השלכות מפגש הפסגה בין טראמפ לשי

העולם שלנו עובר טלטלה גיאופוליטית עמוקה, והמפגש האחרון בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא סין שי  עשוי להיזכר כנקודת המפנה הדרמטית ביותר של העשור הנוכחי.
מה שהחל לפני עשורים כעימות אידיאולוגי ובלתי מתפשר בין המערב הקפיטליסטי למזרח הקומוניסטי, השלים לנגד עינינו תפנית חדה.
בעידן החדש, שרשראות האספקה, המכסים והשליטה בטכנולוגיה הם כלי הנשק האמיתיים.
המפגש הנוכחי בין שתי המעצמות אינו עוד קרב על תפיסות עולם, הוא ההוכחה המובהקת לכך שהאידיאולוגיה פינתה את מקומה לשורה התחתונה, ושאת עתיד הגלובוס יכריעו המאזנים המסחריים, ולא השקפות העולם.

קרדיט: BBC

״הדרים טים״

הבחירה באינטרס הכלכלי על פני הדיפלומטיה המסורתית התבררה במלוא עוצמתה כבר על כבש המטוס הנשיאותי בדרך לבייג'ינג.
אל דונלד טראמפ לא הצטרפו הפעם רק דיפלומטים מעונבים או מומחים למדיניות חוץ, אלא רשימה יוצאת דופן של 17 מנכ"לים מהחברות המשפיעות ביותר במשק האמריקאי, ״נבחרת חלומות כלכלית״ שנבנתה בקפידה על ידי הממשל.
רשמתי לכם שבוע שעבר פירוט המסביר את ההרכב עצמו.
עבור טראמפ, שנושא בגאון את הטיקט של הנשיא שהוא קודם כל ביזנס-מן, המפגש הזה לא נועד לייצר מחוות דיפלומטיות ריקות, אלא לסגור את העסקה הגדולה מכולן.
מטרתו העיקרית הייתה ברורה וממוקדת, לנצל את כוחם של התאגידים המובילים כדי לצאת מהפגישה עם שליטה כלכלית מוחלטת, להכתיב מחדש את חוקי המשחק.

אז מה היה בפגישה? 

המהפך האידיאולוגי של שי 

מאז עלייתה של המפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין, אבני היסוד של התעמולה והחינוך הסיני הציגו את הקפיטליזם המערבי כאויב מר שדינו להיכשל.
אלא שבנאומו האחרון חולל הנשיא הנוכחי, שי, דרמה פוליטית חסרת תקדים כאשר השמיט לחלוטין את הציטוטים המסורתיים והקדושים ובמקומם בחר להשתמש במושגים מעולם הדיפלומטיה והעסקים כמו כבוד הדדי, דו-קיום בשלום ושיתוף פעולה שבו שני הצדדים מרוויחים.
שינוי זה מעביר מסר חד-משמעי לפיו סין מחליפה רשמית את הדוגמה האידיאולוגית הנוקשה בגישה גמישה ומחושבת, מתוך הבנה שהמטרה בעידן הנוכחי כבר אינה להכריע את האויב ההיסטורי או להוכיח את צדקת הקומוניזם, אלא פשוט לנהל איתו עסקים בשורה התחתונה.

הכלכלה מעל הכל 

אידיאולוגיה זה נחמד על הנייר, אבל המציאות בשטח תמיד חזקה יותר, והכלכלה היא זו שמכתיבה את הקצב.
סין של היום היא מעצמה קפיטליסטית לכל דבר שמנוהלת ביד רמה מלמעלה, אלא שהמודל הזה הגיע עכשיו לנקודת מבחן קריטית.
המפעלים הסיניים מייצרים בקצב מטורף, רק שלאוכלוסייה המקומית בסין פשוט אין עדיין מספיק כוח קנייה כדי לבלוע את כל התוצרת הזו.
השורה התחתונה כאן היא שסין תלויה לחלוטין בצרכן האמריקאי שימשיך לקנות את היצוא שלה.
שי מבין מצוין שאין לו שום אינטרס להיגרר למלחמת סחר כוללת או, חלילה, לעימות צבאי, פשוט כי לסין יש רק מה להפסיד מזה.
אז כל הטון המפויס והדיבורים החדשים שלו על שיתוף פעולה? זו לא רומנטיקה, זו אסטרטגיה עסקית קרה שנועדה להבטיח שהסחורות ימשיכו לזרום, מתוך הבנה פיקחית שגם הכלכלה האמריקאית תקועה באותה הסיטיואציה, היא זקוקה ליציבות הזו ולא באמת יכולה להתנתק מסין מהיום למחר.

בריחה מ"מלכודת תוקידידס"

אחת הנקודות המרתקות ביותר בנאומו של שי הייתה הבחירה שלו לזנוח לרגע את ההיסטוריה הסינית, ולפנות דווקא אל ההיסטוריה היוונית העתיקה.
שי דיבר על "מלכודת תוקידידס", מונח פוליטי מודרני שמבוסס על תובנותיו של אותו היסטוריון יווני, לפיו כאשר כוח עולה מאיים על מעמדו של הכוח הדומיננטי הקיים, התוצאה ההיסטורית הכמעט בלתי נמנעת היא התנגשות צבאית חזיתית.
עצם העובדה שהנשיא הסיני ציין במפורש את המושג הזה, והדגיש את תקוותו שהמדינות ימצאו דרך לשתף פעולה ולא ליפול למלכודת הזו, היא הוכחה דרמטית לשינוי התפיסה בבייג'ינג.
הבחירה המודעת בגישה המערבית הזו מבהירה מעל לכל ספק שהאינטרס הגיאופוליטי הקר, הישרדות המערכת ומניעת מלחמה הרסנית, קודמים כעת לכל סיסמה מפלגתית מיושנת או דוגמה אידיאולוגית מהעבר.

