הפער המפתיע בעונת הדוחות המקומית

עונת הדוחות של הרבעון הרביעי של  2025 נמצאת בשיאה, ומי שעוקב אחרי השוק הישראלי בטח שם לב לתופעה קצת מוזרה. מצד אחד, החברות והבנקים הכי גדולים במשק מציגים עוצמה אדירה ושורות רווח נוצצות. מצד שני? המשקיעים מגיבים בקרירות, ומניות של ענקיות כמו בנק לאומי, בנק הפועלים והבורסה לניירות ערך דווקא רושמות ירידות שערים. אז איך זה הגיוני שדוחות כל כך טובים מביאים לירידות? בואו נצלול פנימה ונבין את הקשר שבין המספרים המעולים לסנטימנט של המשקיעים בשטח.

המספרים היבשים: שנת שיא היסטורית

קודם כל, חייבים לתת כבוד לתוצאות, כי הנתונים הפיננסיים פשוט מטורפים:

• בנק הפועלים: סיכם את 2025 עם רווח נקי דמיוני של כ-9.8 מיליארד ש"ח (קפיצה אדירה לעומת כ-7.6 מיליארד ש"ח בשנה שעברה). תוסיפו לזה צמיחה מרשימה של 13.4% בתיק האשראי ויחס יעילות שהשתפר ל-34.2%.

• בנק לאומי: לא נשאר מאחור, והציג רווח נקי של כ-10.3 מיליארד ש"ח, יחד עם הישג היסטורי כשהפך לבנק הראשון בישראל שחצה שווי שוק של 100 מיליארד שקלים!

• הבורסה לניירות ערך: גם היא נהנתה מגאות מטורפת. מדד המניות זינק ב-2025 בכ-47%, ומחזורי המסחר היומיים הממוצעים קפצו ב-56.4% ביחס לשנה הקודמת.

אז למה יורדים? כי השוק פשוט יקר

כאן נכנס לפעולה הכלל הכי עתיק בוול סטריט ובאחד העם: "קונים בשמועה ומוכרים בידיעה". השוק שלנו כרגע הגיע לתמחור מלא, או במילים פשוטות וישירות - השוק כרגע יקר. המשקיעים כבר גילמו את הרווחים האלה במחירי המניות מראש.

כדי להבין כמה זה יקר, אנחנו צריכים להסתכל על ה"מכפילים" של החברות:

• מכפיל הון (Price-to-Book): הנתון הזה בודק בקצרה כמה אנחנו משלמים על המניה ביחס לשווי הנכסים האמיתי של הבנק (ההון העצמי שלו). מכפיל ההון של בנק הפועלים עומד היום על 1.59, לעומת ממוצע של 0.98 בלבד בחמש השנים האחרונות. בבנק לאומי זה קיצוני אפילו יותר - מכפיל הון של 1.69, הרחק מהממוצע החמש-שנתי של 0.94. כלומר, משלמים היום כמעט פי שניים על כל שקל שהבנק באמת שווה בנכסים שלו.

• מכפיל רווח (P/E): הנתון הזה מסביר לנו פחות או יותר כמה שנים ייקח לנו להחזיר את ההשקעה אם החברה תמשיך להרוויח בדיוק את אותו הסכום. מניית הבורסה לניירות ערך נסחרה לפי מכפיל רווח גבוה במיוחד של 83.28, בזמן שהממוצע שלה בחמש השנים האחרונות עמד על 38.67.

בגלל שהמכפילים כל כך גבוהים (והמכפיל העתידי במדדי תל אביב כבר חוצה את ה-20), המשקיעים פשוט מנצלים את הדוחות כדי לממש רווחים ולמכור. התוצאה? מאז פרסום הדוחות, מניית הפועלים ירדה ב-4.2%, לאומי השילה 3.8% ומניית הבורסה ירדה ב-5.1%. וכל זה קורה בזמן שמדד תל אביב 125 הכללי דווקא רשם עלייה של 1.8%.

הפיל שבחדר: הריבית יורדת, וזו הבטן הרכה של הבנקים

אי אפשר לדבר על דוחות של בנקים בלי לדבר על ריבית. חשוב להבין: ההכנסה העיקרית של הבנקים לא מגיעה מעמלות, אלא ממה שנקרא "הפרשי ריביות" (מרווח פיננסי). מה זה אומר בכמה מילים? זה הפער שבין הריבית היקרה שהבנק גובה מאיתנו על ההלוואות והמשכנתאות שלנו, לבין הריבית הנמוכה (אם בכלל) שהוא משלם לנו על הפלוס או על הפיקדונות שלנו. ככל שהריבית של בנק ישראל גבוהה יותר, הפער הזה גדל, והבנקים עושים מזה ארגזים של כסף.

אבל המדיניות המוניטרית משתנה. במחצית השנייה של 2025 האינפלציה חזרה ליעד, וזה איפשר לבנק ישראל להתחיל בתהליך של הורדת ריבית, עד לרמה של 4.00% בתחילת 2026. עבור המשק שלנו זו בשורה מעולה שמעודדת צמיחה, אבל עבור הבנקים? זה אומר שחיקה ישירה באותן הכנסות עתק מהפרשי הריבית. משקיעים שבנו על סביבת ריבית גבוהה לנצח, רואים את מגמת הירידה (עם צפי להמשך ירידה עד ל-3.50% בסוף 2026) ומעדיפים לממש רווחים עכשיו, מול הידיעה המוגמרת שהחגיגה הזו הולכת להצטמצם.

סיכום: שמים דברים בפרופורציות

למרות הירידות הנקודתיות המלוות את פרסום הדוחות, כשעושים זום-אאוט, התמונה הכוללת של הכלכלה הישראלית נותרת חיובית ומעוררת אמון. צמיחת התוצר עמדה על 3.1% בשנת 2025, והתחזיות מדברות על צמיחה מואצת של 5.2% בשנת 2026 - נתונים שמעידים על חוסן ויכולת התאוששות יוצאת דופן. המערכת הבנקאית מפגינה איתנות הונית גבוהה מאוד, ובנק הפועלים אפילו הכריז על חלוקת רווחים (דיבידנד) ורכישה עצמית של מניות בהיקף של כ-1.2 מיליארד ש"ח כדי להראות ביטחון ביציבות שלו. השוק הישראלי הוכיח שהוא יודע לשקלל סיכונים גיאופוליטיים, והבסיס הפיננסי האיתן של החברות הגדולות נותן לנו יופי של קרקע לאופטימיות בטווח הארוך.