מה קורה במדינות המפרץ עקב סגירת הורמוז?

חסימת מיצר הורמוז על ידי הממשל האמריקאי והתגובה האיראנית המיידית אינן מהוות רק משבר ביטחוני נקודתי אלא תפנית אסטרטגית המערערת את יסודות הכלכלה העולמית.
בעוד שרבות דיברנו על נזק הישיר לכלכלה האיראנית או בתנודתיות מחירי הנפט הגולמי, מתחת לרדאר מתרחשת פגיעה אנושה במדינות המפרץ אשר מאבדות סכומי עתק מדי יום.
ניתחתי לכם את המנגנונים הכלכליים המניעים את המשבר הנוכחי ואת הדרכים השונות שבהן מתמודדות המעצמות האזוריות עם חניקת עורק החיים המרכזי של ענף האנרגיה.

המצור על עורק האנרגיה העולמי והשלכותיו

סגירת מיצר הורמוז בעקבות המלחמה עם איראן מסמנת את אחת מהפרעות האספקה הקשות והמשמעותיות ביותר בהיסטוריה המודרנית של שוק האנרגיה.
המיצר הצר מהווה נקודת מעבר קריטית עבור כעשרים מיליון חביות נפט מדי יום, נתון המייצג כ-20% מכלל הסחר הימי העולמי בנפט גולמי.
החסימה האיראנית והסיכונים הביטחוניים הגוברים במרחב הימי הובילו לשיבוש דרמטי ומיידי ביכולת היצוא של נפט וגז טבעי מהאזור, עובדה המעמידה את המדינות התלויות בנתיב זה בפני שוקת שבורה בכל הנוגע לעמידה בהתחייבויות חוזיות ואספקה סדירה לשווקים הגלובליים.

אז בואו נצלול למדינות המפרץ ונראה איך הן מתמודדות עם המשבר, הראשונה היא כווית

הנתונים המדאיגים שעולים מחודש אפריל 2026 מציירים תמונה של שיתוק כלכלי חסר תקדים בכווית, המזכיר את ימי מלחמת המפרץ ב-1991.
המעבר החד מיצוא של כ-2 מיליון חביות ליום לאפס מוחלט מייצג קריסה של 100% בצינור החמצן המרכזי של המדינה, שכן הכנסות הנפט מהוות כ-90% מהתקציב הממשלתי.
הפסד יומי שנאמד ב-180-200 מיליון דולר, בהתבסס על מחירי השוק הנוכחיים, יוצר בור תקציבי עצום המאיים על היציבות המקרו כלכלית ועל ערך המטבע המקומי.
בעוד שהייצור נחתך בכ-50% והופנה לאחסון ולזיקוק מקומי, אנו רואים את חוסר היכולת של כווית לעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות.

הפגיעות הייחודית של כווית נובעת מהיעדר חלופות לוגיסטיות, בניגוד לשכנותיה, היא חסרה צינורות עוקפים משמעותיים ותלויה לחלוטין במעבר דרך מצר הורמוז, מה שהופך כל חסימה או שיבוש במפרץ לגזר דין מוות כלכלי.
מעבר למספרים היבשים, למשבר יש השלכות חברתיות נפיצות, המודל הכלכלי הכוויתי, המבוסס על סובסידיות נדיבות לחשמל ודלק ומשכורות גבוהות במגזר הציבורי, עומד בפני סכנה ממשית.
ללא זרימת הדולרים מהנפט, היכולת של המדינה לשמר את רמת החיים של אזרחיה נשחקת במהירות, והלחץ על רזרבות המטבע הלאומיות הופך לאקוטי, מה שמעמיד את הממשל בנקודת הכרעה היסטורית לגבי עתיד המשק.

סעודיה, עמידות אסטרטגית וניצול הזדמנויות בשוק תנודתי

בניגוד לשכנותיה, הממלכה הסעודית מפגינה חוסן יוצא דופן הודות לתשתית הצינורות העוקפת המכונה Petroline, צינור מזרח מערב המשתרע על פני כאלף ומאתיים קילומטרים ומחבר את שדות הנפט במזרח לנמל ינבוע בים האדום.
קיבולת הצינור הוגדלה בשנים האחרונות לרמה של שבעה מיליון חביות ליום, מתוכן כחמישה מיליון חביות זמינות ליצוא ישיר. חברת הנפט הלאומית (Saudi Arabian Oil Group (ARAMCO הצליחה להסיט כמויות אדירות של נפט לינבוע, מה שאפשר לה לשמור על הכנסות יציבות ואף לראות עלייה של כ-43% בהכנסות בחודש מרץ לעומת השנה הקודמת, למרות ירידה של 26% אחוזים בנפח היצוא הכולל שעמד על ארבע נקודה שלושים ותשע מיליון חביות ליום.
המחירים הגבוהים בשוק העולמי פיצו על הירידה בכמויות, וגולדמן זאקס (GS) אף העריכו עלייה של עשרה אחוזים בהכנסות השבועיות יחסית לרמה שקדמה למלחמה.

