סדקים במותג היציבות: המחיר הכלכלי של חודש לחימה במפרץ

למדינות המפרץ היה מותג ייחודי בעולם. סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר בנו בעשור האחרון מוניטין של יציבות כלכלית, ניהול ממלכתי חכם ופתיחות לעסקים בעידן של תנודתיות גלובלית. המוניטין תורגם לזרם של השקעות זרות, כנסים בינלאומיים, מרכזי לוגיסטיקה עולמיים וחוות שרתים של ענקיות הטכנולוגיה הגדולות בעולם. 

חודש אחד של מלחמה עם איראן הוביל לכך שחישוב ראשוני מעלה נזק של 20 עד 25 מיליארד דולר, המהווים כ 1% מהתמ"ג המשולב של שלוש המדינות בחודש בודד. הנתון הגלוי הוא רק חלק מהסיפור.

שני עמודי תווך, שלוש מדינות, שלוש פגיעות שונות
כלכלות המפרץ נשענות על שני עמודי תווך שאין להם תחליף: האנרגיה מצד אחד, והתיירות, התעופה והמסחר מצד שני. המלחמה פגעה בשניהם, אך בעוצמה שונה לחלוטין לפי המדינה.

סעודיה מתבססת על נפט באופן טהור. הממלכה קצצה את הייצור מרמה של 10.4 מיליון חביות ביום בפברואר ל 8 מיליון בלבד במרץ. עם מחיר חבית ברנט של 113 דולר, מדובר באובדן הכנסה גולמי של למעלה מ 10 מיליארד דולר בחודש אחד. ריאד הצליחה לפתח מסלול עקיפה דרך נמל ינבוע בים האדום שהגיע ל 5 מיליון חביות ביום, אך ערוץ זה אינו מכסה את הפער. 54% מהכנסות המדינה עדיין מגיעות מנפט, והתקציב נבנה על גירעון מתוכנן של 44 מיליארד דולר עוד לפני פרוץ הלחימה.

קטאר מהווה מקרה שונה שבו עורק החיים הוא גז טבעי נוזלי (LNG). חברת קטאר אנרג'י הכריזה על "כוח עליון" ועצרה את הייצור, כאשר המנכ"ל הודה שהפגיעה בתשתיות מחקה כ 17% מכושר היצוא השנתי של המדינה. הנזק מתורגם לאובדן הכנסות של כ 20 מיליארד דולר לאורך שלוש עד חמש שנים. 80% מהכנסות קטאר מגיעות מגז ונפט. הבורסה הקטארית, שתמחרה את ההלם, מחקה 13 מיליארד דולר משוויה מאז פרוץ הלחימה עם ירידה של מעל 8% בחודש אחד.

איחוד האמירויות פחות חשופה לאנרגיה, והנזק הישיר שם נאמד בכ 3 מיליארד דולר בלבד. הפגיעה הגדולה באמירויות היא במעמדה כמרכז עולמי של תעופה, לוגיסטיקה ומסחר. שיבושים קשים בנמל פוג'יירה יחד עם ביטול כנסים בינלאומיים ונסיגה של תיירות גוררים נזק כולל של 6 מיליארד דולר לאמירויות.

שמי המפרץ הפכו שקטים

הפגיעה בעמוד התיירות באה לידי ביטוי בנתוני חברות התעופה. חברת קטאר איירווייז שותקה כמעט לחלוטין ופעלה בשיא המשבר בקיבולת של 20% בלבד, עם הפסדים שנאמדים בין 5 ל 8 מיליארד דולר בחודש הראשון בלבד. חברת אמירייטס מדובאי חזרה לכ 75% מהקיבולת הרגילה, איתיחאד מאבו דאבי פועלת רק בחצי הקיבולת, וחברת פליי דובאי צנחה לשליש. הפגיעה הישירה בענף התעופה לבדו נאמדת ב 1.5 עד 2.5 מיליארד דולר לאמירויות. ספנות, לוגיסטיקה ותיירות נכנסת מוסיפים שכבות נוספות לחשבון.

חברות תעופה כמו קטאר איירווייז ואמירייטס אינן רק חברות מסחריות אלא עמוד שדרה של הסיפור הגיאו כלכלי של המפרץ, המהוות גורם שהופך את דוחא ודובאי לצמתי חיבור גלובליים. כאשר הצמתים הללו מאבדים תנועה, כל השכבה הכלכלית שנבנתה מסביבם, הכוללת מלונות, פגישות עסקים ומרכזי פיננסים, מתחילה להתערער.

