מאחורי הקלעים של ההסכם בין ארה״ב לאיראן

אז אחרי שדיברנו לא מעט על המשקל וההשפעה של מדינות המפרץ בכל הסיפור הזה של העימות בין ארה"ב לאיראן.
אבל הסיפור האמיתי כאן הוא מה שקרה מתחת לפני השטח, מדינות המפרץ לא סתם ישבו בצד וחיכו שהסערה תעבור, אלא לקחו תפקיד סופר אקטיבי והפעילו לחץ כבד מאחורי הקלעים כדי לוודא שהאש הזו תכבה כמה שיותר מהר.
במקביל למרתון הדיפלומטי הזה, הן נאלצו לנהל כיבוי שריפות עם מהלכים מהירים וקיצוצים כואבים כדי לייצב את הכלכלות שלהן, להציל את ענף התיירות ולשמור על מיזמי הענק השאפתניים שלהן מעל המים.
אז איך נראו המאמצים האלו ברגע האמת? בואו נצלול לפרטים.

ראשית, איך המלחמה באיראן השפיעה על המפרציות?

חסימת מיצר הורמוז על ידי הממשל האמריקאי והתגובה האיראנית המיידית אינן מהוות רק משבר ביטחוני נקודתי אלא תפנית אסטרטגית המערערת את יסודות הכלכלה העולמית.

בעוד שרבות דיברנו על נזק הישיר לכלכלה האיראנית או בתנודתיות מחירי הנפט הגולמי, מתחת לרדאר מתרחשת פגיעה אנושה במדינות המפרץ אשר איבדו סכומי עתק מדי יום.

קרדיט: Atlantic Council

הגרף מציג צניחה חסרת תקדים בנתח השוק של ייצוא הדיזל ממדינות המפרץ מתוך סך הייצוא העולמי.
בעוד שבין השנים 2024 ל-2026 הנתח שמר על יציבות יחסית ונע סביב ממוצע של 10%, בתחילת המלחמה התרחשה קריסה חדה שהביאה את היקף הייצוא לכמעט אפס אחוז.

איך הן פעלו כדי לסיים את המלחמה?

כדי להביא לסיומו של העימות, שלוש המעצמות המפרציות לא הסתפקו בישיבה על הגדר, אלא הפעילו מאחורי הקלעים מנופי לחץ חסרי תקדים, כל אחת מתוך האינטרסים הצרים שלה ובדרכים הייחודיות לה.

ערב הסעודית נקטה צעד דרמטי כשהטילה וטו צבאי וסירבה לאפשר לצבא ארה"ב להשתמש בבסיסיה או במרחב האווירי שלה לצורך פעולות התקפיות וליווי ספינות, ובמקום זאת העניקה גיבוי מלא למאמצי התיווך הפקיסטניים.
במקביל, קטאר, שספגה את המכה הכלכלית הקשה ביותר בשל שיתוק מצר הורמוז שהשבית לחלוטין את יצוא הגז שלה, לקחה חלק פעיל במגעים ואף אותתה על נכונות חסרת תקדים לשלם פיצויים כספיים ישירות לאיראן, ובלבד שהמצר ייפתח מחדש לתנועת מכליות.
גם איחוד האמירויות הפעילה לחץ כבד על טראמפ בעיקר על ידי מינוף השקעות העתק שלה בארה"ב כקלף מיקוח, כדי להבהיר לו שהמשך הלחימה יגרור השלכות הרסניות גם על הכלכלה האמריקאית.

בסופו של דבר, קולן המשותף של המפרציות נשמע היטב אצל הנשיא טראמפ בזכות מחויבותן להשקעות עתק בארצות הברית, משקל כלכלי כבד שבו הן השתמשו כדי להבהיר לוושינגטון שהמשך הלחימה יגרור השלכות הרסניות, דבר שדחף באופן ישיר להשגת ההסכם וסיום המלחמה.

הקשר בין המפרציות לארצות הברית

מערכת היחסים בין מדינות המפרץ לארצות הברית אינה נשענת על ברית אידיאולוגית, אלא על רשת ענפה של הסכמי הגנה אסטרטגיים ואינטרסים כלכליים בשווי טריליוני דולרים, המעניקים למפרציות קלף מיקוח עוצמתי במיוחד מול הבית הלבן.

במישור הביטחוני, המדינות הללו קשורות בהסכמי רכישת נשק אמריקאי בהיקפי עתק, לצד אירוח בסיסים צבאיים קריטיים של ארה"ב המאפשרים לאמריקאים להפגין עוצמה במזרח התיכון.
אולם, קלף המיקוח החזק ביותר, במיוחד מול ממשל טראמפ טמון במישור הפיננסי והאנרגטי.

קרנות העושר הריבוניות של סעודיה, האמירויות וקטאר מחזיקות במחויבויות והשקעות ענק של מאות מיליארדי דולרים בתשתיות, בנדל"ן, בהייטק ובחברות מובילות בתוך ארצות הברית, לצד השפעתן המכרעת על יציבות מחירי הנפט והגז בעולם.

כאשר המפרציות רומזות או מבהירות לוושינגטון שהמשך הלחימה האזורית מסכן את האינטרסים הללו, הן למעשה מאיימות בנזק ישיר לכלכלה האמריקאית (כמו עליית מחירי הדלק או פגיעה במקומות עבודה בארה"ב).

היכולת הזו לסגור את הברז של השקעות העתק או להגביל את השימוש הפנים-מדינתי בבסיסים צבאיים, מציבה בפני הנשיא האמריקאי מחיר פוליטי וכלכלי פנימי גבוה מדי, והופכת את ההסכמים הללו למנוף לחץ אדיר שמאפשר למדינות קטנות יחסית להכתיב למעצמת-העל הגדולה בעולם מתי הגיע הזמן לעצור את האש.