איחוד האמירויות, פגיעה בינונית בצל תשתיות חלקיות

איחוד האמירויות חוותה פגיעה בדרגת חומרה בינונית עד גבוהה, אך הצליחה להימנע מקריסה מוחלטת בזכות צינור חבשן פוג'יירה העוקף את המצר ומוביל נפט לנמל פוג'יירה בים הערבי.
קיבולת הצינור נעה בין 1.5 ל- 1.8 חביות ליום, אולם נמל פוג'יירה עצמו היה חשוף למתקפות שהגבילו את יעילותו.
נתוני חודש מרץ מצביעים על ירידה של כ-2.6% בהכנסות לפי דיווחי רויטרס, כאשר גולדמן זאקס מעריכה ירידה חדה יותר של כ25% בהכנסות השבועיות לעומת תקופת טרום המלחמה.
הייצור של חברת (ADNOC Distribution (ADNOCDIST ושותפותיה ירד ביותר מ-50% בחלק מהתקופות, מרמה של שלושה נקודה ארבעה מיליון חביות ליום לרמה של שני נקודה אחד מיליון חביות או פחות, מה שהוביל להפסדים של מאות מיליוני דולרים בחודש.

עיראק, שיתוק כלכלי והעדר אלטרנטיבות לוגיסטיות

עיראק ניצבת לצד כווית כאחת הנפגעות הקשות ביותר מהמשבר בשל תלותה המוחלטת בנמלי בצרה ובמעבר דרך הורמוז.
כנסות המדינה מנפט צנחו ב76% בחודש מרץ ועמדו על כ-1.73 מיליארד דולר בלבד, נזק מהגבוהים שנרשמו באזור.
היצוא העיראקי ירד ביותר מ76% והייצור צנח מרמה של 4.15 מיליון חביות ליום בפברואר לרמה של1.4 מיליון חביות בלבד, ירידה של כ-66%.
ללא צינור עוקף פעיל ומשמעותי, שכן הצינור דרך טורקיה מוגבל ביכולתו וסובל מבעיות פוליטיות, עיראק מתמודדת עם גירעון תקציבי חמור וסכנה ליציבותה הפנימית עקב אובדן הכנסות של עשרות עד מאות מיליוני דולרים בכל יום.

בתמונה אנחנו רואים כמות ייצוא הנפט של מרת 2025 (כחול כהה), ומרץ 2026 (תכלת).
קרדיט: Reuters

הפרדוקס האיראני

איראן נמצאת במצב פרדוקסלי שבו היא משתמשת במיצר כנשק אסטרטגי אך סופגת פגיעה כלכלית קשה בעצמה.
היצוא האיראני צנח בחדות עקב הבלוקדה הימית שהטילה ארצות הברית על נמליה, מה שאילץ את המדינה להשבית בארות נפט ולעבור לאחסון צף על גבי מכליות.
למרות שחלק מהדיווחים הצביעו על עלייה זמנית של 36% בהכנסות בחודש מרץ בזכות מחירי הנפט הגבוהים ומכירות מוזלות לשווקים באסיה, המגמה לא החזיקה מעמד לאורך זמן.
כאמור, הכלכלה האיראנית סובלת ממחסור חמור בדלק פנימי, אינפלציה דוהרת וקשיים במערכת התשלומים הבינלאומית, מה שממחיש כי למרות הכוח הגיאופוליטי של השליטה במצר, המחיר הכלכלי ארוך הטווח הוא כבד מנשוא.

סיכום תמונת המצב והשלכות לעתיד

הניתוח המקרו כלכלי של משבר הורמוז 2026 מעלה תמונה ברורה של מנצחות ומפסידות על בסיס תשתיתי וגיאוגרפי.
בעוד סעודיה מצליחה להפוך את המשבר לרווח כלכלי הודות ליכולת עקיפה גבוהה ומחירי שוק נסיקתיים, מדינות כמו כווית ועיראק חוות קריסה כמעט מלאה של המודל הכלכלי שלהן.
איחוד האמירויות ניצבת בתווך עם פגיעה ניתנת לניהול אך כואבת. השורה התחתונה מעלה כי למרות המלחמה המכוונת נגד איראן, מדינות המפרץ משלמות מחיר כלכלי שאינו נופל מזה של המשטר בטהרן, עובדה המדגישה את הצורך הדחוף בגיוון נתיבי היצוא והפחתת התלות בנקודות שנק אסטרטגיות.