נגיד הפד, האיש שמנווט את הכלכלה העולמית והשווקים הפיננסיים

נגיד הפדרל ריזרב הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר על הכלכלה העולמית, שכן הוא עומד בראש הבנק המרכזי של ארצות הברית ואחראי לעיצוב המדיניות המוניטרית, קביעת הריבית, ניהול היצע הכסף, ופיקוח על יציבות המערכת הפיננסית.

החלטותיו משפיעות ישירות על שוקי ההון, עלויות המימון, האינפלציה והצמיחה הכלכלית, ולכן גם על תיקי ההשקעות של משקיעים בכל העולם.

הנגיד המכהן כיום, ג'רום פאוול, שמונה לתפקידו על ידי נשיא ארצות הברית דאז, דונלד טראמפ, נכנס לתפקידו ב-5 בפברואר 2018, ומאז תחילת כהונתו מדד S&P 500 עלה בכ-150%, נתון שממחיש עד כמה התקופה שלו התאפיינה, לצד תנודתיות ומשברים, גם במגמה חיובית ארוכת טווח בשוק המניות.

מה באמת קורה בשווקים כשהפד מחליף נגיד?

האינטואיציה הראשונית של משקיעים רבים היא שחילופי הנהגה בפד הם אירוע שלילי לשוק, אך הנתונים ההיסטוריים מציגים תמונה מורכבת בהרבה.

מחקר שזכה לכותרות לאחרונה מדד את הירידה במדד ה-S&P 500 בפרקי זמן שונים לאחר כניסת נגידים חדשים מאז 1930, ומצא כי בממוצע הירידה עומדת על כ-5% במהלך החודש הראשון, כ-12% בשלושת החודשים הראשונים, כ-16% בחצי השנה הראשונה וכ-20% במהלך השנה הראשונה.

הגרף מציג את מדד ה-S&P 500 סביב כניסת ג'רום פאוול לתפקיד נגיד הפד בפברואר 2018, השוק עלה עד למינוי, ירד בחדות סמוך לכניסתו לתפקיד, ולאחר מכן המשיך בתנודתיות גבוהה

מקור: Factset

נגיד הפד החדש, קווין וורש

קווין וורש, בן 55 מגיע משילוב נדיר של ניסיון בוול סטריט לצד עשייה מוניטרית ברמה הגבוהה ביותר. הוא החל את דרכו כמנהל בתחום המיזוגים והרכישות ב-Morgan Stanley, ובהמשך עבר לבית הלבן ושימש כיועץ כלכלי לנשיא ג׳ורג׳ בוש הבן. 

לאחר מכן כיהן כחבר מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב בין השנים 2006 ל-2011, שם היה דמות מרכזית בקשר מול וול סטריט בתקופת משבר 2008 ואף שימש כנציג הפד בפורום ה-G20.

כיום הוא חוקר בכיר במכון הובר ואקדמאי בסטנפורד, לצד פעילות ייעוץ לגופים ציבוריים וחברות.
בינואר 2026 הנשיא טראמפ הכריז עליו כמועמד להחליף את ג׳רום פאוול, מה שמוביל את השוק להניח מעבר אפשרי למדיניות בעלת גוון ניצי יותר (שורית), כזו שתשים דגש חזק על יציבות מחירים, זהירות בהרחבות מאזניות, וגישה מחמירה יותר כלפי רגולציה בנקאית.

מדיניותו של קווין וורש

קווין וורש נתפס כדמות מורכבת יחסית בנוף המוניטרי, אך אם מנסים למקם אותו על הסקאלה בין ניצי ליוני, ניתן לומר שהבסיס האידיאולוגי שלו הוא ניצי, עם גישה מעשית בפועל.

לאורך השנים הוא ביטא באופן עקבי עמדות שמדגישות אחריות מלאה של הפד לשליטה באינפלציה, ואף ציין כי “האינפלציה היא בחירה”, כלומר תוצאה ישירה של מדיניות ולא של כוחות חיצוניים בלבד, עמדה שמאפיינת גישה ניצית מובהקת.

בנוסף, כבר בתקופת כהונתו בפדרל ריזרב ולאחריה, הוא הביע הסתייגות ממדיניות של כסף זול לאורך זמן, ביקר את ההרחבות הכמותיות (כלי שבו הבנק המרכזי, כמו הפדרל ריזרב, מזרים כסף לשוק כדי לעודד את הכלכלה) וטען כי המאזן של הפד הפך למנופח יתר על המידה, תוך קריאה לצמצום מעורבות הבנק המרכזי בשווקים ולחזרה למשמעת מוניטרית.

יחד עם זאת, וורש אינו נץ במובן הקלאסי של המילה. הוא מפגין גמישות מחשבתית ומוכן להתאים את המדיניות לתנאי הסביבה הכלכלית.
קיימות הערכות כי במצב שבו האינפלציה מתמתנת או כאשר הפעילות הכלכלית נחלשת, הוא עשוי לתמוך גם בהורדות ריבית, מתוך גישה שמבוססת על נתונים ולא על אידיאולוגיה בלבד.

לכן, הדרך המדויקת ביותר לתאר אותו היא כניצי ברמת התפיסה, אך לא נעול וחופשי מבחינה מחשבתית ברמת הביצוע, מה שמוביל לכך שהשווקים אינם מתמחרים אותו כגורם שלילי חד-משמעי, אלא כדמות שעשויה לשנות כיוון בהתאם להתפתחויות, ולייצר בעיקר אי ודאות לגבי המדיניות העתידית.

סיכום ותובנות

ההיסטוריה מלמדת שהתנודתיות הראשונית סביב כניסת נגיד חדש היא לעיתים קרובות רעש קצר טווח, בעוד הכיוון האמיתי נקבע על ידי המדיניות בפועל והפער בינה לבין מה שהשוק כבר תימחר מראש. 

במקרה של קווין וורש, השאלה המרכזית אינה האם הוא ניצי או יוני, אלא עד כמה הבחירות שלו בפועל יפתיעו את המשקיעים ביחס לציפיות הקיימות.
לכן, החודשים הראשונים לכהונתו, אם אכן ייכנס לתפקיד, יהיו קריטיים לא רק להבנת הכיוון המוניטרי של ארה״ב, אלא גם לקביעת הטון בשוקי ההון