הנזק הסמוי: הייפר סקיילרים שלא יבואו

מעבר לנזק הנמדד כבר, קיים נזק עתידי שאינו מופיע בטבלאות החודש הראשון אך עשוי להיות הכבד מכולם. בשנים האחרונות הפכו מדינות המפרץ, ובמיוחד איחוד האמירויות, ליעד להשקעות מאסיביות של ההיפר סקיילרים. חברת אמזון (AMZN), חברת מיקרוסופט (MSFT) וחברת גוגל (GOOGL) הכריזו בשנים האחרונות על הקמת חוות שרתים ומרכזי נתונים בשווי מיליארדי דולרים המתוכננות לפעול מהאזור.

הסיבה לבחירה במיקום זה היא המותג של היציבות המדינית. המלחמה הכניסה משתנה חדש לחישוב. כאשר חוות שרתים של חברת אמזון (AMZN) בקטאר נפגעה מטיל, ההייפר סקיילרים קיבלו מסר חד כי האזור אינו עוד בטוח מספיק לתשתית קריטית. ההשלכות ארוכות הטווח הן כלכליות: חוות שרת בסדר גודל משמעותי מעסיקה מאות עד אלפי עובדים מקצועיים, מזרימה הכנסות ממסים ויוצרת מערכת אקולוגית של ספקים וחברות שירות. ברגע שחברת הייפר סקיילר מחליטה מלכתחילה לא לבנות באמירויות, הנכסים הרלוונטיים לא ייבנו, העובדים לא יועסקו וההכנסות הנלוות לא יווצרו. זהו נזק שאינו מופיע כנזק ישיר אך הוא הכואב ביותר לאסטרטגיה הכלכלית של העשור הקרוב.

מה זה אומר למשקיע

קרנות העושר הריבוניות, קרן PIF הסעודית עם 915 מיליארד דולר, קרנות אבו דאבי עם 900 מיליארד וקרן QIA הקטארית עם 580 מיליארד, מספקות אורך נשימה כלכלי. עם זאת, הכסף הגדול הזה אינו נזיל שכן הוא מושקע לטווח ארוך בנדל"ן, טכנולוגיה ותשתיות גלובליות.
למשקיע הפרטי מומלץ לעקוב אחר שתי נקודות מרכזיות. הראשונה היא מחירי ה LNG הגלובליים, שכן פגיעה של 17% בכושר הייצוא של קטאר יוצרת לחץ על ההיצע הגלובלי, דבר המיטיב עם מפיקות LNG אחרות כמו חברת Cheniere Energy (סימבול: LNG) וחברת New Fortress Energy (סימבול: NNE)המייצרות מחוץ לאזור. הנקודה השנייה היא גזרת מרכזי הנתונים: חברות כמו חברת Equinix (סימבול: EQIX) וחברת Digital Realty (סימבול: DLR)  שבנו מרכזי נתונים מחוץ לאזור עשויות להפיק תועלת מהסטת השקעות שהמפרץ ימשיך לאבד כל עוד חוסר הוודאות הביטחוני נמשך.

סיכום: מעבר לחור בתקציב

בשורה התחתונה, הנזק שמדינות המפרץ ספגו בחודש הראשון למלחמה אינו רק כלכלי במובן הצר. הוא פגע במשהו שקשה יותר לשחזר מהכנסות נפט שהפסדו והוא האמון. מדינות המפרץ מכרו לעולם בשני העשורים האחרונים לא רק אנרגיה ולא רק שירותי תעופה, אלא יציבות כמוצר. משקיעים, ענקיות טכנולוגיה ותאגידים בינלאומיים שילמו פרמיה כדי להיות נוכחים שם. ברגע שהפרמיה הזו מוטלת בספק, שהציוד הביטחוני אינו מספק, שטיל יכול לפגוע בחוות שרתים, ושחברת תעופה לאומית יכולה להיעצר כמעט לחלוטין תוך שבועות, האטרקטיביות כיעד השקעה מתחילה לקרטע.

המציאות שבה האזור כבר איבד כ 1% מהתמ"ג המשולב שלו בחודש בודד ממחישה כי גם הכלכלות העשירות ביותר אינן חסינות מפני שיתוק גיאופוליטי. העושר האדיר של קרנות ההון הריבוניות יציל את המדינות הללו מנפילה חופשית, אך הוא לא יוכל לרכוש בחזרה בקלות את שנות ההשקעה שלא תגענה, את הכנסים שיתקיימו בסינגפור במקום דובאי, ואת חוות השרתים שייבנו ביוהנסבורג במקום אבו דאבי.