבעיה, הפגיעה האפשרית בהכנסות המדינה ממסים היא כבר השכבה השנייה והמסוכנת יותר. ההייטק הישראלי הוא לא רק ענף שמייצר משרות איכותיות ושכר גבוה, אלא אחד ממנועי המס המרכזיים של מדינת ישראל. לכן, כאשר הענף הזה מתחיל להראות סימני חולשה, ההשפעה אינה נשארת רק אצל העובדים או אצל החברות, אלא עלולה להגיע ישירות לקופת המדינה ולשוק הישראלי כולו.

אבל עכשיו התמונה מתחילה להשתנות. גל הפיטורים בחברות הטכנולוגיה הגדולות, יחד עם התחזקות השקל מול הדולר והחשש מזליגה של פעילות עסקית מישראל החוצה, מתחילים לייצר סימן שאלה סביב אחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר של המשק.
זה כבר לא רק עוד סבב התייעלות של חברה כזו או אחרת, אלא תהליך רחב יותר שעלול להפוך לקטליזטור שלילי עבור השוק הישראלי כולו.

מגל פיטורים לסיכון מאקרו

גל הקיצוצים הנוכחי מקיף שורה רחבה של חברות טכנולוגיה, מחברות ותיקות ועד סטארטאפים וחדי קרן, כאשר חלק מהמהלכים מוסברים דרך מעבר למודלים רזים יותר, שימוש גובר בבינה מלאכותית, עלויות מחשוב גבוהות יותר ושחיקה בכדאיות העסקת עובדים בישראל. לצד זאת, התחזקות השקל מול הדולר מייצרת לחץ נוסף על חברות שמכניסות בדולרים אך משלמות חלק גדול מהשכר וההוצאות המקומיות בשקלים.

במשך שנים ישראל הייתה יקרה, אבל משתלמת. החברות היו מוכנות לשלם על העובד הישראלי כי הערך שהוא ייצר היה גבוה מאוד, אך ברגע שהעולם כולו עובר להתייעלות, כאשר חברות בוחנות כל דולר של הוצאה וכאשר עלות ההעסקה בישראל מתייקרת במונחים דולריים, היתרון הזה מתחיל להישחק. חברה גלובלית שבוחנת איפה להעסיק את העובד הבא שלה לא מסתכלת רק על איכות כוח האדם, אלא גם על עלות השכר, על המטבע, על הסיכון הגיאופוליטי, על סביבת המס, על היציבות התפעולית ועל האלטרנטיבות שיש לה במדינות אחרות.

הנקודה החשובה היא שהסיפור הזה לא נעצר בשוק העבודה. כאשר חברות מצמצמות עובדים, מקפיאות גיוסים, מעבירות פעילות למרכזים זולים יותר או רושמות חברות חדשות מחוץ לישראל, המדינה עלולה להיפגע בכמה שכבות במקביל. פחות עובדים בשכר גבוה משמעותם פחות מס הכנסה. פחות אופציות ואקזיטים בישראל משמעותם פחות מסים חד פעמיים. ופחות חברות שמתאגדות בישראל משמעותן פחות פעילות כלכלית שנרשמת בתוך מערכת המס המקומית.

הדולר החלש הופך את ישראל ליקרה יותר

אחד הגורמים המרכזיים שמכבידים על חברות הטכנולוגיה בישראל הוא שער החליפין. חלק גדול מהחברות מוכרות את המוצרים והשירותים שלהן בדולרים, אך משלמות חלק משמעותי מהוצאות השכר בישראל בשקלים. לכן, כאשר השקל מתחזק מול הדולר, ההכנסות הדולריות נשחקות מול ההוצאות המקומיות, ועלות העובד הישראלי הופכת יקרה יותר עבור החברה.

המשמעות היא שחברה שמנהלת את התקציב שלה בדולרים מסתכלת על העובד הישראלי ורואה עלות גבוהה יותר, גם אם השכר שלו בשקלים לא השתנה. במצב כזה ישראל עלולה להיראות פחות אטרקטיבית ביחס למרכזי פיתוח אחרים בעולם, במיוחד כאשר חברות נמצאות ממילא תחת לחץ להתייעל ולשמור על רווחיות.

זה לא אומר שחברות יקומו מחר בבוקר ויעזבו את ישראל, כי ההייטק הישראלי עדיין מחזיק כוח אדם איכותי, ידע עמוק, ניסיון טכנולוגי ויכולות ייחודיות. אבל זה כן אומר שהמאזן משתנה. אם בעבר האיכות של הטאלנט הישראלי הספיקה כדי להצדיק את העלות הגבוהה, היום החברות בוחנות את ההחלטה הזו בצורה הרבה יותר קרה ומספרית.

ככל שיותר חברות יחליטו להקטין פעילות בישראל, לרשום חברות חדשות מחוץ לישראל או להעביר חלק ממרכזי הכובד שלהן למדינות אחרות, הפגיעה כבר לא תהיה רק במספר העובדים המקומיים. היא תגיע גם ליכולת של המדינה ליהנות מהערך הכלכלי שהענף הזה יוצר.