פסל של תוקידידס
קרדיט: ויקיפדיה

משחק הכוחות סביב טייוואן, עסקה באופק?

נושא טאיוואן נותר נקודת החיכוך הרגישה ביותר, אך הפסגה הנוכחית מציגה זווית ראייה חדשה ומפתיעה. הדרישה התקיפה של שי לקבל את טאיוואן חזרה אינה בהכרח תוכנית למלחמה קרובה, אלא בעיקר מסר של עוצמה המיועד לאוזניים מקומיות בסין, כדי להראות שהמשטר עומד כשווה בין שווים מול המעצמה האמריקאית.
מה שמשנה לחלוטין את המשוואה הזו היא העובדה שטייוואן היא כבר מזמן לא רק אי מריבה פוליטי, אלא מפלצת טכנולוגית שכלכלתה ושוק ההון שלה רק עולים ועולים, עד לרף פנומנלי של כ-4.4 טריליון דולר המונע מאימפריית השבבים וה-AI שבלעדיה העולם משתתק.
שבוע שעבר הכנתי לכם סקירה המראה את ההתפתחות בשוק בטייוואן ודרום קוריאה.

כאמור, טראמפ הביא עמו לבייג'ינג משלחת ענק של אנשי עסקים מובילים, מה שמהווה איתות ברור לכך שגם וושינגטון מחפשת עסקאות ולא עימותים שיחריבו את השווקים הגלובליים.
השילוב הזה, שבין הפגנת כוח סינית מבית, אינטרסים אמריקאיים מובהקים והצורך המוחלט לשמור על המנוע הכלכלי הטאיוואני, עשוי להוביל בעתיד לפשרה יצירתית, מתווה שבו טאיוואן תהפוך לאזור אוטונומי מבחינה כלכלית תחת ריבונות סינית סמלית בלבד, מה שיאפשר לשני הצדדים להגן על השורה התחתונה ולהכריז על ניצחון.

ומה עם רוסיה?

רוסיה היא רק קלף מיקוח.

בתוך קלחת האינטרסים הזו, חשוב להבין שגם היחסים של בייג'ינג עם מוסקבה רחוקים מלהיות ברית אסטרטגית עמוקה כפי שנוטים להציג זאת במערב.
למרות ששי מתכנן להיפגש בקרוב עם פוטין, עבור הסינים רוסיה היא בעיקר קלף מיקוח טקטי, איתות מחושב לאמריקאים שלסין יש תמיד אופציות אחרות על שולחן המשא ומתן.
בפועל, המספרים הכלכליים לא משקרים, הקשר המסחרי עם ארצות הברית יקר לסין הרבה יותר מהקשר עם רוסיה המבודדת, כאשר הסחר הכולל עם ארצות הברית עמד על 415 מליארד דולר ב-2025, לעומת סחר שמוערך  ב-245 מיליארד דולר עם רוסיה באותה שנה.
ראינו זאת כאשר בייג'ינג נמנעה באדיקות מלספק סיוע צבאי משמעותי לרוסיה במלחמתה באוקראינה.
הסימן המובהק ביותר לשינוי הכיוון הגיע מיד לאחר הפסגה, כאשר שר החוץ הסיני הצהיר באופן חסר תקדים כי סין וארה"ב פועלות יחד כדי להביא לסיום מהיר של המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון.
האינטרס הסיני כאן הוא הכי פשוט שיש, העימותים הללו משבשים את נתיבי הסחר הגלובליים ומייקרים באופן דרמטי את השילוח העולמי, וכדי שהמנוע הכלכלי הסיני ימשיך לצמוח, נתיבי הים והיבשה חייבים להישאר פתוחים, שקטים ובטוחים.

השורה התחתונה של העידן החדש

בשורה התחתונה, הפסגה ההיסטורית בין דונלד טראמפ לשי ג'ינפינג מסמנת רשמית את קצו של עידן המלחמה הקרה הישנה ומבשרת על תחילתו של עידן חדש.
כשסין זונחת את המורשת הנוקשה לטובת שווקים פתוחים ויציבות מסחרית, ומנגד ארצות הברית מגיעה לבייג'ינג חמושה במנכ"לים ובאינטרסים תאגידיים במקום באיומים צבאיים, חוקי המשחק הגיאופוליטיים משתנים ללא היכר.
העולם אולי לא יהפוך לבטוח או לשליו יותר בן לילה, והמתחים הרי לא ייעלמו, אך השליטה הגלובלית מנוהלת כעת על ידי שתי מעצמות על שמדברות סוף סוף באותה השפה.
שתיהן מבינות היטב, מעבר לכל מחלוקת עבר, ששלום יציב ושמירה על נתיבי המסחר הם פשוט העסק הטוב והרווחי ביותר עבור שתיהן.