מספרים של אי-שוויון: המאיון העליון מממן, חצי מדינה לא מגיעה לסף המס - והכלכלה הישראלית בנקודת רתיחה

מערכת המס הישראלית ניצבת בפני אתגרים מורכבים המשקפים פערים כלכליים עמוקים בחברה.
שנת המס 2025 מתאפיינת בדינמיקה פוליטית ערה, כאשר שר האוצר פועל להציג הישגים כלכליים לקראת שנת בחירות מתקרבת.
ניתוח מעמיק של נתוני הכנסות המדינה חושף תמונה מסקרנת מאוד על הדרך בה העושר מיוצר, ומחולק (לא באופן שווה) מחדש בישראל.
הפערים הכלכליים ומבנה המיסוי טומנים בחובם השלכות דרמטיות על סביבת ההשקעות המקומית.

הכנסות המדינה ממסים

הכנסות המדינה ממסים משקפות את הפעילות הכלכלית ואת חלוקת המשאבים במשק. כאשר אנחנו עדים שקופת המדינה ממיסים הולכת ותופחת משנה לשנה, אנחנו בעצם צריכים להבים שהפעילות במשק הולכת וגוברת גם היא.
איך מישהו פעם אמר לי, ״אני מאחל לך לשלם המון מיסים כל החיים״, בהתחלה התבאסתי, ואז מהר מאוד הבנתי את הכוונה.

הכנסה החייבת של חמישה מיליון אזרחים מגיעה לכמעט 981 מיליארד שקלים, סכום המהווה קרוב למחצית מהתוצר הלאומי.
בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, ישראל בולטת עם אי שוויון גבוה מאוד בהכנסות ופיזור רחב בקשת  ההכנסות.
כדי להתמודד עם פערים אלו, הונהגה בישראל מנגנון מערכת מס פרוגרסיבית במיוחד.
מנגנון זה נועד לאזן את כוחות השוק החופשי ולייצר חלוקה שוויונית יותר של הנטל הכלכלי.
בתקופה הנוכחית, המאופיינת כהיערכות לשנת בחירות, קברניטי הכלכלה פועלים לייצר הישגים פוליטיים, מה שעשוי להוביל להחלטות שנועדו להקל על השכבות החלשות תוך הכבדת הנטל על בעלי ההון, בניסיון לזכות באהדת הבוחרים.

מנגנון מס הפרוגרסיבי

בפשטות, מנגנון מס פרוגרסיבי הוא שיטה בה שיעור המס עולה ככל שההכנסה גדלה.
מדינות רבות בארגון ה- OECD מיישמות מודלים דומים כדי לצמצם פערי עושר.
לדוגמה, במנגנון מס זה, עובד המשתכר שכר מינימום ישלם שיעור מס אפסי, בעוד מנהל בכיר המשתכר סכום גבוה ישלם שיעור מס שולי שעשוי להגיע למחצית מהכנסתו.
נתוני פרק המס הישיר בדוח הכנסות המדינה לשנת 2025 מעלים תובנה כפולה ופרדוקסלית.
מצד אחד, ישראל סובלת מאי שוויון קיצוני בהכנסות.
מצד שני, מערכת המס ממקדת את מרבית הנטל על השכבות החזקות ופוטרת כמעט לחלוטין את השכבות החלשות.

נתונים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר בוחנים את מקורות ההכנסה.
בעוד שבשכבות הביניים השכר מהווה את המקור המרכזי, במאיון העליון (1% מהאוכלוסייה), כשישים אחוזים מההכנסה מקורם בהון.

חלוקת הנטל בפועל

מערכת המס הישראלית, הכוללת מס הכנסה ביטוח לאומי ומס בריאות, מתאפיינת בפרוגרסיביות חדה.
העיקרון המנחה הוא הגדלה אקספוננציאלית של התשלום בהתאם לרמת ההכנסה.
התוצאות בשטח מובהקות, כאשר חמשת העשירונים התחתונים המהווים מחצית מהאוכלוסייה, נושאים ב-3% בלבד מתשלומי המס הישיר.
זוכרים שאמרנו מי שמרוויח פחות משלם פחות? זה בדיוק זה.
לעומתם, העשירון העליון נושא 66% אחוזים מהנטל, והמאיון העליון לבדו תורם 28% מסך הכנסות המדינה ממיסים.

מאפיין בולט נוסף הוא הפטור הרחב הניתן למשתכרים שכר נמוך.
מעל מחצית מהאוכלוסייה, כחמישים ושלושה אחוזים, כלל אינה מגיעה לסף המס המינימלי.
קבוצה זו משלמת רק דמי ביטוח לאומי, מס בריאות ומסים עקיפים.
כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת, 64% מהנשים העובדות לא מגיעות לסף המס, נתון הממחיש את הפערים הכלכליים.
המשמעות היא שבסיס גביית מס ההכנסה צר יחסית ונשען על מיעוט של משלמים.
תחשבו על זה ככה, שני עובדים שכירים חיים במציאות מס מסוג שונה.
עובד המשתכר שמונת אלפים שקלים יהיה פטורה לחלוטין ממס הכנסה, בעוד מנהל המשתכר שבעים אלף שקלים יראה חלק ניכר מהכנסתו מועבר ישירות לקופת המדינה.


מקור: כלכליסט

תוצאות המיסוי במבחן מדדי אי השוויון

פעילות מערכת המס מצליחה לצמצם את רמת אי השוויון במשק באופן חד משמעי.
מדד ג'יני, הבוחן את פערי ההכנסות, צונח לאחר תשלום מסים מרמה של 0.54 לשיעור של 0.475, ירידה של שנים עשר אחוזים.
נתון זה טרם שקלל את תשלומי ההעברה, אשר מורידים את המדד הסופי אף יותר.
במקביל, הפער בין העשירון העליון לתחתון מצטמצם בעשרים וארבעה אחוזים לאחר מיסוי. למרות מאמצי המערכת, הפער נותר גבוה ועומד על פי 9.4 , שיעור חריג ביחס למדינות המפותחות שבהן היחס עומד סביב פי 4.

ריכוזיות גביית המס בולטת גם בתוך קבוצת משלמי המסים.
37% ממשלמי המיסים נמצאים במדרגת המס הנמוכה ביותר, ותורמים רק 3% מסך המס הישיר.
מנגד, 2% העשירים ביותר נושאים כאמור 28% מהנטל הכולל.

ניכר כי בעשור האחרון נרשמה עלייה תלולה בנטל המס על העשירונים העליונים, מה שהוביל לכך שהכנסתם נטו גדלה בקצב מתון יותר ביחס להכנסתם ברוטו.
המערכת פועלת כבלם אפקטיבי מול ריכוז ההון, אך ישראל נותרת בצמרת אי השוויון במערב.

סיכום ותובנות למשקיע

מבנה חלוקת ההכנסות ונטל המס בישראל ממחיש כלכלה בה קבוצה קטנה מהווה את מנוע הצמיחה המרכזי והמממן העיקרי של תקציב המדינה.
הפערים העצומים מטופלים באופן חלקי על ידי מערכת פרוגרסיבית שגובה את המחיר העיקרי מבעלי העושר.
עבורנו, המשקיעים, נתונים אלו מספקים מצפן אסטרטגי
העובדה שמרבית ההכנסות בצמרת מקורן ברווחי הון מדגישה את הצורך הבלתי מתפשר בהשקעות פיננסיות ובהקצאת נכסים נכונה כיסוד ליצירת הון.