בתמונה ניתן לראות את טראמפ ען מנהיגי מדינות המפרץ.

 איזה פעולות נקטו המפרציות כדי לכסות את הבור הכלכלי שנוצר אצלן?

ערב הסעודית, צמצום תוכניות הדגל מול סיכוני ההסלמה

ערב הסעודית מהווה דוגמה מובהקת למחיר הכלכלי הכבד שהמתיחות הביטחונית גובה מהאזור. עבור הממלכה, העיתוי הנוכחי רגיש במיוחד בשל ימי העלייה לרגל, המהווים עוגן כלכלי עצום ומכניסים כ-12 מיליארד דולר בשנה, נתון המייצג כ-20% מהתוצר הסעודי שאינו נפט (וכ-7% מהתוצר הכולל).
הסלמה צבאית בעת הזו עלולה להסב לריאד הפסדי עתק בלתי מתוכננים, שאת אותותיהם כבר ניתן לראות בשטח.
פרויקט הענק השאפתני של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, עיר העתיד ניאום (NEOM), סופג פגיעה ישירה ומאלץ את הסעודים לבצע צמצומים דרמטיים.
עדות חותכת לכך היא ביטולו האחרון של חוזה ענק בשווי 1.6 מיליארד דולר עם חברת "וויבילד" האיטלקית, שיועד להקמת מסילת רכבת מהירה בין עיר הנמל אוקסגון לעיר הקו.
ככל שהמלחמה מתארכת, הערפל הביטחוני וחוסר היציבות צפויים לאלץ את הסעודים לבצע חשיבה מחדש וקיצוצים נוספים, המאיימים על חזונם הכלכלי הגדול ביותר.

איחוד האמירויות והמרחב המפרצי 

לצד הצעדים הדרמטיים בסעודיה, גם שכנתה ויריבתה הכלכלית במרחב, איחוד האמירויות, פועלת בנחישות כדי להנשים את המגזר העסקי ולשמור על יציבות משקית.
נסיך הכתר של דובאי, חמדאן בן מוחמד אל-מכתום, אישר חבילת סיוע מאסיבית בסך כ-408 מיליון דולר, סכום הכפול מהתוכנית שהוצגה חודשיים קודם לכן.
החבילה, שממוקדת בענפים רגישים כמו תיירות, מסחר, נדל"ן, בנייה וחינוך, מציעה דחיית אגרות וקנסות לצד מענקי תמיכה ישירים.
דובאי אמנם ספגה את המכה הקשה מכולן כמרכז העסקים הפיננסי של המפרץ, אך היא עושה מאמצים עילאיים כדי לשדר החוצה עסקים כרגיל ולמנוע בריחת משקיעים.

קטאר, שיתוק מוחלט של עורק החיים הכלכלי ומאמצי תיווך נואשים

השחקנית המפרצית השלישית שסופגת מכה אנושה מחזרת הלחימה היא קטאר, שמצבה הכלכלי נחשב כעת למורכב ולחמור מכולן.
סקטור הנפט והגז הטבעי מהווה כ-37% מהתוצר של האמירות, אולם בשל המתיחות הביטחונית מצאה את עצמה המדינה בפני שיתוק כמעט מוחלט של יכולת היצוא שלה.
הסיבה לכך גיאוגרפית, כל מכלית אנרגיה קטארית מחויבת לחצות את מצר הורמוז.
בעוד מדינות אחרות באזור מצליחות לייצא כמות מסוימת בדרכים עוקפות, אצל קטאר ההפקה והיצוא פשוט התאפסו.

המצוקה הכלכלית הקיצונית הזו דוחפת את דוחא לנקוט צעדים דיפלומטיים חסרי תקדים.
בכירים קטארים הצטרפו לאחרונה למאמצי התיווך הפקיסטניים בניסיון לקדם הסכם.
מעורבותה של קטאר מרחיקה לכת עד כדי נכונות "לנדב" את עצמה לשלם פיצויים כספיים לאיראן, ובלבד שזו תפתח מחדש את מצר הורמוז לחופש השיט.
קולן של שלוש המעצמות המפרציות, סעודיה, האמירויות וקטאר, נשמע היטב אצל הנשיא טראמפ בשל מחויבותן להשקעות עתק בארה"ב, וכולן משתמשות במשקל זה כדי להבהיר שאינן מעוניינות בהמשך הלחימה.

בדומה לשכנותיה, קטאר נאלצת לתרגם את הפסדי המיליארדים שלה לקיצוצים פנימיים כואבים.
לדוגמא, ענקית התעופה קטאר איירווייז החליטה השנה להימנע ממתן מענקים לקרוב ל-60 אלף עובדיה, עדות חותכת למחיר המיידי שגובה המשבר האזורי מהחברות החזקות ביותר בשוק הגלובלי.

קרדיט: QATAR AIRWAYS

 

כשחזון העתיד פוגש את המציאות בשטח

בשורה התחתונה, העימות האחרון בין ארצות הברית לאיראן הוכיח שעבור מעצמות המפרץ, עושר פיננסי אינו תעודת ביטוח מפני טלטלות אזוריות.
הקיצוצים הדרמטיים בפרויקט ניאום הסעודי, חבילות הסיוע הגדולות בדובאי והשבתת מכליות הגז של קטאר, המחישו היטב עד כמה הכלכלות השאפתניות הללו פגיעות ושבריריות ברגע. 
בסופו של דבר, השילוב בין מנופי לחץ כלכליים מתוחכמים על ממשל טראמפ לבין מאמצי תיווך אינטנסיביים, הוא זה שהביא לסיומו של המשבר ולכיבוי האש האזורית לעת עתה.