פריצת הדרך הרגולטורית באנרגיה המתחדשת

ממש היום פורסמה חקיקה לקידום אגרו-וולטארי, בואו נבין בכלל מה זו המילה המפחידה הזו, מה המשמעויות, והאם אנחנו כמשקיעים בשוק ההון יכולים להרוויח מזה.
אישורו בוועדת הפנים והגנת הסביבה של ההסדר לקידום מתקנים אגרו-וולטאיים לקריאה שנייה ושלישית, מהווה הרבה יותר מאשר תיקון חקיקה טכני.
מדובר ביוזמה אסטרטגית רחבה, אותה הובילה החטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות, המעניקה פטור זמני מהיטל השבחה למתקנים אגרו-וולטאיים (מתקני אנרגיה מתחדשת שנבנים בגובה מסויים מעל פני הקרקע על מנת לשמור עליה מזנקי מזג אוויר, ולהמשיך לאפשר עבודה על הקרקע עצמה. מודל "WIN-WIN" קלאסי) למשך שנה, לצד פטור מהיטלי תיעול וסלילה לקירויים סולאריים (כל עוד ייעוד הקרקע המקורי נשמר).

החקיקה, שנולדה מתוך קונצנזוס רחב בין משרדי הממשלה, השלטון המקומי, נציגי החקלאים וחברות האנרגיה, מייצרת לראשונה ודאות רגולטורית וכלכלית קריטית.
צעד זה נועד להזניק את השוק בתקופת ביניים, עד לגיבוש הסדר קבוע על ידי צוות בין-משרדי.
היעד הממשלתי הרשמי דרמטי ביותר:ההקמת כ-5,000 מגה-וואט של מתקנים אגרו-וולטאיים עד שנת 2035.
מהלך זה צפוי לשנות מן היסוד את משק האנרגיה, המרחב הכפרי ומפת הביטחון הלאומי אנרגטי של ישראל.

 

משבר האנרגיה הגלובלי והמעבר לאנרגיות מתחדשות

כדי להבין את הדחיפות מאחורי החקיקה הזו, יש לבחון את המציאות הגיאופוליטית והכלכלית המשתנה. העולם חווה טרנספורמציה עמוקה המונעת משני וקטורים מרכזיים:

• משבר האנרגיה וחוסר היציבות הגיאופוליטית: המתחים הבינלאומיים ואירועי הקיצון בשנים האחרונות המחישו למדינות המערב כי הסתמכות בלעדית על דלקים מאובנים (פוסיליים) ועל שרשראות אספקה גלובליות מבוזרות היא סיכון אסטרטגי ממדרגה ראשונה. מקרה מיצר הורמוז ומשבר האנרגיה שהוא גורם בימים אלו ממש הוא דוגמה קלאסית להבנה זו.
  יציבות אנרגטית היא כיום נדבך מרכזי בביטחון הלאומי. עבור ישראל, המתפקדת כ"אי אנרגטי" מנותק מרשתות שכנות, הצורך בייצור עצמי, מבוזר וחסין הוא קריטי שבעתיים.

• המעבר המואץ לאנרגיה מתחדשת: הרגולציה הבינלאומית, הסכמי האקלים והלחץ הכלכלי הגלובלי מחייבים מעבר מסיבי לאנרגיה נקייה.

 

עם זאת, ייצור אנרגיה סולארית קלאסית דורש משאב יקר ונדרש: קרקע.
מדינת ישראל סובלת ממחסור חריף בעתודות קרקע פנויות. הקצאת שטחים פתוחים עצומים לחוות סולאריות גנריות מייצרת קונפליקט הרסני בין הצורך באנרגיה ירוקה לבין שימור שטחים פתוחים וחקלאות מקומית.

כאן נכנסת לתמונה הטכנולוגיה האגרו-וולטאית, המאפשרת דו-שימוש אופטימלי בקרקע (Dual-Use):
ייצור אנרגיה נקייה על גבי קונסטרוקציות מוגבהות, מבלי לפגוע בפעילות החקלאית שמתחתיהן.
ההקלה הרגולטורית הנוכחית נולדה מתוך הבנה שהחסם המרכזי לצמיחת הענף לא היה טכנולוגי, אלא בירוקרטי ומיסויי (עלויות גבוהות של היטלי השבחה ותיעול שהפכו פרויקטים לבלתי כלכליים).

מה זה אומר בפועל ובטווח הארוך?

בנקודת הקצה שלה, מגמה זו מייצרת ארכיטקטורה חדשה לחלוטין של המרחב הכפרי ורשת החשמל הלאומית.

א. טרנספורמציה של החקלאי "הפשוט"

המשק החקלאי המסורתי משנה את המודל העסקי שלו.
חקלאים אינם מסתמכים עוד אך ורק על תנודות שוק המזון, פגעי מזג האוויר ועלויות המים. השטח החקלאי הופך למניב כפול: הוא מספק ביטחון תזונתי לאומי מחד, ותזרים מזומנים קבוע, יציב וארוך טווח ממכירת חשמל לרשת מאידך.