הפגיעה בהייטק היא פגיעה בקופת המדינה

המשמעות היא שכל היחלשות בפעילות ההייטק אינה רק אירוע תעסוקתי או טכנולוגי, אלא סיכון ישיר להכנסות המדינה. בתקופה שבה תקציב הביטחון גדל לאחר 7 באוקטובר והמדינה צפויה להזדקק להגדלת גביית המסים בשנים הקרובות, פגיעה במנוע המס המרכזי של המשק עלולה להפוך לבעיה פיסקלית רחבה.

אהרונוביץ׳ גם התייחס לעלייה ברישום חברות ישראליות מחוץ לישראל, וציין כי ברשות המסים ובאוצר מגבשים המלצות שנועדו לעודד יותר חברות חדשות להתאגד בישראל. כלומר, הדאגה אינה רק מפיטורים בטווח הקצר, אלא מתהליך עמוק יותר שבו הפעילות, הרישום המשפטי והערך הכלכלי של חברות ישראליות מתחילים לזלוג החוצה.

המשמעות עבור השוק הישראלי רחבה מאוד. אם פחות חברות נרשמות בישראל, אם פחות עובדים מועסקים כאן בשכר גבוה ואם פחות פעילות עסקית נרשמת דרך מערכת המס המקומית, המדינה עלולה לראות פגיעה בקצב גביית המסים דווקא בתקופה שבה הצרכים התקציביים שלה עולים. לאחר 7 באוקטובר תקציב הביטחון גדל, הוצאות המדינה התרחבו, והצורך לשמור על אמון המשקיעים בשוק המקומי הפך חשוב הרבה יותר.

במצב כזה, פגיעה בהייטק עלולה להפוך מהר מאוד לבעיה תקציבית. פחות הכנסות ממסים יכולות להוביל ללחץ גדול יותר על הגירעון, לצורך בהעלאות מסים, לקיצוצים בתקציבים אחרים או לגיוס חוב נוסף. כל אחד מהתרחישים האלה עלול להכביד על השוק המקומי, על האג״ח הממשלתיות, על שוק המניות ועל תחושת הביטחון של המשקיעים כלפי ישראל.

ההייטק מחזיק יותר ממה שנדמה

ההשפעה של ההייטק על הכלכלה הישראלית רחבה בהרבה ממספר העובדים הישירים בענף. עובד הייטק שמרוויח שכר גבוה משלם יותר מס, צורך יותר, משקיע יותר, קונה שירותים, תומך בביקוש לדיור באזורי הביקוש ומשפיע על ענפים שלמים שנמצאים סביבו. לכן, כאשר הענף הזה מצטנן, הפגיעה יכולה להגיע גם לקמעונאות, למסעדות, לשוק הנדל״ן, לחברות הפיננסים ולצריכה הפרטית.

בנוסף, ההייטק הוא אחד המקורות המרכזיים לכניסת מטבע זר לישראל. השקעות מחו״ל, הכנסות של חברות גלובליות, אקזיטים וגיוסי הון, כולם תומכים בזרימת דולרים למשק. אם הפעילות הזו נחלשת או עוברת החוצה, גם התמיכה הזו בשוק המקומי עלולה להיחלש לאורך זמן.

כאן נמצאת הנקודה שהשוק הישראלי חייב להבין. פיטורים בהייטק הם לא רק כותרת תעסוקתית, אלא סימן לכך שמנוע הצמיחה המרכזי של ישראל נכנס לתקופה רגישה יותר. כאשר אותו מנוע אחראי לחלק כל כך משמעותי מהמסים הישירים, מהייצוא, מהשכר הגבוה ומהאמון של משקיעים זרים בכלכלה המקומית, כל חולשה בו הופכת לאירוע מאקרו.

בשורה התחתונה

גל הפיטורים בהייטק, התחזקות השקל מול הדולר והחשש מזליגת פעילות חברות אל מחוץ לישראל, יוצרים יחד סיכון משמעותי למשק המקומי. זו אינה רק בעיה של עובדים שמאבדים מקום עבודה או חברות שמבצעות התייעלות, אלא סימן לכך שאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המדינה נמצא תחת לחץ.

כאשר מעל 30% מהמסים הישירים בישראל מגיעים מההייטק, כל ירידה בפעילות הענף עלולה לפגוע ישירות בהכנסות המדינה. וכאשר המדינה נמצאת בתקופה שבה היא צריכה לממן תקציב ביטחון גבוה יותר, לשמור על יציבות פיסקלית ולחזק את אמון המשקיעים, פגיעה כזו יכולה להפוך לקטליזטור שלילי לשוק הישראלי כולו.

במילים פשוטות, אם ההייטק ממשיך להצטנן, השוק הישראלי לא יוכל להישאר אדיש. הכלכלה המקומית נשענת יותר מדי על הענף הזה כדי להתייחס לגל הפיטורים כאל עוד סבב התייעלות רגיל.