ב. מבוזרת, חסינה וחכמה

במקום להסתמך על מספר מצומצם של תחנות כוח מרכזיות גדולות (המהוות מטרה אסטרטגית בעתות חירום), רשת החשמל הופכת למבוזרת.
אלפי נקודות ייצור ואגירה יפוזרו ברחבי הארץ, מה שיגביר משמעותית את שרידות הרשת הלאומית.
בנוסף, הקירוי הסולארי מעל הגידולים מספק יתרונות אגרונומיים כמו הגנה מפני קרינת יתר, הפחתת אידוי מים והגנה מפני נזקי טבע (ברד וקרה). כמו שציינת בתחילת המאמר- מודל "WIN-WIN".

 

חברות וסקטורים שייהנו מהמגמה

ההקלות הרגולטוריות והיעד השאפתני של 5,000 מגה-וואט מסמנים את הגופים והסקטורים שיחוו צמיחה אקספוננציאלית בשנים הקרובות:

חברות אנרגיה ירוקה, יזמים וקבלני ביצוע (EPC)

חברות העוסקות ביזום, תכנון והקמה של פרויקטים סולאריים ומערכות אגירה (כדוגמת נקסטקום, אנלייט, אנרג'יקס, שיכון ובינוי אנרגיה וחברות מתמחות נוספות) הן המרוויחות המיידיות.
הסרת חסם היטל השבחה משחררת פקק של מאות פרויקטים שתקועים בשלבי כדאיות כלכלית.
חברות אלו ייהנו מצבר הזמנות עצום לשנים קדימה.

המגזר ההתיישבותי (קיבוצים, מושבים וחברות חקלאיות)

הקיבוצים והמושבים, המחזיקים ברוב הקרקעות החקלאיות בישראל, ניצבים בפני מנוע צמיחה פיננסי חסר תקדים.
היכולת להקים שותפויות אסטרטגיות עם חברות אנרגיה או להקים מתקנים בבעלות עצמית תאפשר להם לייצר "עוגן כלכלי" יציב שיממן את תחומי הליבה האחרים שלהם ויחזק את ההתיישבות באזורי הפריפריה, קו העימות, הנגב והגליל.

סקטור ה-AgTech והטכנולוגיה המשיקה

התחום האגרו-וולטאי דורש טכנולוגיות ייעודיות, והוא יניע ביקוש עצום לחדשנות:

• קונסטרוקציות וטרקרים (עוקבי שמש) דינמיים: מערכות הנעה חכמות שיודעות לשנות את זווית הפאנלים כדי לאפשר כניסת אור אופטימלית לגידולים החקלאיים בהתאם לשעות היום.

• תוכנות ניהול ובינה מלאכותית (AI Optimization): מערכות אלגוריתמיות שידעו לאזן בזמן אמת בין מקסום ייצור החשמל לבין שמירה על בריאות הגידול החקלאי שמתחת.

• רובוטיקה לתחזוקה: פתרונות ניקוי אוטומטיים לפאנלים הפועלים בסביבה חקלאית מאובקת.

מערכות אגירת אנרגיה (Energy Storage)

מאחר שהשמש מייצרת אנרגיה רק בשעות היום, רשת החשמל לא תוכל לקלוט 5,000 מגה-וואט ללא מערכות אגירה מסיביות (סוללות בקנה מידה רשתי).
חברות המייבאות, מתקינות ומנהלות מערכות אגירת אנרגיה יחוו זינוק אדיר בביקושים, שכן כל מתקן אגרו-וולטאי מודרני מחייב כיום שילוב של מתקן אגירה צמוד.

המערכת הפיננסית ושוק ההון

בנקים, חברות ביטוח וגופים מוסדיים המחפשים אפיקי השקעה יציבים עם תשואה מובטחת לטווח ארוך (ESG / תשתית ירוקה) יזרימו מיליארדי שקלים למימון פרויקטים אלו.
מדובר בנכסים מניבים בעלי פרופיל סיכון נמוך יחסית, שנהנים כעת מסביבה רגולטורית תומכת ומעודדת.

המציאות החדשה של משק האנרגיה

כפי שסיכם יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק קרויזר: שילוב של חקלאות ואנרגיה על אותה פיסת אדמה הוא "ציונות במיטבה".
המהלך הרגולטורי הנוכחי מייצר סינרגיה מושלמת שבה האינטרס הסביבתי, הביטחוני והכלכלי מתלכדים לידי מקשה אחת.

הסרת החסמים הפיננסיים והטלת פטור זמני מהיטלים פותחים את השער למהפכה תשתיתית שתצעיד את ישראל לעבר עצמאות אנרגטית, תבצר את מעמד החקלאות המקומית, ותהפוך את שוק האנרגיה המתחדשת לאחד הקטרים המובילים של הכלכלה בעשור הקרוב.